גלגול נשמות הוא תהליך שעוברת הנשמה, על פי אמונה רווחת, לאחר המוות. האמונה בגלגול נשמות נפוצה בתרבויות שונות. קיימות גישות שונות בפרשנות האמונה בגלגול נשמות. הבסיס המשותף להן מתאר תהליך שבו נשמתו של אדם שנפטר חוזרת לעולם הנשמות ולאחר מכן יורדת שוב לעולם ומתגלמת בגוף תינוק אנושי אחר[1]. הגישות נפרדות בהבנת התהליך כחד פעמי, רב פעמי, או אין סופי, ובשאלה האם נשמתו של האדם מתגלגלת ומופיעה דווקא באדם או אף במצבים אחרים, לדוגמה, צמח או בעל חיים או דומם. תופעת גלגול הנשמות מוסברת באופנים שונים. הסבר מקובל הוא כי אדם שלא השלים את תפקידו בעולם, שב אליו בדמות אחרת. גישות מסוימות סבורות כי הגלגול החדש יהיה בהתאם למעשיו הטובים או הרעים בגלגולים קודמים, או בהתאם לדבר מה שעליו לתקן בגלגול זה[2].
בכל רחבי העולם קיימות עדויות של אנשים הטוענים כי חוו באופן אישי תופעות הקשורות לגלגול נשמות[3][4]. יש הסבורים כי חוויות סף מוות המתארות מעבר לעולמות אחרים ומפגשים עם ישויות אור המאפשרות לחווים להיזכר בחייהם הקודמים, וילדים המתארים חוויות מחיים קודמים, מהווים ראיה לקיומו של גלגול נשמות. תיאורים אלה מאומתים עם אפשרות של היחשפות הנחקר לידע זה במהלך חייו שלו.
יש מטפלים בתחום הפסיכולוגיה או הרפואה האלטרנטיבית שאימצו את ההשלכות של רעיון גלגול הנשמות במסגרת שיטות טיפוליות שונות.
האזכור הראשון לנושא, על דרך השלילה, נמצא אצל רב סעדיה גאון שכתב ”אנשים ממי שנקראים יהודים, מצאתים אומרים בהשנות, וקוראים אותו ההעתקה (גלגול נשמות), ועניינו אצלם שרוח ראובן תשוב אל שמעון, ואחר כן בלוי, ואחר כן ביהודה, ויש מהם רבים שאומרים, יש פעמים שתהיה רוח האדם בבהמה, ורוח הבהמה באדם, ודברים רבים מזה השגעון והערבוב”[5].
הרא"ש, בתשובה לשאלת בנו רבי יהודה על עמדתו בנושא, דחה את הראיות והסברות התומכות באמונת הגלגול וסבר שהיא נוגדת את דברי חז"ל, אך חתם את דבריו במילים "אם קבלה הוא נקבל כי אין טעם מספיק"[17].
בתקופות המאוחרות (שלאחר התפשטות תורת הקבלה) אנו מוצאים התנגדות אצל רש"ר הירש שראה באמונה בגלגול נשמות אמונה מצרית העומדת בניגוד לאמונה היהודית[21]. בתחילת שבתו כרבה של העיר פרנקפורט, גם נדפס שם (1854) החיבור 'בן דוד' - ספרו של הרב יהודה אריה ממודנה כנגד האמונה בגלגול נשמות[22]. אף אצל הרש"ש ניתן למצוא פקפוק בגלגול נשמות[23].
התמיכה - בקבלה ובחסידות
לעומת ההתעלמות וההתנגדות במקורות הקדומים ואצל הוגי היהדות בתקופת הראשונים, בספרות הקבלה ובמיוחד בספר הזוהר ובכתבי האר"י, מופיע הסבר מפורט על תפקיד הגלגול ועל פירוט הנשמות שהתגלגלו. לפי שיטה זו, רוב האנשים שנולדים בעולם הם גלגולים של נשמות "ותיקות", ומיעוטן הן נשמות חדשות. מבחינה תאולוגית נותנת תורה זו מענה לבעיות של שכר ועונש, ובפרט הסבר לאסונות המתרחשים לתינוקות שאינם בני עונשין, ואסונות המתרחשים לצדיקים, כמו למשל גורלם של עשרת הרוגי מלכות שהיו תלמידי חכמים הגדולים בדורם, בכך שתולים את האסון בחטא שבוצע כשהיו בני יעקב בגלגול קודם ומכרו את יוסף אחיהם. הרב עובדיה יוסף חולל סערה, כאשר ציטט את דבריו של האדמו"ראהרן ראטה המשתמש ברעיון הגלגול כדי לספק הסבר להתרחשות השואה[דרוש מקור]. דבריו של ראטה עצמם התבססו על דעתו של האר"י, לפיה גורלם של קורבנות האינקווזיציה בספרד נקבע בהתאם לגלגוליהם הקודמים.
