ג'ים גילמור נולד בריצ'מונד, וירג'יניה, כבנם של מרגרט אוולין (לבית קנדל), מזכירה בכנסייה, ושל ג'יימס סטיוארט גילמור הבן, קצב במקצועו. הוא סיים את לימודיו בבית הספר התיכון ג'ון רנדולף טאקר, וב-1971 קיבל תואר בוגר אוניברסיטה מאוניברסיטת וירג'יניה.
את רעייתו לעתיד, רוקסאן גטלינג, הכיר גילמור בפגישה של חברת ג'פרסון לספרות ולדבייט בסתיו 1974, כאשר הוא היה סטודנט למשפטים והיא הייתה סטודנטית לתואר ראשון. במהלך שנת לימודיה האחרונה, לקתה גטלינג במקרים חוזרים ונשנים קשים של לימפומת הודג'קין. גילמור ליווה אותה לטיפולי כימותרפיה ולאישפוזים. באוגוסט 1977 נישאו השניים, ונולדו להם שני בנים, ג'יי ואשטון. רוקסן נפטרה ב-7 באוגוסט2024.
שירות צבאי
ב-1971 התנדב גילמור לשירות בצבא ארצות הברית לאחר שסיים את לימודיו בקולג', וקיבל הכנה לשירות בגיס המודיעין הצבאי המרכזי של צבא ארצות הברית שהוקם אז בהואצ'וקה שבאריזונה. הוא גם קיבל הכשרה מעמיקה בשפה זרה במכון לשפות במונטריי, קליפורניה. לאחר מכן הוא שירת במשך שלוש שנים בקבוצת המודיעין הצבאי ה-650. במהלך מלחמת וייטנאם הוא שירת בגרמניה המערבית, שלט בגרמנית, ושירת בכוחות סיכול הריגול של הצבא.[1]
קריירה משפטית
ב-1977 קיבל גילמור תואר במשפטים מאוניברסיטת וירג'יניה. עשור לאחר מכן הוא מונה כתובע מטעם המדינה במחוז הנריקו. ב-1991 הוא נבחר לכהונה נוספת בתפקיד. ב-1993 הוא נבחר כתובע הכללי של וירג'יניה, לאחר שניצח בבחירות את מועמד המפלגה הדמוקרטית, ויליאם ד. דולן השלישי בהפרש קולות של יותר מ-10 אחוזים.[2] בתפקיד זה הוא כיהן עד להתפטרותו ב-1997 כדי להתמודד על משרת המושל.
מושל וירג'יניה
ב-1997 התמודד גילמור בבחירות למשרת מושל וירג'יניה מול מועמד הדמוקרטים, סגן המושלדון בייר, ומול מועמדת המפלגה הרפורמיסטית, סו האריס דבוש, כדי להחליף את המושל היוצא ג'ורג' אלן. את מסע הבחירות שלו ניהל גילמור על בסיס הבטחה כפולה להוספת 4,000 משרות הוראה בבתי הספר הציבוריים, וביטול מדורג של מס הרכוש האישי על כלי רכב בווירג'יניה.[3] בבחירות הכלליות ניצח גילמור לאחר שזכה ב-56 אחוזים מהקולות מול 43 האחוזים של בייר.[4]
בשנת כהונתו הראשונה כמושל, קידם גילמור את הביטול המדורג של מס הרכוש על כלי רכב, שבסופו של דבר עבר כחוק באספה הכללית של וירג'יניה שהייתה בשליטת הדמוקרטים. על פי החוק, הופחת המס על כל כלי הרכב בערך של פחות מ-1,000 דולר, ובהדרגה הופחת לכלי רכב בערך שמעל 1,000 דולר מ-12.5 אחוזים ב-1998 ועד 100 אחוזים ב-2002. החל מ-2001, חל מיתון בכלכלת וירג'יניה וההכנסות ממיסים הצטמצמו. בנוסף לשפל בכלכלה הלאומית באותה שנה, הושפעה הכלכלה של צפון וירג'יניה באופן משמעותי לאחר פיגועי 11 בספטמבר, בהם הותקף הפנטגון בין השאר, ועקב כך נסגר נמל התעופה רונלד רייגן וושינגטון נשיונל למשך 23 ימים. על אף המיתון הכלכלי, עמד גילמור על קיום השלב שתוכנן לאותה שנה להפחתת מס הרכוש על כלי רכב. הוא חתם על צו מושל, שאושר באספה הכללית, להפחתת הוצאות המדינה על ידי כל סוכנויות הממשל, למעט החינוך, כדי לשמור על תקציב המדינה מאוזן במהלך השפל הכלכלי. הדמוקרטים מתחו ביקורת על הפחתת ההוצאות ועל הקיצוץ במס על כלי הרכב. על פי הוושינגטון פוסט, "הפוליטיקאים של וירג'יניה נאבקו כדי לאזן את ההקלה במיסוי על כלי הרכב כנגד הדרישות של השירותים הציבוריים".[5] כשסיים גילמור את כהונתו בינואר 2002, ירד היקף הכספים ב"קרן ליום גשום", או קרן יציבות ההכנסות, ל-900 מיליון דולר.
