הלהקה פעלה 15 שנים. היא התפרקה לראשונה ב-1988 אולם חזרה לפעול ב-1991 ולאחר מכן התפרקה סופית ב-1995, עם החלטתו של מרק נופלר להתמקד בקריירת הסולו שלו באופן מלא. למעט מרק נופלר וג'ון אליסלי, אשר נותרו חברים קבועים, השתנה הרכב חברי הלהקה במהלך תקופת פעילותה.
הלהקה הוקמה בלונדון בשנת 1977 על ידי מארק נופלר, זמר וגיטריסט, בשיתוף עם אחיו, דייוויד נופלר (גיטרה), יוצאי העיר ניוקאסל שבצפון מזרח אנגליה יחד עם ג'ון אילסלי (באס), ופיק ויטרס (תופים). מנהל הלהקה היה אד ביקנל. בזמן הקמת הלהקה, מארק עבד כמורה לאנגלית, אילסלי למד בקולג', ודייוויד היה עובד סוציאלי. המתופף ויטרס כבר היה פעיל כעשר שנים בעסקי המוזיקה.
האלבום הראשון של הלהקה, Dire Straits, הוקלט באולפני "בייסינג סטריט" בנוטינג היל, בפברואר 1978, בעלות של 12,500 ליש"ט. הוא יצא לאור לראשונה בבריטניה ב-Vertigo Records, ולאחר מכן בחטיבה של Phonogram Inc. הוא הגיע לידיעתה של נציגת חברת התקליטים וורנר רקורדס בניו יורק, שהרגישה שהאלבום הוא סוג המוזיקה שהקהל רעב אליו, אבל רק אדם אחד במחלקה שלה הסכים בהתחלה. באותה שנה החלה Dire Straits בסיבוב הופעות כלהקה חימום של Talking Heads, לאחר שהסינגל "Sultans of Swing" הוצא לאור מחדש והחל לטפס במצעד הבריטי. דבר שהוביל לחוזה עם וורנר רקורדס בארצות הברית לקראת סוף 1978, והאלבום "Dire Straits" הופץ ברחבי העולם. הלהקה זכתה להצלחה ראשונית בארצות הברית, וגם הגיעה לראש המצעדים בקנדה, אוסטרליה וניו זילנד. האלבום הגיע בסופו של דבר לעשר המקומות הראשונים במכירות בכל מדינה באירופה[4].
בשנה שלאחר מכן, יצאה הלהקה לסיבוב ההופעות הראשון שלהם בצפון אמריקה. הם ניגנו 51 קונצרטים במשך תקופה של 38 ימים. הסינגל "Sultans of Swing" הגיע למקום הרביעי בארצות הברית ולמקום השמיני בבריטניה. בוב דילן, שראה את הלהקה מנגנת בלוס אנג'לס, כל כך התרשם שהוא הזמין את מארק קנופלר והמתופף פיק ווית'רס לנגן באלבומו הבא, "רכבת איטית מגיעה" (Slow Train Coming)[4].
הקלטות לאלבום השני של הקבוצה הלהקה, "Communiqué", נערכו בדצמבר 1978 והוא יצא לאור ביוני 1979, והגיע למקום הראשון במצעד האלבומים הגרמני, יחד עם אלבום הבכורה Dire Straits בו זמנית, שהיה במקום ה-3. בבריטניה הגיע האלבום למקום ה-5 במצעדי האלבומים.
ביולי 1980 החלה הלהקה להקליט את אלבומה השלישי, "Making Movies", והוא יצא לאור באוקטובר 1980. במהלך ההקלטות, החל מתח בין מארק ודייוויד קנופלר, ודייוויד קנופלר החליט לעזוב כדי להתחיל בקריירת סולו; הוא לא קיבל קרדיט באלבום. ההקלטות המשיכו עם סיד מקגיניס בגיטרה קצב והקלידן רוי ביטן מלהקת E Street Band של ברוס ספרינגסטין. לאחר סיום ההקלטות, הקלידן אלן קלארק והגיטריסט הקליפורני האל לינדס הצטרפו ללהקה כחברים במשרה מלאה לסיבובי הופעות באירופה, צפון אמריקה ואוקיאניה. "Making Movies" קיבל ביקורות חיוביות, וכלל שירים ארוכים יותר עם עיבודים מורכבים יותר, סגנון שימשיך בהמשך הקריירה של הלהקה.
