הוא היה המועמד לתפקיד סגן הנשיא מטעם המפלגה הפרוגרסיבית בבחירות 1948.[1] מעבר לכך טיילור היה חבר המפלגה הדמוקרטית. לפי מדד מסוים, טיילור היה השני ברמת הליברליות מבין חברי הסנאט של ארצות הברית, כשעקף אותו רק ויין מורס מאורגון, והרביעי ברמת הליברליות מבין כלל חברי הקונגרס בין השנים 1937 ל-2002.
ביוגרפיה
ראשית חייו
טיילור נולד ב-12 באפריל1904 בבית הארחה בפורטלנד, אורגון, והיה הילד השנים-עשר מתוך שלושה עשר ילדים של ג'ון טיילור ואוליב היגינס טיילור. אביו היה סייר טקסני בדימוס ומטיף נודד, והמשפחה הייתה עימו בפורטלנד במסגרת מפגש ממושך להצלת נשמות.
בית המשפחה שוכן בצפון מרכז איידהו, ליד קוסקיה, וטיילור למד בבתי הספר הציבוריים. ב-1919, לאחר שסיים את הכיתה השמינית, הצטרף לחברת התיאטרון של אחיו הגדול,[1] ובין השנים 1926 ו-1944, הפך לבעלים ולמנהל של מפעלי בידור שונים. טיילור היה גם זמר קאנטרי-וסטרן; אחותו הגדולה, לנה, התפרסמה כזמרת ג'אז תחת השם לי מורס בשנות ה-20.
טיילור קיבל השראה להתמודד לתפקידים פוליטיים בעקבות ספרו של קינג קמפ ג'ילטThe People's Corporation וספרו של סטיוארט צ'ייס משנת 1932A New Deal. בשנת 1935, ניסה ללא הצלחה לארגן מפלגת חקלאים-פועלים במדינות נבדה ובמונטנה.
טיילור התמודד לראשונה לסנאט של ארצות הברית בשנת 1940 בבחירות מיוחדות למילוי כהונתו שנותרה של ויליאם בורה המנוח, אך הפסיד ליריבו ג'ון תומאס, עם 47.1 אחוזים לעומת 52.9 אחוזים שקיבל תומאס. על אף שסומן כ"סוציאליסט למחצה" ו"קומוניסטי", הוא התמודד שוב ב-1942 נגד תומאס והפסיד במירוץ צמוד יותר, 48.5 אחוזים לעומת 51.5 אחוזים. טיילור הפסיד בשתי מערכות הבחירות לתומאס בגלל התנגדות עזה של מנהיגי המפלגה הדמוקרטית במדינה. בין הבחירות, טיילור פרנס את עצמו כעוזר צייר וכעובד מתכת בקליפורניה.
בניסיון השלישי שלו להיבחר לסנאט, טיילור התמודד על המושב השני באיידהו ב-1944, וניצח בדוחק את הסנאטור המכהן השמרני ד. וורת' קלארק בפריימריז הדמוקרטי, ואת המושלקלרנס אלפרד בוטולפסן בבחירות הכלליות. טיילור, השחקן המקצועי הראשון שנבחר אי פעם לקונגרס, מעולם לא היה מזרחית לשיקגו לפני בחירתו.
בסנאט, טיילור, שנודע בכינויו "הקאובוי המזמר", רכש מוניטין של התנהגות אקסצנטרית. עם הגעתו לוושינגטון די.סי., טיילור רכב על סוסו, נאגט, במעלה מדרגות בניין הקפיטול של ארצות הברית. נאגט ליווה את טיילור גם במהלך סיור שערך ברחבי המדינה ב-1947, שבו הדגיש את פעילותו נגד מלחמות והתנגדותו למדיניות החוץ של ארצות הברית באותה תקופה.
כאשר טיילור עבר לוושינגטון כהכנה להשבעתו בינואר 1945, מחסור הדיור שנגרם בעקבות מלחמת העולם השנייה עדיין היה בעיצומו, ולכן הוא ומשפחתו התקשו למצוא מקום מגורים. בתגובה, טיילור, שהיה מוזיקאי ופזמונאי, עמד מחוץ לבניין הקפיטול האמריקאי ושר: "תנו לנו בית, ליד כיפת הקפיטול, עם חצר שבה שני ילדים יוכלו לשחק...", למנגינת השיר "Home on the Range". בעקבות כך הוצעו לו ולמשפחתו מספר מקומות להשכרה.
ביולי 1946, בכינוס של גילדת עורכי הדין הלאומית בקליבלנד, אמר הסנאטור טיילור:
הצלחת המונופולים בהתנהלותם מול הקונגרס הנוכחי ניכרת בהריסת הפיקוח על המחירים, בהבטחת החזרי מס המבטיחים רווחים, בחסימת פרויקטי אנרגיה בעמקי נהרות הקולומביה והמיזורי, בהשהיית חוק שכר המינימום, ובהחלשת חוק קילגור לשיקום מ-1944 וחוק מארי לתעסוקה מלאה מ-1945.
