בשנים 1981-1970 שימש כמרצה לתולדות הדרמה המודרנית והישראלית בחוג לתיאטרון שבאוניברסיטה העברית בירושלים, ובשנים 1995-1971 היה מרצה בכיר לפילוסופיה באקדמיה לאמנות ועיצוב "בצלאל" בירושלים. בשנים 1976 ו-1979 אצר את פסטיבלי המיצגים הראשונים בישראל: "מיצג 76" ו"מיצג 79", בבית-האמנים בתל אביב. היו אלה מיזמים אמנותיים "ירושלמיים" שגרסו, לעומת יצירות שבמסלול "המדרשה" בתל אביב, יתר מעורבות חברתית של האמן[1]. בשנים 1981-1980 אצר תשע תערוכות חלוציות בנושא עליית הפוסט-מודרניזם באמנות הישראלית. זו הייתה סדרת תערוכות "אולם" בבית האמנים בירושלים. בשנים 1996-1980 אצר למעלה מ–20 תערוכות היסטוריות בנושא האמנות הישראלית במוזיאונים ובחללים אלטרנטיביים בישראל ובארצות הברית. בשנת 1982 שימש כאוצר אורח לתערוכת זאב רבן במוזיאון של ישיבה יוניברסיטי שבניו יורק. בשנים 1986-1987 אצר את סדרת תשע תערוכות "הקומה הראשונה" בבית האמנים בירושלים: אמנים חשובים מסיפורה של אמנות ישראל נדלו, זה אחר זה, מתוך תהום השכחה על מנת להיתקל בשתיקתה הרועמת של המדיה.
בשנת 1990 אצר עבור מוזיאון ארץ ישראל תערוכה של "דיוקן המנהיג באמנות הישראלית" שהייתה אמורה להיות מוצגת בהיכל העצמאות. אולם זמן קצר לפני פתיחת התערוכה הוחלט במוזיאון ארץ ישראל שהתערוכה, המציגה מנהיגים באור לא מחמיא אינה מתאימה להצגה בהיכל העצמאות והוחלט להציגה במקום אחר[2]. לבסוף הוצגה התערוכה במשכן לאמנות עין חרוד. בשנת 2011 אצר את "הנמרודים החדשים", תערוכה קבוצתית של אמנים שהתייחסו ביצירתם לפסל האיקוני נמרוד של יצחק דנציגר, התייחסות המשקפת תמורות בחברה הישראלית ובזמנים.
בשנים 1993–1994 שימש מרצה לאמנות באוניברסיטת חיפה. בשנים 2000-1998 שימש מרצה לפילוסופיה ולאמנות במכללת "עלמא בית לתרבות עברית" ובאוניברסיטה הפתוחה בתל אביב. בשנים 2005-1999 שימש חבר מערכת השנתון "יריעות". בשנים 2001-2000 שימש מרצה בתחומי פילוסופיה וקולנוע בסינמטק ירושלים ופרופסור אורח בישיבה יוניברסיטי בניו יורק. זכה במלגת מחקר ב"מכון ללימודי יהדות מתקדמים" (לשעבר מכון אננברג) בפילדלפיה שבארצות הברית, ובמלגת חוקר אורח מטעם ממשלת הולנד באמסטרדם עבור מחקרו "רמברנדט ושפינוזה". בשנים 2005-2002 שימש מנהל אמנותי ואוצר ראשי של מרכז "זמן לאמנות" במרכז לאמנות ישראלית בתל אביב. ב-2008 אצר תערוכות ב"בית אבי חי" בירושלים; זכה במלגה מטעם "קרן שוסטרמן" לצורך קיום הרצאות על אמנות ישראלית ויהודית בטורונטו שבקנדה; בשותפות עם גליה בר אור שימש אוצר של תערוכת "הגמוניה וריבוי – שנות ה-50' באמנות ישראל" שהתקיימה ב"המשכן לאמנות עין חרוד". ב-2009 זכה ב"פרס האוצר" מטעם משרד התרבות והספורט.[3] ב-2013 הוענק לו התואר "יקיר בצלאל" מטעם אקדמיה "בצלאל" בירושלים.[4] ב-2015 זכה בפרס על מפעל חיים בחקר ובהנחלה של תולדות ארץ ישראל ויישובה מטעם יד בן-צבי בירושלים. אוסף אמנות ישראלית שהיה בבעלותו מ-1970 נרכש על ידי לוין אמנות חברה ותרבות.
פרסם מאות מאמרים ומסות על אמנות ופילוסופיה בכתבי-עת ובעיתונים בישראל ומחוצה לה. חיבר למעלה מ-100 קטלוגים לאמנים ישראלים שונים ולתערוכות קבוצתיות, תוך התמקדות בתנועות ובאמנים נשכחים.
