בקר למד שענות בשלזיה והעשיר את יכולות השענות שלו מלמידה משענים בכל רחבי גרמניה, אשר באותה תקופה, הייתה המדינה החשובה ביותר בתעשיית השעונים. יכולותיו המולדות ביחד עם למידת השענות משענים רבים בגרמניה נתנו לו את היכולת לתקן שעונים ברמה הגבוהה ביותר.
בעת שהותו בווינה החל לרצות להקים מפעל שעונים.
קריירה מוקדמת
בקר חזר לשלזיה בשנת 1845, שם התחתן.
בשנת 1847 הוא התיישב בפרייבורג, ובאפריל פתח חנות שעונים קטנה, הוא העסיק מעט עובדים, אותם לימד שענות, תחילה, ייצר שעונים קטנים במודל וינאי, ובשל הצלחתו, ב-1850 העביר את העסק שלו למרכז עסקים גדול יותר.
הצלחה
פריצת הדרך הגיעה בשנת 1852 ביריד השעונים השלזים, היה שם קהל רב שצפה בשעוניו בשל איכותם, ובקר קיבל את מדליית הזהב לשעונים הטובים ביותר ביריד.
ובשנת 1854 קיבל הזמנות גדולות של שעונים מהדואר המלכותי וממשרד הטלגרפיה של שלזיה. בעקבות ההזמנה קיבל ממון רב מהדוכס מרטיבור, עם הכסף, הוא יכל לממן יצור בתי שעון לתחנות רכבת.
משנות ה-60 של המאה ה-19, החל ליצור את דגמי גוסטב בקר הקלאסיים, משעונים פשוטים יחסית, הפכו השעונים למסובכים, ומאוד מקושטים, והביקוש לשעונים שלו הגיע לשיא בשנת 1875, עם מעל 300,000 הזמנות של שעונים ממנו, והוא ניצח בתחרויות של ירידי שעונים בלונדון, פריז, סידני, מלבורן, ברלין ואמסטרדם.
בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-19, שעני היער השחור החלו להתחרות עם בקר, משום שהיו איכותיים יחסית אך זולים הרבה יותר ויוצרו בצורה המונית יותר, שעוני היער השחור כללו גם את שעוני הקוקייה המפורסמים.
עקב הירידה החדה במכירות, גוסטב בקר הפסיק עם יצור השעונים המתוחכמים והמקושטים שלו, והפך את השעונים לזולים ופשוטים יותר.
.jpg)