באפריל 1998 קיים גילמור את נסיעתו הראשונה כמושל אל מחוץ לגבולות ארצות הברית לגרמניה יחד עם מזכיר הסחר שלו, בארי דובאל. הם שאפו להרחיב את היקף המשרות וההשקעות עם חברות גרמניות שבאותו זמן היו מושקעות בווירג'יניה בהיקף של 2 מיליארד דולר ו-10,000 משרות. במהלך תקופת כהונתו, התמקד גילמור ביצירת משרות באמצעות הובלת כמה משלחות סחר ל דרום אמריקה ב-1999 (ארגנטינה, ברזיל וצ'ילה); אסיה ב-2000 (יפן, קוריאה הדרומית וטאיוואן); ומשלחת שנייה לאירופה ב-2001 (גרמניה, הממלכה המאוחדת ואירלנד). לאחר תום כהונתו נסע גילמור גם לפקיסטן, אוסטרליה ולפרו. הוא גם ביקר בישראל בעת כהונתו כתובע הכללי של וירג'יניה בראשית שנות ה-90.
ממשל גילמור יישם רפורמות לתקני למידה חדשים בבתי הספר הציבוריים של וירג'יניה. תקני הלמידה קבעו תוכנית לימודים אחידה במתמטיקה, מדעים, אנגלית ומדעי החברה, והגדירה מבחנים בסוף כיתה ג', ה' וח', וכן בסיום בית הספר התיכון, כדי להעריך את הישגי התלמידים. במהלך כהונתו של גילמור כמושל, עלו ציוני תלמידי בתי הספר הציבוריים על פי תוצאות מבחנים אלו.[6]
ב-1999 הציע גילמור חוק שעליו הוא חתם עם קבלתו, להפחתת שכר הלימוד בקולג'ים הציבוריים והאוניברסיטאות ב-20 אחוזים. הוא גם מינה ועדה בנוגע לחינוך הגבוה שחקרה את אופן האחריות והשליטה של מוסדות החינוך הגבוה. הוועדה הגישה את התוכנית הראשונה לרגולציה מבוזרת וסמכות מנהלית לכמה מהאוניברסיטאות בתמורה להסכמים על מטרות בהישגי המוסדות.
גילמור גם חתם על החוק הראשון של וירג'יניה לציון יום מרטין לותר קינג, שבו אוזכרו באותו יום רוברט אדוארד לי, תומאס ג'ונתן ג'קסון ומרטין לותר קינג. גילמור ורעייתו אירחו בקבלת פנים היסטורית במעון המושל את קורטה סקוט קינג, והכריזו על שותפות טכנולוגית בין וירג'יניה לבין מרכז קינג לאי-אלימות. גילמור גם הציע ודאג למימון השביל ההיסטורי האפרו-אמריקאי בווירג'יניה וקרא למועצת החינוך המדינתית לכלול מגוון רחב של דמויות היסטוריות בתוכנית הלימודים המדינתית ללימודי חברה. רמות הציונים במהלך תקופת ממשלו של גילמור הצביעו על צמצום פער ההישגים בין התלמידים הלבנים לבין התלמידים מקבוצות המיעוט. גילמור הגדיל באופן משמעותי את המימון לשתיים מהאוניברסיטאות ההיסטוריות השחורות של וירג'יניה, אוניברסיטת המדינה נורפוק ואוניברסיטת המדינה של וירג'יניה.
