גאורג מקסימיליאנוביץ' רומנובסקי, דוכס לויכטנברג השישי (בגרמנית : Georg de Beauharnais ; ברוסית : Георгий Максимилианович, 6-й герцог Лейхтенбергский ; 29 בפברואר 1852 - 16 במאי 1912 ), הידוע גם בשם הנסיך גאורגי רומנובסקי או גאורג דה בוארנה , היה דוכס לויכטנברג, וחתנו של ניקולה הראשון, מלך מונטנגרו .
גאורג נולד בסנקט פטרבורג ב-29 בפברואר 1852, למקסימיליאן, דוכס לויכטנברג ולמריה ניקולאייבנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה , בתם של ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה ושרלוטה, נסיכת פרוסיה . גאורג ואחיו קיבלו את התארים "נסיכים קיסריים", בשל היותם נכדיו של הצאר . בשנת 1852 מת אביו, ובשנת 1854 התחתנה אמו עם גריגורי אלכסנדרוביץ' סטרוגנוב, ומכיוון שעשתה זאת ללא אישורו של אביה, נאלצה אמו לגלות מחוץ לארצה. גאורג ואחיו שנותרו ברוסיה , גודלו על ידי דודם אלכסנדר השני, קיסר רוסיה .
ב-12 במאי 1879 התחתן גאורג עם תרזה פטרובנה, דוכסית אולדנבורג ,[ 1] פטר, דוכס אולדנבורג ותרזה, נסיכת נסאו-ויילבורג . אחיה הגדול של תרזה, אלכסנדר פטרוביץ', דוכס אולדנבורג , היה נשוי לאחותו של גאורג אוגניה מקסימיליאנובנה, נסיכת לויכטנבורג מאז 1868. סבה של תרזה התחתן עם יקטרינה פבלובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה , בתו של פאבל הראשון, קיסר רוסיה , וצאצאיהם גדלו ברוסיה, ובעקבות כך הם הפכו ל"רוסים" לחלוטין, בדומה למשפחתו של גאורג עצמו.[ 2] [ 3] [ 4] מהמשפחה הקיסרית הרוסית .[ 4]
ביולי 1881 קיימה שייטת המילואים הבריטית בידור על הספינה HMS הרקולס, שהוצבה בקרונשטאדט .[ 5] הקיסר והקיסרית ועוד דמויות רוסיות רוסיות וגרמניות חשובות.[ 5] 19 באפריל 1883 , מתה תרזה במפתיע בסנקט פטרבורג.[ 1]
שתי נסיכות ממונטנגרו , מיליצה ואנסטסיה , התחנכו במכון סמולני בסנקט פטרבורג תחת חסותה של הקיסרית מריה פיודורובנה .[ 6] [ 6] פיוטר ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה וגאורג עצמו.[ 6]
ב-16 באפריל 1889 התחתן גאורג עם אנסטסיה, נסיכת מונטנגרו , שש שנים אחרי מותה של תרזה.[ 1] הקיסר אלכסנדר השלישי נתן לאנסטסיה לכבוד נישואיה נדוניה ניכרת.[ 6]
למשפחה הייתה אחוזה קטנה ליד הים השחור , שם בילו את החורף.[ 7] 1905 , הם היו עדים למרד על אוניית הקרב פוטיומקין .[ 7] מתחם הארמונות והגנים בפטרהוף לקראת הקיץ הבא כולו.[ 7]
כשהיה עדיין נשוי לאשתו השנייה, עבר גאורג לגור עם הפילגש הצרפתייה שלו, מה שעורר כעס גדול אצל אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה .[ 8] ביאריץ בדרום מערב צרפת , הכריז אלכסנדר "כי הנסיך שוטף את הגוף המזוהם שלו בגלי האוקיינוס".[ 8]
הנישואים שלהם נחשבו "סוערים ומתוחים", וב-15 בנובמבר 1906 התגרשו השניים. לאחר מכן נישאה אנסטסיה לניקולאי ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה , נכדו של ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה [ 9] אמו , אחיינה של אשתו הראשונה של גאורג, תרזה). היא ואחותה התפרסמו בחברה הרוסית כ"סכנה השחורה", כביכול, בגלל ארץ מולדתם של מונטנגרו , בגלל עורם הכהה ובגלל התעניינותם בתורת הנסתר.[ 9]
בשנת 1901 , בין אם בגלל מותם או נישואיהם המורגנטיים של אחיו הבוגרים, הפך גאורג לראש הענף הרוסי של בית בוארנה.[ 10] אנסטסיה, נסיכת מונטנגרו , נחשב גאורג ליורש אפשרי של אלכסנדר הראשון, מלך סרביה ,[ 11] פטר הראשון, מלך סרביה עלה לשלטון במקומו.
גאורג ירש אוסף גדול של ציורים, פסלים, ויצירות אמנות אחרות מאביו, שהביא אותם איתו כאשר הוא עבר ממינכן לסנקט פטרבורג להינשא למריה ניקולאייבנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה .[ 12] 16 במאי 1912 בפריז , ונקבר במאוזוליאום הגדול במבצר פטרופבלובסקיה בסנקט פטרבורג.
ב-12 במאי 1879 התחתן גאורג עם תרזה פטרובנה, דוכסית אולדנבורג , בתם של פטר, דוכס אולדנבורג ותרזה, נסיכת נסאו-ויילבורג , ממנה נולד לו בן אחד:
ב-28 באוגוסט 1889 , התחתן גאורג עם אנסטסיה, נסיכת מונטנגרו , בתם של ניקולה הראשון, מלך מונטנגרו ומילנה ווקוטיץ' , ממנו נולדו לה שני ילדים:
^ 1 2 3 Lundy, Darryl. "The Peerage: Georgi Maksimilianovich von Leuchtenberg, 6th Duc de Leuchtenberg" . נבדק ב-20 בנובמבר 2010 . ^ "Russia and Bulgaria", The Manchester Guardian , 7 בספטמבר 1886 ^ "Princess A Philanthropist", The Washington Post , 13 בפברואר 1907 ^ 1 2 "Duke Victim of Auto Wreck", The Washington Post , 9 ביולי 1914 ^ 1 2 "The Reserve Squadron", The Observer 9 ביולי 1881 ^ 1 2 3 4 The Near East from within ^ 1 2 3 Gilliard, Pierre. "Thirteen Years at the Russian Court" . Alexander palace.org. נבדק ב-20 בנובמבר 2010 . ^ 1 2 Perry, John Curtis; Constantine V. Pleshakov (1999). The flight of the Romanovs: a family saga {{cite book }}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link )^ 1 2 Perry and Pleshakov, p. 107.
^ "Prince Alexander and Miss Gould", The Washington Post 13 באוקטובר 1909 ^ Vivian, Herbert (1904). The Servian tragedy: with some impressions of Macedonia ^ Jaffe, Irma B; Gernando Colombardo (2002). Shining eyes, cruel fortune: the lives and loves of Italian Renaissance women poets {{cite book }}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link )
.jpg)
