מיני-הסדרה בת תשעת הפרקים שודרה לראשונה בארצות הברית ב-15 באפריל2020 וזכתה לשבחי הביקורות. בטקס פרס אמי לבידור בפריים טיים ה-72, מיני-הסדרה קיבלה עשר מועמדויות, כולל בקטגוריות מיני-הסדרה הטובה ביותר והכתיבה המצטיינת, כמו כן, גם למועמדויות עבור הופעותיהן של בלאנשט, אדובה, מרטינדייל ואולמן.[1]
אוזו אדובה – שירלי צ'יזהולם, פוליטיקאית, מחנכת וסופרת שהייתה המועמדת השחורה הראשונה למועמדות במפלגה גדולה לנשיאות ארצות הברית, ואחת משתי הנשים הראשונות שהתמודדו על מועמדות במפלגה הדמוקרטית.
מלאני לינסקי – רוזמרי תומסון, פעילה שמרנית, חברה בקמפיין "עצרו את השינוי בחוקה" וראש "פורום הנשר" מיסודה של שלאפלי.
מרגו מרטינדייל – בלה אבצוג, חברת קונגרס אמריקאית ופעילה פמיניסטית בולטת, מייסדת שותפה של "NOW" ואספת הבחירות הפוליטית הלאומית לנשים, ומנהיגת הוועדה הלאומית לייעוץ לנשים של הנשיא קרטר.
ג'ון סלאטרי – פרד שלאפלי, בעלה של פיליס; עורך דין אמיד, פעיל שמרני ואנטי-קומוניסטי נלהב.
ג'ין טריפלהורן – אלינור שלאפלי, גיסתה של פיליס; פעילה שמרנית, ובעלת ברית של קמפיין "עצרו את השינוי בחוקה".
טרייסי אולמן – בטי פרידן, פעילה פמיניסטית בולטת, מחברת הספר "המיסטיקה הנשית", ומייסדת שותפה של "NOW" ואספת הבחירה הפוליטית הלאומית לנשים.
שרה פולסון – אליס מקריי, עקרת בית וחברתה של פיליס. דמותה של אליס היא דמות בדיונית שנועדה לייצג את הנשים השמרניות שתמכו בקמפיין "עצרו את השינוי בחוקה" מיסודה של שלאפלי.[3]
צוות השחקנים המשני
ניסי נאש – פלורנס קנדי, עורכת דין פמיניסטית ותומכת בזכויות אזרח ומייסדת שותפה של אספת הבחירות הפוליטית הלאומית לנשים.
ג'יימס מרסדן – פיל קריין, פוליטיקאי רפובליקני, חבר קונגרס אמריקאי התומך בקמפיין "עצרו את השינוי בחוקה".
אוליביה סקריבן – ליזה שלאפלי, בתם הבכורה של פיליס ופרד שלאפלי.
מיני-הסדרה נוצרה ונכתבה במשותף על ידי התסריטאית הקנדית שזכה בפרס אמי, דאבי וולר, שלקחה חלק בעבר בכתיבת סדרות טלוויזיה עטורות שבחים כמו "מד מן" ו"קוד שרוף". מנהל רשת "FX", ג'ון לנדגרף, התעניין בסיפור מחודש של אירועים היסטוריים "המוטמעים בתודעה הקולקטיבית של אמריקה" לאחר שהיוצר ראיין מרפי הציג בפניו את עלילת הסדרה האנתולוגית "סיפור פשע אמריקאי". לנדגרף ראה ב"גברת אמריקה" ובהצגת הקרב סביב התיקון לשוויון זכויות "השפעה ישירה על האקלים הפוליטי בו אנו נמצאים." לנדגרף הוסיף כי, "זה דבר נפלא כאשר כל יוצר, כל אחראי על השידור יכול למצוא את אותו המקום בו אין חובה לצפות במשהו, ובכל זאת יש לו ערך אמנותי או חינוכי עצום."[4]
וולר אמרה כי תוך כדי עבודת המחקר והפיתוח של מיני-הסדרה היא הבינה כי (ביחס לשוויון זכויות) ארצות הברית לא התקדמה באותה המידה בחמישים השנים האחרונות כפי שחשבה בתחילה. וולר אמרה כי "גברת אמריקה" משמשת "כסיפור מוצא של מלחמות התרבות של ימינו – אתה יכול למתוח קו ישיר משנת 1970 לימינו אלו דרך פיליס שלאפלי ולהבין באמת כיצד הפכנו לאומה כה מפולגת." השחקנית קייט בלאנשט, ששימשה כמפיקה בפועל של מיני-הסדרה במקביל לגילום דמותה של שלאפלי, העירה גם לגבי הסנטימנטליים והנגישות של מיני-הסדרה ואמרה, "בתהליך הפיתוח שלה - כמו עם רו נגד וייד - היו שאלות של 'האם זה באמת רלוונטי, האם אנחנו באמת צריכים פרק שלם לגבי זה?' נראה כי כל יום שעבר בתהליך הפיתוח ובוודאי במהלך הצילומים, עד שווירג'יניה התלבטה לגבי התיקון עכשיו, זה הפך ל"לקום אתמול בבוקר"; הדיונים המילוליים שצילמנו עבור מיני-הסדרה והתקיימו בשנים 1971–1972, צצו ללא הרף בתקשורת."[5]
"אני לא חושבת שאנחנו מרוויחים מלהציג את הצד שאנחנו לא מסכימים איתו כמפלצות; אני לא חושבת שאנחנו מרוויחים מלהציג גיבורים כמושלמים."