גילמור יצר את תפקיד מזכיר הטכנולוגיה, הראשון בסוגו בכל מדינות ארצות הברית, שהראשון שכיהן בה היה דונלד אפסון. יחד הם הקימו את ועדת הטכנולוגיה המדינתית, וגילמור חתם על החוק הראשון מסוגו בכל ארצות הברית לקיום מדיניות אינטרנט מדינתית כוללת.[7]
במהלך תקופת כהונתו של גילמור כמושל, הוצאו להורג 37 איש בווירג'יניה. לאחד מהנידונים למוות העניק גילמור חנינה על סמך מחלת נפש. במקרה אחר שזכה לפרסום רחב, הוא חנן את ארל וושינגטון, נידון למוות לשעבר, לאחר שבוצעו בדיקות DNA. גילמור גם הורה על עריכת בדיקות DNA במקרה של דרק רוקו במבי, שאישרו את אשמתו ובעקבות כך הוא הוצא להורג.
כמושל, חתם גילמור על חוק להמתנה של 24 שעות והסכמה במודע של נשים המבקשות לבצע הפלה מלאכותית, וכן איסור על הפלה חלקית בלידה. עוד בכהונתו כתובע הכללי הוא עסק בחוק בנוגע להפלות של קטינות. הוא הגדיל את המימון לשירותי האימוץ, וגם חתם על חוק לאיסור שיבוט בני אדם. ב-1998 פנה גילמור לבית משפט כדי לנסות למנוע את ניתוקו מצינורות ההזנה של קורבן תאונת הדרכים, העיתונאי לשעבר יו פין, שהיה במצב של צמח במשך כמה שנים.[8] גילמור הפסיד בעתירה על סמך הטיעון שניתוק צינורית ההזנה אינו הסרה של מערכת תמיכת חיים מלאכותית מכיוון שהיא גורמת לרעב של אדם חולה שלא מסוגל להאכיל את עצמו, ופין הורשה למות על פי רצונו כפי שהביע אותו בפני בני משפחתו. הוא חתם על הוראות רפואיות מקדימות עוד לפני התאונה.
בחוקת וירג'יניה קיימת הגבלת כהונה שלא מאפשרת למושלי המדינה לכהן ביותר מתקופת כהונה אחת רצופה, כך שב-2001 לא התמודד גילמור בבחירות למשרת המושל. אחריו כיהן כמושל הדמוקרט מארק וורנר, שהושבע לתפקידו בתחילת 2002.
המועמדות לנשיאות 2008
באוגוסט 2006 הוקמה קבוצה בשם "לגייס את גילמור לנשיאות" שמטרתה הייתה לעודד את גילמור להתמודד על נשיאות ארצות הברית.[9] ב-19 בדצמבר אותה שנה הודע גילמור שהוא ייצור ועדת גישוש כדי "למלא את החלל השמרני" במירוץ. ב-9 בינואר2007 הוא מילא באופן רשמי טפסים בועדת הבחירות הפדרלית כדי ליצור את ועדת הגישוש לבדיקת האפשרות למועמדותו.[10]
לדבריו של גילמור הוא ייצג את "האגף הרפובליקני של המפלגה הרפובליקנית" במרוץ של 2008 על מועמדות המפלגה לנשיאות. הערה זו שיקפה את הסיסמה שבה עשה שימוש הווארד דין כאשר הוא ביקש להתמודד על מועמדות הדמוקרטים בבחירות לנשיאות של 2004, ששאב את הרעיון לסיסמה מהסנאטורפול ולסטון. ב-26 באפריל2007 הכריז גילמור באופן רשמי על מועמדותו לנשיאות.[11]
ברבעון הראשון של 2007 גייס גילמור 174,790 דולר, ובכך היה המועמד השני מהסוף ברשימת כל המועמדים בשתי המפלגות הגדולות בקצב גיוס התרומות. הוא קיים אירוע התרמה אחד בלבד ברבעון זה בשל הודעת גישוש מאוחרת.