גם בספרות החסידית מופיעים סיפורים על גלגול נשמות. למשל, בשבחי הבעש"ט, מסופר שתלמידי הבעל שם טוב שאלו אותו על תלמיד חכם גדול שנהרג על ידי גויים, "הזאת תורה וזהו שכרה?", ואמר להם הבעש"ט, שאותו אדם היה ראש הסנהדרין בתקופת זכריה הנביא, וכאשר זכריה ניבא על פורענות, הוא הכה אותו על הלחי ואמר לו: "עם הארץ, מי הרשה לך להתנבא?" לאחר מעשה זה קם ההמון והרג את זכריה, ובתור עונש נגזר עליו שיתגלגל שוב ושוב וייהרג כל פעם מחדש, בגלל שגרם למותו של הנביא.
בניגוד לתפיסות מזרחיות הרואות בגלגול תופעה שהיא מטבעו של עולם, לפי תפיסת הקבלה נועד הגלגול להביא לתיקון הנשמה. ההתנסות החווייתית היא הכוח המניע המגלגל את נשמת האדם בחזרה לעולם, והיא גורמת לה לשאוף לקנות דעת. מאידך, רק השובע גורם להיעדר רצון. פירושו של דבר, שגלגולה של נשמה יסתיים כאשר הנשמה התפתחה דיה, ואין בה יותר רצון להיוולד מחדש. על פי הקבלה, שאיפתה של הנשמה היא להישאר תמיד במצב של מודעות טהורה, מבלי להיות תלויה בקיום הגופני (המצריך את גלגולה של הנשמה לתוך גוף, המשית עליה את מגבלות החיים הגופניים), וכך נתונה הנשמה בגוף במאבק מתמיד.
על פי הקבלה, יש סיבות מיוחדות הגורמות לגלגול נשמות. הגורם הראשי והקדמון המוזכר הוא אי העיסוק בפריה ורבייה וערירות. עניין זה משמעותי ביותר להשקפה זו, כי על ידי הולדת בנים האדם משאיר חלק מנפשו בעולם הזה, ובכך ממשיך את הבריאה גם לאחר מותו. אם האדם אינו עושה זאת, עליו לרדת שוב לעולם הגשמי. במבט כולל יותר מגדיר זאת ספר הזוהר כהפרת ברית שבין האדם לקב"ה, המחייבת את האדם למאמץ מקסימלי בגילוי השכינה, כך אומר הסבא דמשפטים לרשב"י: ”הקב"ה אינו מוותר לו, אלא חוזר ומורידו לעולם, כדי שיעמיד צאצאים”. על פי הזוהר, גם מצוות הייבום קשורה לגלגול, כיוון שהאח שנותר ללא בנים, "מיעט את הצלם" בכך שלא הותיר שריד מנשמתו בעולם, לפיכך על אחיו להשלים אותו. זו גם הסיבה לחומרת עונשו של אונן שהקב"ה המיתו, ככתוב "לבלתי נתן זרע לאחיו", כפי שמספרת התורה בבראשית.
המקובל ר' חיים ויטאל אמר על עצמו שהוא גלגולו של המלך חזקיהו, ועל רבו האר"י - שהוא היה גלגולו של משיח בן יוסף. כמאתיים שנה אחר כך אמר על עצמו ר' שלום שרעבי שהוא גלגולו של האר"י[24]. היו גדולי ישראל נוספים שהצהירו על זהותם בגלגולים הקודמים[25].
גלגול נשמות בדתות המזרח
רעיון גלגול הנשמות שזור ברוב דתות המזרח (בעיקר בהודו ובסין), ובחלקן הוא מהווה מרכיב אמונה מרכזי.
