כאשר השלים בלוך את הדוקטורט, עלה עם משפחתו לישראל. בהמשך הצטרף לחוג למוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב. הוא הקים בחוג קבוצה לביצוע מוזיקה חדשה, ובמהלך עשר השנים הבאות הציג מלחינים רבים מן המאה ה-20 לקהל הישראלי, ביניהם ג'ורג' קראמב, ג'יאסינטו צ'לסי, ריצ'רד ורניק, צ'ארלס אייבס, שרל קוכלן וסטפן וולפה. דוד בלוך הוקסם ממוזיקת הרגטיים ומהמוזיקה לתיאטרון המחזמר בתיאטראות ברודוויי. הקורסים שלו על מלחינים אמריקאים (כולל גרשווין), מלחינים אירופיים ורגטיים ריתקו את תלמידיו, והיו אירועי מולטי-מדיה. הוא דרש מתלמידיו לכתוב חיבורים קצרים בסגנון של המלחינים שאת יצירותיהם למדו, וביצעו אותם בסוף הסמסטר.
בשנת שבתון שבמהלכה שהה באוניברסיטת וושינגטון, קרא בלוך ספר על המוזיקה של טרזין מאת ז'וז'ה קאראס. הוא הסתקרן לגבי הפרק הזה של השואה והחליט ללמוד עוד על המחנה והגטו שהיה ממוקם מחוץ לפראג בתקופת מלחמת העולם השנייה. מפגש בלונדון עם ג'רלדין אוורבך, בעלת סמכות חשובה במוזיקה יהודית, חיזק את התעניינותו בתחום המוזיקה של טרזין. בשובו לישראל חיפש בלוך את חברי הקהילה הצ'כית, שרובם היו ניצולי טרזין. אחת מהם הייתה הפסנתרנית אדית קראוס, שהייתה ילדת פלא ותלמידתו של הפסנתרן הנודע ארתור שנאבל. עוד בשהותה בטרזין בתקופת השואה היא ביצעה בביצוע בכורה את הסונטות של ויקטור אולמן, שנספה באושוויץ. אדית קראוס החלה לנגן שוב את היצירות שנגנה לראשונה בטרזין, אבל הפעם לקהל בישראל, ארצות הברית, אנגליה, צרפת וגרמניה. זה התאפשר בזכות מאמציו של דוד בלוך. כמו כן יזם בלוך את הגעתו של הבריטון הצ'כי הנודע קארל ברמן, שהורשה לעזוב את צ'כוסלובקיה ולערוך יחד עם אדית קראוס קונצרטים, וזאת בפעם הראשונה מאז שהתראו לאחרונה ב 1945 בטרזין.
כאשר דוד בלוך ביקר בפראג בשנת 1987 כדי לקדם את מחקרו על טרזין, הוא מצא כי יש התעניינות רבה בכך. מיד לאחר מהפכת הקטיפה ב -1989, הוא חזר והתקבל בצ'כיה בברכה. במהלך השנים הבאות התדפק בלוך על דלתות בתי הוצאה וחברות תקליטים, וקיבל את תמיכתם של המו"לים "בוזי אנד הוקס" ו"בוטה אונד בוק" לפרסם את המוזיקה של טרזין. בלוך הפיק סדרת תקליטורים, שיצאה כאנתולוגיה בחברת ההקלטות קוך. כמו כן שימש כיועץ לסדרת תיעוד של ה-BBC שעסקה במוזיקה של טרזין, ולתוכנית "גתה והגטו" של הטלוויזיה השוודית שעסקה במלחין ויקטור אולמן.
כאשר התעוררה המודעות לפרויקט טרזין שיזם בלוך, הוא קיבל כתבי יד מקוריים של יצירות שנכתבו בטרזין. דרך קשרים אישיים שיצר, הקליט בלוך יותר מ-100 ראיונות עם ניצולי טרזין בכל רחבי העולם. כמנהל פרויקט המוזיקה מטרזין נעזר במחקריו במוזיאון היהודי בפראג, בבית טרזין וביד ושם בישראל.
לא הייתה זו רק החייאת העבר של אנשים שסיקרנו את בלוך, אלא גם הפחת חיים חדשים ביצירותיהם של מלחינים, שהקריירה שלהם וחייהם נגדעו בצורה כה טרגית ונמהרת בשואה. בלוך החל ללמד קורסים על המוזיקה מטרזין שבהם השתתפו סטודנטים צעירים, ויחד עם פולקר אהמלס מהמבורג, גרמניה, ארגן כיתות אמן בתקופת הקיץ, שכללו גם מוזיקאים ניצולי שואה בקרב המדריכים. בין השנים 1999 ו-2003 נערכו כיתות אמן בינלאומיות עם סטודנטים עד גיל 18 בהדרכתם של ניצולי השואה פול קינג (כנר) ואדית קראוס (פסנתר). בשנת 2000 נערכו כיתות אמן בפראג, בשנת 2002 בשוורין, גרמניה, ובשנת 2003 בבית טרזין בישראל. בחוג למוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב אף נכתבו מספר עבודות מ.א. על המוזיקה מטרזין.
במשך יותר מ-25 שנים פעל בלוך בלהט לחשוף את חייהם ואת המוזיקה של שוכני הגטו בטרזין. בחמש השנים האחרונות לחייו חלה בלוך במחלת אלצהיימר, ונפטר בביתו בכפר סבא ב-2010. הוא הותיר מאחוריו הרבה עבודה שלא זכה לסיים, כולל גם מספר הקלטות. משפחת בלוך היא האפוטרופוסית של ארכיון טרזין, אשר עבר דיגיטציה. בסופו של דבר יהיה ארכיון זה זמין לציבור.