יוצרת הסדרה, דאבי וולר, על ההחלטה "ליצור סדרה עם גוונים אפורים" שלא לקחה צד בקרב על התיקון לשוויון זכויות.
וולר הייתה גם מעוניינת להדגיש את ראשיתה של הפמיניזם ההצטלבותי בתוך הסדרה באמצעות דמותה של שירלי צ'יזהולם, אותה גילמה השחקנית אוזו אדובה. צ'יזהולם הייתה המועמדת השחורה הראשונה בהיסטוריה שרצה לנשיאות ארצות הברית. וולר הגיב על כך, "אחד הדברים הגדולים בתקופה זו הוא שנולדו המון דברים, כולל פמיניזם הצטלבותי וזכויות הלהט"ב. בפרק 3, שירלי היא באמת תחילתה של הולדת הפמיניזם ההצטלבותי, וזה מבולגן. מתחילתי. אני חושב שתנועת הנשים באמת גדלה בתקופת זמן זו ולמדה שיעורים."[6]
ב-30 באוקטובר 2018, הוכרז כי רשת "FX" הזמינה את מיני-הסדרה.[7] מיני-הסדרה בת תשעת הפרקים נכתבה על ידי דאבי וולר, טניה ברפילד, בו קילברו, מיקה שרפט, אפריל שי, שרון הופמן וג'ושוע אלן גריפית' ובוימה על ידי אנה בודן וראיין פלק, אמה אסנטה, לורי די קלרמון-טונרה וג'ניצה בראבו.[8][9] וולר שימשה גם כמפיקה בפועל לצדם של סטייסי שר, קייט בלאנשט, ראיין פלק, אנה בודן וקוקו פרנצ'יני.
התמונות הרשמיות הראשונות של מיני-הסדרה פורסמו ב-6 באוגוסט 2019.[10] בנובמבר 2019, הוכרז כי מיני-הסדרה תעלה לשידור ב"הולו" במקום ברשת FX, במסגרת שירות הזרמת המדיה "FX on Hulu".[11] בינואר 2020, הוכרז כי הסדרה תעלה לשידור ב-15 באפריל 2020.[12]
צילומי מיני-הסדרה התקיימו בין התאריכים 19 ביוני ל-1 בנובמבר 2019 בטורונטו שבאונטריו.[19]
מוזיקה
הפסקול של מיני-הסדרה הולחנה על ידי המלחין האמריקאי קריס באוורס.[20] נעימת הפתיחה של מיני-הסדרה, "A Fifth of Beethoven", נבחר אישית על ידי המפקחת המוזיקלית של מיני-הסדרה, מרי ראמוס, מכיוון שהוא "ייצג את שני הצדדים של הסיפור. פיליס וחבריה השמרנים מאזינים לרוב למוזיקה קלאסית, אז הנעימה הזו, בשילוב עם המיניות ורוח החופש של הפמיניסטיות, כל התגלמותן בשיר אחד - גרסת הדיסקו לסימפוניה החמישית של בטהובן."[21]
שלושת הפרקים הראשונים שודרו לראשונה ב"הולו" תחת שירות הזרמת המדיה "FX on Hulu" ב-15 באפריל 2020. בהודו הסדרה עלתה לשידור ב-"Disney+ Hotstar" ב-16 באפריל 2020.[22] באוסטרליה, הסדרה עלתה לשידור ב-21 באפריל 2020 ברשת "Fox Showcase" של פוקסטל, והיא זמינה על פי דרישה באמצעות שירותי "Foxtel Now" ו-"Binge".[23] בבריטניה, מיני-הסדרה שודרה ברשת "BBC Two" והפכה לזמינה לשידור בשירות הזמרת המדיה " BBC iPlayer" החל מ-8 ביולי 2020.[24]