המונופולים השפיעו במידה כזו על מדיניות החוץ שלנו עד שהיא משרתת את האינטרסים של המונופולים ואת מטרותיהם המונופוליסטיות.
בליל הבחירות ב-1946, טיילור טיילור עורר כותרות ארציות לכאורה לאחר ששבר את לסתו של מנהיג רפובליקני מקומי בשם ריי מקייג בלובי של מלון בבויסי. טיילור טען שמקייג כינה אותו בכינוי גנאי בוטה והכה אותו ראשון באגרוף ששבר את אפו. עם זאת, מקייג הכחיש את הטענות הללו. מקייג, שהיה בן 66, טען שבעודו שוכב על הרצפה, טיילור המשיך לבעוט בפניו, אך טיילור הכחיש גם את הטענה הטענה הזו. כאשר טיילור הפסיד בבחירות המקדימות של 1950, שלח לו מקייג מברק ובו כתב: "אולי שברת לי את הלסת, אבל אני שברתי לך את הגב!!!"
טיילור גם הסתכסך עם דמוקרטים אחרים מאיידהו, ולעיתים קרובות השמיע הערות ביקורתיות כלפי צ'ארלס גוסט, שהתפטר מתפקידו כמושל בנובמבר 1945 כדי שיורשו ימנה אותו למושב הפנוי בסנאט.
במהלך הבחירות המקדימות של הדמוקרטים ביוני 1946, הביע טיילור תמיכה גלויה ביריבו של גוסט, ג'ורג' א. דונרט, וכינה את גוסט המכהן "שמרן" ש"מתרועע" עם רפובליקנים בקונגרס.
בסנאט, נודע טיילור בנאומים ארוכים, שהיו לעיתים קרובות ביקורתיים כלפי מדיניותו של הנשיא הארי ס. טרומן, במיוחד בענייני חוץ. הדוקטרינת טרומן ותוכנית מרשל, מתוך אמונה ששני המהלכים מקרבים את ארצות הברית למלחמה עם ברית המועצות. טיילור היה ביקורתי הרבה פחות כלפי ברית המועצות בהשוואה לרוב עמיתיו בסנאט, ואף ציין פעם שאין צורך לבקר את מדיניות ברית המועצות כאשר ישנם 90 סנאטורים אחרים שעושים זאת מדי יום.
אקטיביזם לזכויות האזרח
טיילור היה תומך מוקדם של התנועה לזכויות האזרח, וכסנאטור הביע התנגדות גלויה לתומכים ולמדיניות של הפרדה גזעית. הוא דגל בשוויון גזעי, ובסיום מיידי של אפליית ג'ים קרואו בתחומים כגון תעסוקה, דיור, זכות הצבעה ומערכת המשפט. בשנת 1946, טיילור פרץ לדיון בסנאט כדי להפריע ולהתנגד לסנאטורים דרומיים שנקטו פיליבסטר נגד הצעה להפוך את ועדת התעסוקה ההוגנת (Fair Employment Practices Committee) לקבועה. ועדה זו נועדה להבטיח אי-אפליה במקומות עבודה הקשורים למימון ממשלתי בזמן מלחמת העולם השנייה.[2] בינואר 1947, ביקש טיילור מהסנאט לעכב את השבעתו של סנאטור ממיסיסיפי תאודור ג. בילבו, שנבחר מחדש ב-1946, בעקבות האשמות נגדו על שחיתות והפרות זכויות אזרח. כתוצאה מכך, בילבו, שהיה ידוע ברטוריקה של הפרדה גזעית ותוקפנית, לא הושבע באופן רשמי לכהונתו האחרונה בסנאט. המחלוקת לא נפתרה סופית עד מותו של בילבו באוגוסט 1947.
טיילור נעצר ב-1 במאי1948 בברמינגהאם, אלבמה, על ידי מפקד המשטרה יוג'ין "בול" קונור, לאחר שניסה להשתמש בדלת שהוקצתה לאפרו-אמריקאים במקום בדלת המיועדת ללבנים בלבד, במהלך ניסיונו להשתתף במפגש של הקונגרס הדרומי לנוער שחור. הוא הורשע בהתנהגות מפרת סדר, [3] ערער לבית המשפט לערעורים של אלבמה, אך הפסיד. [4] כאשר סירב לחזור לאלבמה כדי לרצות עונש של 180 ימי עבודת פרך, מושל איידהו, צ'ארלס א. רובינס, סירב להסגירו.[2]
תקרית רוזוול
ביולי 1947, נשאל טיילור על ידי כתב של יונייטד פרס מה דעתו על הדיווחים כי שרידי עב"ם נמצאו על ידי חיל האוויר ליד רוזוול, ניו מקסיקו. טיילור השיב כי הוא כמעט מקווה שעב"מים יתבררו כחלליות מכוכב לכת אחר: "הם יכולים לשים קץ לוויכוחים הקטנוניים שלנו על כדור הארץ." הוא הוסיף כי לא משנה מה יהיו העב"מים, "אי אפשר להתייחס אליהם כבדיחה."