הינדואיזם
בהינדואיזם - המוות נתפש כהחלפה של בגד גוף אחד בבגד גוף אחר. כך פועל "חוק שימור אנרגיית הנשמה". הסיבה לגלגול הנשמות היא הצורך לשוב ולתקן ליקויים מחיים קודמים במבנה האישיות של האדם לאחר שצבר קארמה. החיים נתפסים כמסע התפתחותי-רוחני ארוך וממושך בעולם, שלא ניתן להשלים בגלגול אחד. על פי אמונה זו, הנשמה שבה ומתגלגלת כל פעם מחדש בגוף לפי רצונה, ובוחרת את המקום, הזמן וההורים שלהם תיוולד, לפי התיקון שהיא יודעת שעליה לבצע (יש לה גם אפשרות להתחרט בחודשים הראשונים של ההריון). על פי אמונה זו ניתן להסביר מפגש עם אדם זר שנראה מוכר מאז ומעולם, או תחושה שכבר היינו בסיטואציה מסוימת, אף שאנו יודעים שלא חווינו אותה (דז'ה-וו).
בעקבות גישה זו, יש טיפולים הקרויים "שחזור גלגולים", שמנסים לרפא מתוך התייחסות לטראומות ישנות ש"נצרבו" בנשמת המטופל באחד מגלגוליו הקודמים.
בודהיזם
הבודהיזם, אשר ממעט לעסוק בנושאים מטאפיזיים (ואף נמנע מהם במובנים רבים), רואה בגלגול נשמות משל בלבד. מטרתו העיקרית של המתרגל ההולך בדרך המתומנת הנאצלת שהתווה הבודהה היא להגיע לנירוואנה, שחרור מהסמסרה והשגת הארה. כיוון שהגישה הבודהיסטית מדגישה את ארעיותן וריקנותן של כל התופעות, ובכלל זה גם מושג "העצמי" (כמתואר בשלושת סימני הקיום), מה שמתגלגל בפועל הוא האמונה של האדם בקיומו כישות נפרדת בעולם התופעות. ההכרה בריקנות התופעות, בהיעדר העצמי ובתהליך ההתהוות המותנית, שוברת את אשליית המהות הנפרדת ומחלצת ממעגל הגלגולים. עקרונות אלו מגולמים במושג קארמה.
זרמים בודהיסטיים מסוימים נעזרים ברעיון גלגול הנשמות על מנת להקל על המאמינים בקיומו ללכת בדרך הדהארמה, בעיקר בסביבות חברתיות ותרבותיות שבהן הוא רווח. התייחסות ישירה לגלגולי החיים הנדרשים בדרך לשחרור מסבל מופיעה במודל ארבעת שלבי ההארה. ניתן לראות בכך אמצעי רטורי לדרבון האדם להגיע ליעד הנכסף כבר בגלגול חייו הנוכחי.
מבין הפילוסופים היוונים, פיתגורס, סוקרטס ואפלטון האמינו ברעיון של גלגול נשמות. כמה מקורות עתיקים מאשרים כי פיתגורס טען כי הוא יכול לזכור את חייו הקודמים. שילוב בין הפילוסופיה הפיתגורית וגלגול נשמות היה מקובל בכל רחבי העולם העתיק.
לפי המתואר בדיאלוג פיידון, בסוף חייו אומר סוקרטס "אני בטוח שאשוב לחיות, ושהחיים יפרחו מתוך המוות". לעומת זאת, קסנופון אינו מזכיר את האמרה כמעידה על אמונה בגלגול נשמות.
אפלטון מציג תיאור מפורט של גלגול נשמות, למשל האגדה על אר, המופיעה בסוף חיבורו "המדינה". קיים ויכוח אם תיאורים אלה צריכים לקבל פרשנות מילולית. מארסילו פיצינו (התאולוגיה של אפלטון 18, 3-4) טוען כי אפלטון מתייחס לגלגול נשמות כאמצעי אלגורי.
בהרמטיקה, סדרה מצרית-יוונית של כתבים אודות קוסמולוגיה ורוחניות, המיוחסת להרמס טריסמגיסטוס, הדוקטרינה של גלגול נשמות מהווה מוטיב מרכזי.
הדרוזים מאמינים בגלגול נשמות, לצד האמונה בגורל קבוע מראש. האמונה בגלגול נשמות היא אחד העקרונות הבסיסיים בדת הדרוזית, והיא משפיעה בצורה ניכרת על אורח חייהם והשקפת עולמם של הדרוזים. לדידם אדם דרוזי מתגלגל מיד לאחר מותו בנשמת תינוק דרוזי הנמצא בגוף אישה הרה, ועם לידתו זוכר לעיתים חלק מחייו הקודמים. אמונתם העזה בגלגול מהווה, בין היתר, נחמה לצער על אובדן החיים. הדרוזים גם מאמינים כי ביום הדין האדם ייתן דין וחשבון בפני בורא עולם על אודות כל גלגוליו.