מיני-הסדרה "גברת אמריקה" קיבלה שבחים ביקורתיים נרחבים. באתר הביקורות "Rotten Tomatoes", מיני-הסדרה מחזיקה בציון של 96% על סמך 96 ביקורות, עם דירוג ממוצע של 8.29/10. הקונצנזוס הביקורתי של האתר כתב: "גברת אמריקה לוכדת את חייה המסובכים של פיליס שלאפלי בשקט ובסגנון פנוי, שהובאו לחיים מלאי חיים על ידי אנסמבל מעולה בראשות ביצועיה המופתיים הנוספים של קייט בלאנשט."[26] באתר הביקורות המשוקללות "Metacritic", מיני-הסדרה מחזיקה בציון ממוצע משוקלל של 87 מתוך 100 על סמך 41 ביקורות, דבר המצביע על "שבחים אוניברסליים".[26]
ג'יימס פוניווז'יק, מ"ניו יורק טיימס", שיבח את הסדרה וכינה אותה "עוצרת נשימה" ו"ציור קיר שנוצר ונצפה בקפידה, שמוצא את הנבט של אמריקה העכשווית בשאיפה של נשים הלוהוטות לצדק." פוניווז'יק גם שיבח את ביצועיהם של אנסמבל השחקנים, ובמיוחד את ביצועיהן של קייט בלאנשט, טרייסי אולמן ומרגו מרטינדייל.[27]
ג'ודי ברמן, מ"טיים", נתנה למיני-הסדרה ביקורת חיובית, ושיבחה במיוחד את היוצרת דאבי וולר, "שתקופתה כתסריטאית עבור מד מן וקוד שרוף ניכרת בתיאור החי והמורכב של עברה של ארצנו בגברת אמריקה". ברמן גם שיבח את התסריטאים של מיני-הסדרה וקבעה כי "מידה זו של מורכבות מוסרית, פוליטית ופילוסופית היא המבדילה בין גברת אמריקה לבין כל כך הרבה דרמטיזציות אחרות של תנועות נשים בעבר" המוצגות בתקופה האחרונה.[28]
אינקו קאנג, מ"הוליווד ריפורטר", כינה את הסדרה "מעשה איזון שבוצע בצורה אדירה" וקבע כי "אין להכחיש שגברת אמריקה גורמת להיסטוריה להתעורר לחיים, בפירוט מתחשב וכואב באמת", תוך שהוא משבח את ביצועיהם של אנסמבל השחקנים הראשי.[29]
ביקורות
מיני-הסדרה ספגה אש מקבוצות שמרניות בגלל התיאור הלא מדויק שחטא לכאורה לדמותה של שלאפלי, בעיקר בפרק 5, בו מתקיים הדיון בין שלאפלי וברנדה פייגן. היו שטענו כי פייגן היא זו שטענה טענות לא מדויקות במהלך הדיון ולא שלאפלי. אחרים התנגדו לאופן בו דמותה של פיליס שלאפלי תוארה, והכריזו שהיא 'תעמולה ליברלית הוליוודית'.[30]
מיני-הסדרה ספגה ביקורת מגלוריה סטיינם ואלנור סמיל, שטענו שמיני-הסדרה היא מגוחכת, חסרת דיוק היסטורי ו"רעה עבור הנשים האמריקאיות".[31][32] עמדותיהן של סטיינם וסמיל על הסדרה זכו לביקורות נגד על ידי מספר היסטוריונים ופמיניסטיות בולטות אחרות מהגל השני, כולל ברנדה פייגן עצמה, שכינתה את הסדרה "יוצאת דופן" וקבעה כי לדעתה, הניואנסים של הדמויות הוצגו בצורה מדויקת מאוד.[33][34]
^Jarvey, Natalie; Goldberg, Lesley (November 7, 2019). "FX to Produce Programming for Hulu". The Hollywood Reporter. Archived from the original on November 7, 2019. Retrieved November 7, 2019.