דיולה קוהן (כהן) נולד במשפחה יהודית כבנם של איגנץ פאפ (קוהן), סוחר עופות, ושל האני פולאק. הוא בילה את שנות ילדותו באורשובה ובטמשוואר, ולאחר מכן בשנת 1912 הוא והוריו עברו לסביבת וינה. בשנת 1914/15 נרשם למכון הגרפי K. u. K. Graphische Lehr- und Versuchsanstalt, שם כבר מסוף המאה ה-19 לימדו צילום ואת טכניקות הצילום (של אז), בעת לימודיו עבד בצינקוגרפיה. ב-1917 גויס לגדוד חיל הרגלים ה-61 של טמשוואר ונשלח לחזית דוֹבֶּרְדוֹ ולכן נאלץ להפסיק את לימודיו. לאחר המלחמה, בשנת 1918, במשך כמה חודשים כסטודנט בבית הספר לאמנויות שימושיות בבודפשט (שמה היום אוניברסיטת מוהולי-נאג' לאמנות ועיצוב), המאסטר שלו היה הצייר Jenő Haranghy. בשנת 1919 נסע לווינה בכוונה ללמוד בבית הספר הפרטי של יוהנס איטן, אך בית הספר נסגר עקב עזיבתו של איטן לוויימאר. הוא ארגן את התערוכה הראשונה שלו ב-1920, שעסקה בעליבות המלחמה. הוא הכיר את בלה אוליץ ואת רוברט ברן, והצטרף למאמצים של קבוצת האמנים סביב דר שטורם. בין השנים 1920–1923, היה תלמיד המחלקה לעבודות מתכת של בית הספר לאמנות באוהאוס הממלכתי בראשות ולטר גרופיוס בוויימאר. מ-1923 עבד בליטוגרפיה, צייר וצילם בקלוז' ובסיביו, עד 1926. הוא פרסם מגזין העוסק באורחות חיים טבעיים בשם Life Science ואז יוהנס איטן הזמין אותו להיות מורה בבית הספר החדש שלו לאמנות שנוסד בברלין, ה־Moderne Kunstschule (מ-1929 Ittenschule), שם לימד עד 1934. בסביבות 1933, הוא יצר גרפיקה פרסומית בשיתוף עם לאסלו מוהולי-נאגי. ב-1933 הציג את עבודתו הגרפית באוטרכט ובהאג. הוא חזר להונגריה ב-1934, התיישב בבודפשט, ובמחצית השנייה של שנות ה-30 הפך למעצב טקסטיל במפעל טקסטיל גולדברגר. הוא גם לימד את האמנים העובדים של חוג העבודה לאיוש קשאק. הוא שרד את השואה, אך אין על כך פרטים. לאחר מלחמת העולם השנייה בין 1946 לבין 1949, הוא היה המארגן והמנהל של בית הספר לציור Nagy Balogh והמכללה העממית בנאג'מארוש. הוא היה חבר גם בקבוצת האמנים הסוציאליסטים. בין 1949 לבין 1962 לימד באוניברסיטה ההונגרית לאמנויות יפות, ודורות של אמנים צמחו תחתיו.
פאפ לא היה שייך לקטגוריית סגנון אחת. בתחילת הדרך, רוח האוונגרד והבאוהאוס השפיעה על הגרפיקה ועיצוב האובייקטים שלו. במחצית הראשונה של תקופתו בוויימאר, הוא ייצר אגרטלים וכדים משילוב של נחושת, ארד וכסף. חפצי המתכת שלו שנוצרו בסביבות 1922 (סמובר חשמלי עשוי מתכת וזכוכית, מנורת רצפה עם אור מפוזר) כבר מצביעים לכיוון של עיצוב מודרני. אחת מיצירותיו המוקדמות ששרדו, הרישום העדין בשם "האישה הזקנה", מציג גם כמה מאפיינים בסגנון אר-נובו. הוא צייר מתחילת שנות ה-20. מהמחצית השנייה של העשור, הציור שלו מאופיין בצורה גאומטרית קפדנית יותר ובמבנה דימוי קשה יותר (הדיוקן העצמי, בסביבות 1926). בעבודותיו בין 1928 ל-1930, האור הקורן מבפנים הופך את קווי המתאר של צורות האובייקט למטושטשים וסוריאליסטיים יותר (משיכה ; חזון בסביבות 1930). סגנון הציור האינדיבידואלי שלו התפתח בסביבות 1934, שהתבסס על צורות סיכום גדולות (זרם, רקדן מנוחה, דייג זקן), מאוחר יותר התרחב עם מאפיינים סוריאליסטיים בעלי חזון (Current, Coral). בין השנים 1934 ל-1945, הוא ביקר ללא הרף באזורים הכפריים וצייר אנשים ונופים ביתיים וסביבתיים. בנוסף לתמונות הנוף והטבע הדומם שלו, הנושא האהוב עליו היה תיאור תנועתו של אדם שעושה עבודה פיזית. משנות ה-40, תיאורים ריאליסטיים של עבודת כפיים קשה: פועלי מתכת ונפחים הפכו לאחד הנושאים האהובים עליו, שצוירו במפעלים ( Kovácsok, 1945; Nagykalapács, 1950). הוא גם לימד את האמנים העובדים של חוג העבודה של לאיוש קשאק. בין 1946 לבין 1949, הוא היה המארגן והמנהל של המכללה העממית ובית הספר לציור בנג'מארוש.