על פי השקפה זו, הגוף בשביל הנשמה הוא כמו בגד שהיא מחליפה במוות. מתוך אמונה שהגוף הוא ריק ללא הנשמה והוא אינו מתקיים ללא הנשמה, הדרוזים אינם רואים כל ערך בגוף אלא רק בנפש, ברוח ובנשמה. מכאן נובע שהצד הרוחני באדם הוא העיקר ולא הצד הגשמי-מוחשי. לפיכך אדם נדרש לכבוש את יצר הרכושנות והחומריות. מכאן צומחת גם סובלנות למעשי האחר, אשר היה יכול להיוולד בגלגול אחר ואפילו למשפחת השכנים מהגלגול הקודם. חוסר חשיבותו של הגוף הגשמי בא לידי ביטוי גם בהיעדר הצורך בטקסי קבורה מסובכים, במצבה או בעלייה לקבר המת במועדים קבועים או אף בהבאת הגופה למקום מגורי משפחת המת. אף על פי שקיימים בתי קברות, לרוב אין מצבות, פרט לבית הקברות הצבאי לחיילי צה"ל בעספיא. אמונת גלגול הנשמות גם מלמדת שאין לבכות את המת, מאחר שנשמתו התגלגלה לתינוק חדש בלידה חדשה המביאה שמחה למשפחתו.
קיימים סיפורי גלגולים רבים מאוד בכפרים הדרוזים בישראל. בעיקר סיפורים שבהם אנשים חזרו לכפר שבו חיו בגלגול קודם, וכן סיפורים על ילדים דרוזים שמזהים את בני משפחתם מהגלגול הקודם, כולל שמותיהם, עיסוקיהם ואף מיקום שבו הנשמה בגלגול הקודם הסתירה אוצרות, מסמכים וחפצים אחרים בבית שבו גרה בגלגול קודם.
במחקר המודרני
לא מעט מחקרים נעשו על ידי פסיכולוגים ופסיכיאטרים מרחבי העולם בנושא גלגולי נשמות והוכחו כעובדה מדעית. גם ספרים רבים נכתבו ובהם תיעודים של מקרים אמיתיים בהם המטופלים מתארים את קורות חייהם הקודמים על פי טענתם, וכן את המציאות שנבדקה ומוכיחה כי כל הפרטים שנמסרו אכן תואמים למציאות חייהם של אותם אישיים שטוענים שהיו בחייהם הקודמים, כאשר אין ביכולתם של המטופלים לדעת חלק מן הפרטים האישיים אותם הם משתפים. ביניהם ד"ר מייקל ניוטון (ד"ר בפסיכולוגיה וחבר באגודה האמריקנית לפסיכולוגיה) המתאר את מחקריו בספריו 'מסע הנשמות' ו'גורלן של נשמות'; פרופ' בריאן וייס (פרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת פיטסבורג, וראש המחלקה הפסיכיאטרית בביה"ח הר סיני במיאמי) שתיאר את מחקריו השונים בספריו 'הרבה שלטונות, הרבה חיים', 'ריפוי בנבכי הזמן' ו'רק האהבה היא ממשית'; ד"ר זאב קולמן (מומחה לביו-אנרגיה, והיפנוזה רפואית) בספרו 'נולדנו כדי להיות ביחד שוב'; ההיסטוריון והסופר הבריטי פיטר מוס כתב בספרו 'מפגשים עם העבר' תיעודים של מקרים משמעותיים המציגים זיכרונות מחיים קודמים שמתאמתים; ד"ר ג'ים ב. טוקר (פסיכיאטר ילדים) בספרו 'חיים לפני החיים: חקירה מדעית של זיכרונותיהם של ילדים מחיים קודמים' ועוד.
