דוד פיין (1928 - 18 בינואר 2018) היה פסל ישראלי שכונה לעיתים איש האבן.[1][2]
נולד בשנת 1928 ביוהנסבורג, דרום אפריקה. בצעירותו למד אמנות. ב-1948 לאחר קום המדינה עלה לישראל במסגרת המח"ל והצטרף להכשרת הפלמ"ח בקיבוץ מעיין ברוך בו הקים את משפחתו והיה חבר עד יום מותו.[3] בתחילת שנות החמישים החל לפסל באבן, בהשפעת אברהם פורטוגלי מכפר גלעדי, ולאחר שלמד את מלאכת הפיסול מאמנים שונים בישראל ומסתתי אבן ערבים.[1]
בשנות השבעים נסע ללמוד במחצבות השיש של קרארה בסיוע מלגה של ממשלת איטליה. בקרקרה פגש את איסמו נוגוצ'י אשר הזמין אותו לעבוד עמו ביפן. אצל נוגוצ'י שכלל פיין את מיומנות העבודה באבן בכלל ובבזלת בפרט.[1]
עבודותיו של פיין מושפעים ממוטיבים אפריקאיים מימי נעוריו, ומוטיבים של רכיבה וסוסים המתקשרים לחוויותיו כבוקר בקיבוץ מעיין ברוך. רבות מעבודתיו קטנות ממדים, אולם פיין עוסק גם בפיסול מונומנטלי המתאפיין במבנים דמויי קשת.[1] פסלים ועבודות של פיין ניצבים במרחבים ציבוריים רבים בהם גן התעשייה תפן,[4] הפארק לפיסול מדברי מצפה רמון, יער צרעה,[5] סמינר אפעל, תל חי ועוד.[2]
פיין לימד פיסול קרמי במרכז לאמנויות במכללת תל-חי וממייסדי סימפוזיון האומנות בתל-חי. כמו כן אצר את גלריית האמנות בקיבוץ מעיין ברוך שנים רבות ועמד בראש ארגון אמני הקיבוץ של התנועה הקיבוצית.[2]
בשנת 2012 הציג במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן תערוכה של יצירותיו לאורך השנים תחת הכותרת 'איש האבן' (באוצרות רותי שדמון).[3]
נפטר ב-18 בינואר 2018 ונקבר בבית העלמין במעיין ברוך. אורה ערמוני כתבה שיר על פיין, בהשראת פסל השער שלו שנמצא בתל חי.[2]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
.jpg)