צילום היה אחד התחומים החשובים באמנות היצירתית של דיולה פאפ. את תצלומיו הראשונים הוא עשה מוקדם, כילד, בסביבות וינה, ואז במהלך מלחמת העולם הראשונה, כחייל.
לאחר שסיים את לימודיו בווימאר, ב-1924 צילם סדרת תצלומים בדרום המישור ההונגרי הגדול ובבאנאט ושם יצר את תמונותיו ה"סוציוגרפיות", שבהן לכד את אורח חייהם של תושבי טמשוואר (הונגרים, רומנים, שוואבים, צוענים). בין 1926 לבין 1933, כמורה ב-Itten Schule בברלין, הוא העשיר את מה שנקרא צילום הבאוהאוס. בשובו להונגריה בתחילת 1934, צילם אנשים המגדלים ענבים בעיקול הדנובה, פאלוצפלד ובהרי הבלטון הצפוניים, ציופק, סיגליגט, ולאחר מכן, במקביל לנושאי הציור שלו, פנה לצילום עבודות תעשייתיות, במיוחד מטלורגיה. בתמונותיו האחרונות, בשנות ה-60, הוא תיאר יחידי טבע בסכנת הכחדה, עצים, מים וסלעים.
הצילום של דיולה זכה להכרה נרחבת ובינלאומית בעיקר לאחר מותו ופרסומיו הופכו אותו ליותר ויותר מוכר.
1960 • VI. התערוכה הלאומית לאמנויות יפות, מוזיאון הרמן אוטו, מיסקולץ
1960 • בקרב אנשים עובדים, מוזיאון ארנסט, בודפשט
1970 • תערוכת קיץ V. Balaton, Keszthely
1977 • סדנאות מהבאוהאוס של ויימאר 1919–1933, Műcsarnok, בודפשט (קט.)
1978 • גרפיקת באוהאוס, דסאו
1978 • יצירות של חברי הבאוהאוס ההונגרים, מרכז התרבות והמידע של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, בודפשט
1979 • מהפכה וריאליזם, Nationalgalerie, ברלין (קט.)
1982 • קולאז' באמנות הונגרית, מוזיאון Lajos Kassák, בודפשט
עבודותיו באוספים ציבוריים
ניתן למצוא את יצירותיו בגלריה הלאומית של הונגריה, בגלריה המטרופוליטן, במוזיאון קישצל, במוזיאון יאנוש פאנוניוס בפץ', בגלריה העירונית באורושהאזה, במוזיאון הלאומי של אוסטריה, באוהאוזארכיב בברלין, ב-Bauhaus-zentrum בדסאו, במוזיאון סטאדלשס בדרמשטאדט, הרייקסמוזיאום באמסטרדם ובמוזיאון שלוס של ויימאר.
לקריאה נוספת
Magyar életrajzi lexikon I–IV. Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1967–1994. (לקסיקון ביוגרפי הונגרי עורכת ראשית אגנש קניירש)
Gyulai Gergely: Pap Gyula. In: Kortárs magyar művészeti lexikon III. (P–Z). Főszerk. Fitz Péter. Budapest: Enciklopédia. 2001. ISBN 963-8477-46-6 (לקסיקון אמנים בני זמננו)