דיווחים בנוגע לזיכרונות על חיים קודמים מושגים בדרך כלל על ידי היפנוזה. הטיפול הנפוץ ביותר מסוג זה מכונה "רגרסיה היפנוטית". בדיקה מדעית של מקרים מסוג זה תלתה את תיאורי הנבדקים בזיכרונות נשכחים מהחיים הנוכחיים או בהנחיות שנתן המטפל בעת ההיפנוזה. טענה ביקורתית נוספת כנגד רגרסיה היפנוטית דומה לטענות שמועלות בעד אי קבילות הוכחות משפטיות ביחס לאירועים שהעד אינו זוכר בהכרה מלאה.
את הטענות הביקורתיות כלפי עדויות אלה ניתן לחלק לשלושה סוגים:
"עצה היפנוטית" שנותן המטפל למטופל, בעודו מדריך את רצפי האסוציאציות של דמיונו לכיוון ידוע מראש.
"השתלת זיכרונות" - בדומה להדגרת חלומות, מחשבה בלתי פוסקת על הטיפול, תוצאותיו והשלכותיו על חיי המטופל מדגירה מסרים תת-הכרתיים שבאים לידי ביטוי בעת התממשקות של המטפל עם חלקים בתת-ההכרה (אוטוסוגסטיה).
מחשבות האדם מיוצגות על ידי שינוי פיזיקלי (בעיקר חשמלי) במוח, ואין שום מנגנון שיכול לאפשר להם לחיות כאשר הגוף עצמו מת. טיעון זה הוא טיעון אד איגנורנטיאם.
טיעון ספקולטיבי נגד גלגול הנשמות מתמודד עם התיאור הנפוץ בקרב נבדקים של מוות אלים בחיים קודמים, כגון בתאונת דרכים או ברצח. טיעון זה מצביע על העובדה שמרבית בני האדם אינם מתים מוות אלים, ולכן סיפורים אלה היו צריכים להיות מיעוט בין הסיפורים שמתארים המטופלים. טיעון זה מניח כי גלגול הנשמות הוא תופעה אוניברסלית המתרחשת אצל כלל בני האדם.
אנקדוטות בפסיכיאטריה
נושא גלגול הנשמות נחקר על ידי מספר פסיכולוגים ופסיכיאטרים, שטענו שקיים מתאם אמפירי בין הדיווחים לבין התרחשויות. מחקרים אלו העניקו לגלגול הנשמות לגיטימציה הסברית, תוך התעלמות מאי הכרת המנגנון של התופעה.
אוסף הדיווחים המפורט ביותר בנוגע לגלגול נשמות פורסם על ידי ד"ר איאן סטיבנסון. סטיבנסון, שהקדיש 40 שנה לחקר ילדים שטענו שחיו בעבר כאדם אחר ודיברו על נושאים ומושגים שלא אמור היה להיות להם ידע לגביהם. סטיבנסון נקט שיטות מדעיות של ריאיון ותצפית ותיעד את דבריהם. לאחר מכן ניסה לזהות מי המנוח אשר הילד התייחס אליו בדבריו וניסה לאמת את טענות הנחקר באמצעות עובדות מחייו של המנוח, תוך בחינת האפשרות שלילד היה מפגש מוקדם עם העובדות על חיי המנוח.
מקרי המבחן החשובים ביותר מבחינת מחקר זה, הם דיווחים על ילדים שמספרים באופן ספונטני על מה שנראה כזיכרונות מחיים קודמים, ובפרט ילדים שגדלו בסביבה תרבותית שבה לא קיימת אמונה בגלגול הנשמות. כאשר חקרו סטיבנסון ועמיתיו דיווחים אלה הם זיהו מקרים שבהם הדיווחים תאמו מאורעות מחייהם של אנשים שנפטרו מספר שנים לפני הולדתו של הילד המדווח.
כחלק ממחקרו נחשף סטיבנסון לדיווחים על התאמה בין כתמי לידה ומומים מולדים אצל הנחקרים, ובין פציעות וצלקות אצל הנפטרים. בדיקת התאמה זו בתיעוד הרפואי של הנפטרים, כאשר היה זה בנמצא, גילתה לעיתים כי למנוח הייתה פציעה כלשהי, לא אחת כזו הקשורה בנסיבות מותו, באזור שבו הופיע בגופו של הנחקר כתם לידה או מום מולד כלשהו. לדוגמה, סימן על החזה והגב של ילד תאם באופן מדויק לפצעי כניסה ויציאה של כדור אקדח בנפטר.
סטיבנסון סבור כי שיטות הבדיקה המחמירות שלו מאפשרות, למרות אפשרויות ההסבר האחרות, לראות בגלגול נשמות הסבר רציונלי לזיכרונות המדווחים על ידי הילדים.
