ג'נט בייקר

ג'נט בייקר
Janet Abbott Bakeresto
לידה 21 באוגוסט 1933 (בת 91)
האטפילד, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1956–1989 (כ־33 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים York College for Girls עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג קול מצו-סופרן עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים RCA ויקטור, EMI, פיליפס רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מפקד מסדר האמנויות והספרות (1 באוגוסט 1995)
  • מדליית הזהב של החברה הפילהרמונית המלכותית (1990)
  • פרס גרמופון למפעל חיים (2011)
  • פרס לאוני סונינג למוזיקה (1979)
  • חבר החברה המלכותית לאמנויות
  • גבירה מפקדת במסדר האימפריה הבריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'נט בייקר (אנגלית: Janet Baker, נולדה ב-21 באוגוסט 1933) היא זמרת מצו-סופרן אנגליה, הנודעת כזמרת אופרה, קונצרטים ולידר.

שמה של בייקר נקשר בעיקר עם אופרה מתקופת הבארוק ואופרה איטלקית מוקדמת ועם יצירותיו של בנג'מין בריטן. במהלך הקריירה שלה, שנמשכה משנות ה-50 עד שנות ה-80 של המאה ה-20, נחשבה לשחקנית מזמרת משכמה ומעלה וזכתה להערכה והתפעלות רבה על עוצמתה הדרמטית, המיוצגת, אולי, באופן הטוב ביותר בגילומה המפורסם את דידו, הגיבורה הטרגית של "הטרויאנים", יצירת המופת של ברליוז. כזמרת קונצרטים הצטיינה בייקר בפרשנויותיה למאהלר ואלגר.

קורות חיים

ג'נט בייקר נולדה בהאטפילד, דרום יורקשייר. בשנת 1956 הופיעה לראשונה על הבימה עם מועדון האופרה של אוניברסיטת אוקספורד בתפקיד מיס רוזה ב-"הסוד". אותה שנה הופיעה לראשונה גם בפסטיבל גליינדבורן. ב-1959 שרה את אדוויגה ב"רודלינדה" של הנדל; תפקידים אחרים מאופרות של הנדל שביצעה היו אריודנטה (1964) ואורלנדו (1966), ששרה במכון בארבר בברמינגהאם.

עם "להקת האופרה האנגלית" בפסטיבל אלדבורו שרה בייקר את דידו ואניאס של פרסל בשנת 1962, פולי (בגרסה של בריטן ל"אופרת הקבצנים") ולוקרציה. בגליינדבורן הופיעה שוב כדידו (1966), כדיאנה/יופיטר (ב"לה קאליסטו" של פרנצ'סקו קאוואלי) וכפנלופ (ב"שיבת אוליסס למולדת" של מונטוורדי. עם האופרה הסקוטית שרה את דוראבלה ב"כך עושות כולן" של מוצרט, דידו, אוקטביה, המלחין ב"אריאדנה בנקסוס" של ריכרד שטראוס ואורפיאו ב"אורפיאו ואאורידיצ'ה" של גלוק.

ב-1966 הופיעה בייקר לראשונה בתפקיד הרמיה בבית האופרה המלכותית, קובנט גארדן בלונדון והמשיכה להופיע שם כדידו של ברליוז, קייט ב"אוון וינגרייב", ויטליה ואידאמנטה של מוצרט, קרסידה של וולטון ואלצ'סטה של גלוק (1981). עם האופרה האנגלית הלאומית שרה את פופיאה, את מרי סטיוארט של דוניצטי, שרלוט ב"ורתר" של ז'יל מאסנה ואת התפקיד הראשי ב"יוליוס קיסר" של הנדל.

במקביל הרשימה לא פחות את קהל המאזינים באולמות הקונצרטים, הן בתפקידי אורטוריות והן ברסיטלים לקול סולו. בין הישגיה הזכורים ביותר הקלטותיה בתפקיד המלאך ב"חלומו של גרונטיוס" של אלגר, בניצוח סר ג'ון ברבירולי בדצמבר 1964 וסר סיימון ראטל עשרים שנה אחר כך; הופעתה ב"תמונות ים" של אלגר, שהוקלטה גם היא עם ברבירולי, והקלטת ביצוע הבכורה של אורטוריית חג המולד "הודיה" של ראלף ווהן ויליאמס משנת 1965, בניצוח סר דייוויד וילוקס. בייקר קצרה שבחים רבים עם על שירת ה"רפסודיה לאלט" ולידר רבים של יוהנס ברהמס.

בשנת 1982 פרשה בייקר מן האופרה, אחרי ששרה את "מרי סטיוארט" באופרה הלאומית האנגלית ואת "אורפיאוס" של גלוק בגליינדבורן. היא הוציאה ספר זכרונות בשם "סיבוב שלם" בשנת 1982 ונבחרה לנשיאות אוניברסיטת יורק בשנת 1991. בתפקיד זה החזיקה עד 2004, אז החליף אותה גרג דייק.

ג'נט בייקר קיבלה תואר דיים בשנת 1976 והייתה לחברה במסדר כבוד בשנת 1993.

פרסים

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'נט בייקר בוויקישיתוף


זוכי פרס לאוני סונינג למוזיקה
1959–1980 איגור סטרווינסקי (1959) • ליאונרד ברנשטיין (1965) • בירגיט נילסון (1966) • ויטולד לוטוסלבסקי (1967) • בנג'מין בריטן (1968) • בוריס כריסטוף (1969) • סרג'יו צ'ליבידאקה (1970) • ארתור רובינשטיין (1971) • יהודי מנוחין (1972) • דמיטרי שוסטקוביץ' (1973) • אנדרס סגוביה (1974) • דיטריך פישר-דיסקאו (1975) • מוגנס וולדיקה (1976) • אוליבייה מסייאן (1977) • ז'אן-פייר רמפל (1978) • ג'נט בייקר (1979) • מארי-קלייר אליין (1980)
1981–2000 מסטיסלב רוסטרופוביץ' (1981) • אייזק שטרן (1982) • רפאל קובליק (1983) • מיילס דייוויס (1984) • פייר בולז (1985) • סביאטוסלב ריכטר (1986) • היינץ הוליגר (1987) • פטר שרייר (1988) • גדעון קרמר (1989) • ג'רג' ליגטי (1990) • אריק אריקסון (1991) • גאורג שולטי (1992) • ניקולאוס הרנונקור (1993) • כריסטיאן צימרמן (1994) • יורי בשמט (1995) • פר נירגארד (1996) • אנדראש שיף (1997) • הילדגארד בהרנס (1998) • סופיה גוביידולינה (1999) • מיכלה פטרי (2000)
2001–2020 אן-סופי מוטר (2001) • אלפרד ברנדל (2002) • ג'רג' קורטג (2003) • קית' ג'ארט (2004) • ג'ון אליוט גרדינר (2005) • יו-יו מה (2006) • לארס אולריק מורטנסן (2007) • ארוו פרט (2008) • דניאל בארנבוים (2009) • צ'צ'יליה ברטולי (2010) • קאייה סאאריאהו (2011) • ז'ורדי סאוואל (2012) • סיימון ראטל (2013) • מרטין פרוסט (2014) • תומאס אדס (2015) • הרברט בלומסטדט (2016) • לאונידס קבקוס (2017) • מאריס יאנסונס (2018) • הנס אברהמסן (2019) • ברברה האניגן (2020)
2021 ואילך אנסוק צ'ין (2021) • פייר לורן איימארד (2022) • אוולין גלני (2023) • עמנואל פהו (2024)