טיילור הסביר: "גם אם זה רק תופעה פסיכולוגית, זה סימן למה שהעולם הולך לקראתו. אם לא נרגיע את המתחים, כל העולם יתמלא במקרים פסיכולוגיים ובסופו של דבר יהפוך לבית משוגעים גלובלי."
מועמדות לסגן נשיא 1948
טיילור עם הנרי וולאס ב-1948
בשנת 1948 נבחר טיילור להיות המועמד לתפקיד סגן הנשיא מטעם המפלגה הפרוגרסיבית, בראשות סגן הנשיא לשעבר הנרי א. וולאס מאיווה. טיילור הסכים להיות המועמד, למרות שצפה במדויק שצעד זה יגרום להפסד כבד בבחירות הבאות שלו לסנאט.[2] הכרטיס השמאלי המובהק של וולאס/טיילור נכשל ולא הצליח לזכות באף מדינה, והשיג רק 2.4 אחוזים מקולות הבוחרים ברחבי המדינה. המועמדות עוררה ניסיון מצד שמרנים במפלגה הדמוקרטית באיידהו להדיח אותו משורותיה, אך הניסיון נכשל.
מרוץ בחירות מחדש ב-1950
בשנת 1950 ניסה הסנאטור לשעבר דייוויד וורת' קלארק להחזיר לעצמו את מושב הסנאט שנמצא בידיו של טיילור. כמועמד מטעם המפלגה הפרוגרסיבית תרמה להקניית מוניטין של "שמאלני בלתי ניתן לתיקון" באיידהו, דבר שתרם להפסדו של טיילור בפריימריז לקלארק. עם זאת, קלארק עצמו הפסיד בבחירות הכלליות למועמד הרפובליקני השמרן, הרמן ולקר.
קריירה מאוחרת יותר
טיילור שימש כנשיא חברת הבנייה קוריול בין השנים 1950 ל-1952, אך נאלץ להתפטר לאחר שסווג כ"סיכון ביטחוני", מה שסיכן חוזה ממשלתי. לאחר מכן, הוא נאלץ לעיתים קרובות לעבוד בעבודות פיזיות בענף הבנייה. בשנת 1954, הוא התמודד שוב לסנאט אך הפסיד באופן מכריע למכהן הרפובליקני הנרי דוורשאק, וזכה רק ב-37.2 אחוזים מהקולות. ניסיונו השישי והאחרון להיבחר לסנאט התרחש ב-1956; הוא הפסיד בפער קטן בפריימריז הדמוקרטים לעורך הדין בן ה-32 פרנק צ'רץ', ולאחר מכן קיבל 5.1 אחוזים מהקולות בבחירות הכלליות כמועמד. במרץ 1958, טיילור הציע שצ'רץ' יעבור בדיקת פוליגרף בנוגע לטענות על הונאה בפריימריז של 1956.
בשנת 1958 עברו טיילור ואשתו דורה למילברה, קליפורניה, והחלו לייצר תוספות שיער בעבודת יד, בהתבסס על תוספת שיער שטיילור יצר לעצמו בראשית שנות ה-40.[1] עד 1960, חברת Taylor Topper Inc. הפכה ליצרנית המובילה של תוספות שיער בארצות הברית. טיילור סיפר ל"וושינגטון פוסט" ב-1978 שהוא מכיר היטב את התחום: "הייתי בן 18, שחקן צעיר בתיאטרון נודד, והשיער שלי התחיל לנשור. אין הרבה ביקוש לשחקנים צעירים קירחים, וניסיתי הכל – אפילו אמבטי כבשים – וזה רק גרם לזה לנשור מהר יותר."
טיילור הסביר שבעבר התמודד לתפקיד ציבורי ללא פאה וגילה שהבוחרים "לא העריכו במיוחד פוליטיקאים קירחים," אך "כשהתמודדתי בפעם הרביעית עם הפאה – ניצחתי." הפאה המקורית שלו הייתה עשויה מצלחת פאי ממתכת, שאותה ריפד בלבד ורוד, ולאחר מכן שילב בה שערות אדם. [5] בשנת 1958 הוא קיבל לו פטנט (#2,850,023) על המוצר החדשני שלו.<re[6] גלן ודורה טיילור זכו להצלחה רבה בייצור פאות, ו-Taylor Toppers הפכה למותג מפורסם. החברה, שמוכרת כיום בשם Taylormade Hair Replacement, עדיין פועלת במילברה.
חיים אישיים
לגלן ולדורה טיילור נולדו שלושה בנים בין 1935 ל-1946, גלן ארוד (דורה מאויתת לאחור) ולאחר מכן פול ג'ון וגרג.
טיילור מת בגיל 80 ב-28 באפריל1984 מסיבוכים של מחלת אלצהיימר; דורה טיילור נשארה באזור מחוז סן מטאו עד מותה בגיל 93 בשנת 1997. הם נקברו בפארק הזיכרון סקיילאון בסן מטאו.
^Pimsleur, J. L. (21 ביוני 1997). "Obituary – Dora Taylor". CT Insider. Norwalk, CT: Hearst Media Services Connecticut, LLC. נבדק ב-26 באוגוסט 2024. {{cite news}}: (עזרה)
_1954.jpg)
.svg){kind=small}