כשיטה טיפולית
חוקר נוסף, ד"ר בריאן וייס, ראש המחלקה הפסיכיאטרית בביה"ח הר סיני במיאמי שבפלורידה, אשר קודם לכן שימש כפרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת פיטסבורג, אף הוא מומחה להיפנוזה, פרסם ב-1988 את ספרו "Many Masters, Many Lives", (בעברית "שורשים ושיעורים בזמן"). הספר נכתב מנקודת ראותו של וייס כפסיכיאטר בכיר, שנחשף לגלגול נשמות תוך טיפול בחרדותיה ובפחדיה של נערה צעירה, שאותה הוא מכנה קתרין, אשר תיארה במהלך הטיפול ההיפנוטי את מה שנראה כגלגול קודם. לדבריו, מבחינה טיפולית שחזור חייה הקודמים הניב תוצאות משמעותיות ומידיות. תוך כדי התהליך שעברה קתרין עבר גם וייס מהפך תפיסתי, זאת בעיקר משום שבמהלך הטיפול סיפרה קתרין לווייס, באמצעות מה שכינתה "מדריך רוחני", פרטים על ילדו שנפטר ועל הגורמים לפטירתו - פרטים שלא היו ידועים בבית החולים שבו עבד. כמו כן, היא סיפקה לו פרטים על אביו המנוח, כולל שמו היהודי, שאף הוא היה מידע עלום.
ניתוח הנושא הורחב בספריו המאוחרים יותר: "ריפוי בנבכי הזמן", "רק האהבה היא ממשית" ועוד.
החוקר ד"ר מייקל ניוטון, בעל דוקטורט בפסיכולוגיה, חבר באגודה האמריקנית לפסיכולוגיה ומהפנט מוסמך, הקים את מכון ניוטון בארצות הברית, ופיתח טכניקת רגרסיה משלו וטכניקת ריפוי. ניוטון גילה שהוא יכול להעלות במטופליו את מה שנראה כמצב הנשמה בין הגלגולים. בספריו מסע הנשמות, ו"גורלן של נשמות" מובאים מקרים של מטופלים רבים שהיו שקועים בהיפנוזה עמוקה, ותיארו באופן מפורט חוויות שנתפסו על ידם כחוויות בין גלגוליהם. ואילו בספרו "זיכרונות מהעולם הבא", מובאים דיווחים מפורטים ומרתקים מטיפולי היפנותרפיה, שנעשו ברחבי העולם על ידי מטפלים שהוכשרו במכון ניוטון, שהחזירו אנשים לחיים שבין הגלגולים[28].
בועז שבו, שאשתו ושלושה מילדיו נרצחו בפיגוע באיתמר בשנת 2002 ולאחר מכן נישא שנית והוליד שלושה ילדים, סיפר באפריל 2021 שילדיו החדשים הם גלגול נשמות של ילדיו שנרצחו, זאת על פי עדויות של הילדים שנולדו בהיותם קטנים על זיכרונות שיש להם מהגלגול הקודם[3].
ליטל תרצה שעברה מוות קליני בצעירותה העידה כי נחשפה לגלגול הקודם שלה.[29]
במאי 2021 פורסם סיפורו של אדיב אבו עאסי, שבהיותו בן 3 חשף פרטים שאיש לא ידע על חייל מג"ב שנהרג בסמוך לזמן שבו נולד, והעיד שהוא גלגול של חייל שנהרג במהלך שירותו וסיפר פרטים אישיים שאף אדם לא ידע מלבד החייל ואשתו[30].
ד"ר ירון זפרן מורה רוחני וסופר, מציג עדויות לגלגול נשמות באמצעות טכניקה הרטרו הילינג שפיתח שבאמצעותה ניתן לשחזר גלגולים קודמים[31].