אלבום האולפן הרביעי של דייר סטרייטס, "Love Over Gold", בו שירים ארוכים עם נגינת הפסנתר והמקלדת של אלן קלארק, התקבל היטב כשיצא בספטמבר 1982. הוא הגיעה מיד למעמד של אלבום זהב בארצות הברית ובילה ארבעה שבועות במקום הראשון בממלכה המאוחדת. שם האלבום נוצר בהשראת גרפיטי שנראה מחלון דירתו הישנה של קנופלר בלונדון. הביטוי נלקח מעטיפת האלבום של קפטן ביפהארט. הוא היה האלבום הראשון של הלהקה שהופק אך ורק על ידי מארק קנופלר, ולהיט העיקרי שלו, "Private Investigations", העניק לדייר סטרייטס את סינגל הלהיט הראשון שלהם בבריטניה, שם הגיע למקום ה-2, למרות אורך של כמעט שבע דקות.
בינואר 1983, מיני-אלבום של הלהקה בן ארבעה שירים, בשם "ExtendedanceEPlay", יצאה לאור ש-"Love Over Gold" עדיין היה במצעד האלבומים. הוא כלל את הלהיט "Twisting By the Pool", שהגיע למקום ה-20 בבריטניה ובקנדה. הלהקה זכתה בתואר להקת השנה בטקס פרסי המוזיקה הבריטית ב-1983.
בשנת 1984 הוציאה את אלבום ההופעה הכפול "Alchemy"[5].
בשנת 1985 יצא אלבום האולפן החמישי, "Brothers in Arms". אלבום זה היה אחד הראשונים שיצאו על גבי תקליטור, והוא זכה להצלחה גדולה במיוחד – מעל ל-20 מיליון עותקים נמכרו ברחבי העולם. סינגל מהאלבום, "Money for Nothing", שיר המוגש מנקודת מבטו של עובד זוטר בחנות אלקטרוניקה שמקנא בזמר הרוק על המרקע שמקבל "כסף בשביל כלום, בחורות בחינם", שיר זה היה השיר המוכר הראשון בו נעשה שימוש בגיטרת רזונטור והיה לקליפ הראשון של הלהקה אשר שודר בתחנת MTVאירופה. ההצלחה המסחרית הגדולה של אלבום זה, בשילוב עם הופעה מוצלחת בקונצרט הלייב אייד, הפכו את דייר סטרייטס ללהקה הנמכרת ביותר בעולם בתקופה של אמצע שנות ה-80. בעקבות האלבום יצאה הלהקה לסיבוב הופעות, כולל שתי הופעות בישראל, במאי 1985, בבריכת הסולטאן בירושלים ובפארק הירקון בתל אביב[6][7].
לאחר מכן יצאה להפסקה של שש שנים, עד שנת 1991. בשנה זו הוציאה הלהקה את אלבום האולפן האחרון שלה, "On Every Street"[8]. לאחר מסע הופעות שליווה את הוצאת האלבום הפסיקה הלהקה את פעילותה[9], וחבריה פנו לקריירות סולו נפרדות[10].
בשנת 1995, עם יציאת אלבום ההופעה "Live at the BBC" הודיעה הלהקה על התפרקותה באופן רשמי.
עם השנים הוכר מארק נופלר כאחד הגיטריסטים הטובים בעולם המשלב וירטואוזיות גדולה ויכולת הלחנה מיוחדת של קטעי גיטרה בשירי הלהקה[11].
בשנים 2015–2017 הופיעה להקת המחווה "דייר סטרייטס אקספיריאנס" בישראל מספר פעמים[12].
חברי הלהקה
במהלך השנים התחלפו חלק מחברי הלהקה, כשהרוח החיה מאחוריה היא תמיד מארק נופלר, שאחראי גם לרוב הלחנים והמילים של הלהקה. בוב דילן אמר שהוא אוהב את דייר סטרייטס כי זוהי להקה שנשמעת כמו איש אחד – האיש הזה למעשה היה מארק נופלר.