שאנטי דווי, ילדה הודית טענה שאיננה שאנטי אלא אישה בשם לוגדי באי. שאנטי סיפרה לבני משפחתה על בעלה מחייה הקודמים, על מגוריה בכפר 'מאטהורה', ופרטים שונים מחייה הקודמים. בן דודה של שאנטי, פרופסור קישן צ'אנד, חקר את הפרטים שסיפרה וגילה כי אכן קיים אדם העונה לשם של בעלה באותה כתובת אותה מסרה לו שאנטי. וכן גילה כי לקידרנאת הייתה אישה בשם לוגדי שנפטרה בעת לידת בנם שנה קודם ללידתה של שאנטי. כשהסיפור של שאנטי התפרסם בהודו, מהטמה גנדי מינה 15 חוקרים לחקור את הסיפור, ולפרסם אותו בצורה נרחבת יותר בתקשורת[32]. בסיור מסוקר לכפר שאנטי זיהתה מיד את אמו ואחיה של בעלה כביכול. יתר על כן, היא דיברה איתם בניב המקומי ולא בהינדית שדיברה בדלהי. שאנטי הראתה את הדרך אל ביתה למרות שמעולם לא הייתה בכפר המדובר. פרופסור אינדרה סן מבית הספר שהקים סרי אורובינדו אוגר את כל המסמכים והמחקרים על שאנטי דווי. מדענים שהשתתפו במחקר והיו עדים למה שראו הסכימו כי שאנטי איכשהו זוכרת את חייה במאטהורה, ולא הצליחו למצוא הסבר מדעי לתופעה. בשנת 1958 פרסמו הוושינגטון פוסט ועיתונים ממדינות אחרות ראיונות עם שאנטי דווי, ובשלב מאוחר יותר היא אף העניקה ראיון נוסף לד"ר איאן סטיבנסון, יו"ר המחלקה לפסיכיאטריה באוניברסיטת וירג'יניה, ולד"ר רואט[33].
במשפט בישראל
בקשה לקבל עדותו של מנוח, באמצעות נשמתו שהתגלגלה, על פי הנטען בבקשה, לילד בן 7 שאת תצהירו ביקשו יורשי המנוח להגיש, נדחתה ביולי 2011 על ידי שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה, יעל וילנר. נימוקה: "דיני הראיות במדינת ישראל מצויים בסְפֵירָה המשפטית שאינה זהה ואינה חופפת לסְפֵירָה האמונית/דתית. משכך, אין באפשרותי להיעתר לבקשה, שכן התצהיר שהגשתו מבוקשת, אינו עונה על הדרישות על פי פקודת הראיות והדין הנוהג."[34]
ד"ר דורון דנינו, "מהותו ומשמעויותיו של הוויכוח סביב האמונה בגלגול נשמות, בקהילות ישראל שבוונציה, אמסטרדם והמבורג, במהלך המאה ה-17", אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, 2010.
רוברט פאריש (עורך), "גלגול נשמות", 'אסטרולוג' הוצאה לאור, 1999.
רוי סטימן, "גלגול נשמות - סיפורים אמיתיים על גלגולי חיים קודמים", הוצאת 'עופרים', 1997.
^מסעות בנימין מטודלה, לבנון : "ואומרים שהנפש בעת יציאתה מגוף אדם טוב תכנס בגוף ילד קטן הנולד באותה שעה, ואם אדם רע הוא תכנס נשמתו בגוף הכלב או בגוף הבהמה, וזה דרכם כסל למו".
^בפירושו למשלי, פרק י"ד, פסוק ט"ו: "...ובחכמות – במה שאין צד אמונה תלוי בו להתחייב האמנתו מצד העיון, כמציאות השד והעברתו וכביטול החלק והימצאותו, ובביטול מציאות הריקות וקיומו, ואמונת ההעתק וקיומה, וייחס החיות בצמח וכיוצא בהם כעניין חלקי הנפש ובכלל מציאותה, ושאר דברים נסכלים חשבום קצת הקדומים דברים אמיתיים. ומי יתן החרש יחרישון ותהי להם לחכמה"
^בן דוד נגד האמונה בגלגול נשמות, בתוך: אליעזר אשכנזי מתונס (מאסף), טעם זקנים, פ״פ דמיין תרטו, באתר היברובוקס
^בהערתו על דברי התלמוד ”מה ביאתך לעולם בלא חטא אף יציאתך מן העולם בלא חטא” (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ק"ז, עמוד א') כתב ”מכאן סתירה קצת לבעלי דעת הגלגול”.
^יגאל אריכא, גלגול נשמות, מציאות העולה על כל דמיון, 2001
^להרחבה על כך, ראו: הרב ישראל דנדרוביץ, זכרונותיהם של צדיקי הדורות מגלגולים קודמים, בתוך קובץ עץ חיים (באבוב), גיליון טו, אב תשע"א, עמודים: שלב - שמד.