ב-14 ביולי 2007 הודיע גילמור על פרישתו מהמרוץ. הוא אמר שיהיה זה בלתי מעשי להתמודד, בציינו את הקשיים בגיוס כספים בהיקף מספיק כדי לעמוד בהצבעות המוקדמות באיווה, ניו המפשייר ובקרוליינה הדרומית.[12]
ההתמודדות לסנאט 2008
בראיון לאתר פוליטיקו אמר גילמור שהוא מתכוון להתמודד על המושב בסנאט של ארצות הברית של ג'ון וורנר שהודיע על פרישתו בתום הקדנציה שלו ב-2009. עד סוף הקיץ של אותה שנה, כלי תקשורת רבים, שהבולט מבניהם היה הוושינגטון פוסט, סברו שתהיה זו מסקנה ידועה מראש שגילמור ייכנס למרוץ לסנאט. יורשו של גילמור בתפקיד המושל, מארק וורנר, כבר הודיע בספטמבר על כוונתו להתמודד גם הוא על המושב בסנאט, וחבר בית הנבחרים של ארצות הברית, טום דייוויס, הודיע על כך באופן בלתי רשמי ימים ספורים לאחר הכרזתו של וורנר.
גילמור ניהל מערכה רצינית לקידום בחירת המועמד בוועידה מדינתית של המפלגה במקום בבחירות מקדימות, בטענה שעלות כינוסה של המפלגה יגיע למיליון דולר בהשוואה לעלות של 4 מיליון דולר לקיום בחירות מקדימות. זה לא היה שיקול של מה בכך, שכן המרוץ למועמדות הדמוקרטית הסתיים בהכרח בכניסתו של וורנר למרוץ. התגבשה ההבנה שוורנר יעשה שימוש משמעותי בעושרו האישי כדי לממן באופן עצמאי את מסע הבחירות. עלתה מחשבה שהוועידה תעדיף לבחור בגילמור, שכן רוב הנציגים יגיעו מהבסיס הפעיל של המפלגה, שנטה בעיקר לימין. הסברה הייתה שבחירות מקדימות יהיו עדיפות לדייוויס בשל הפופולריות שלו בצפון וירג'יניה בה היה ריכוז גבוה של מצביעי המפלגה. דייוויס הוא רפובליקני מתון, ורוב הרפובליקנים בצפון וירג'יניה נוטים להיות מתונים יותר בהשוואה לעמיתיהם במקומות אחרים בווירג'יניה. ב-13 באוקטובר2007 הצביעה הוועדה המרכזית של הרפובליקנים בווירג'יניה ברוב של 47 תומכים ו-37 מתנגדים בעד עריכת ועידה ונגד קיום בחירות מקדימות. לאור קבלתה של החלטה זו, הודיע גילמור שהוא שוקל ברצינות להתמודד על המושב בסנאט. ב-19 בנובמבר הוא הודיע על כך רשמית באמצעות סרטון ביוטיוב.[13] הוא אמר שהוא מתמודד כדי לתת לווירג'יניה "יד חזקה ויציבה" בסנאט.
מהאגף הימני ניצב מול גילמור חבר בית הנבחרים של וירג'יניה בוב מרשל ממחוז הנסיך ויליאם. מרשל תקף את גילמור על עמדתו החלשה מדי בסוגיית ההפלות. על כל פנים, בוועידה עלה בידו של גילמור לזכות במועמדות המפלגה לאחר שזכה בהפרש של 65 קולות בלבד מכלל 3,000 המצביעים.
בבחירות הכלליות שנערכו בנובמבר, הובס גילמור תבוסה קשה, לאחר שזכה ב-34 אחוזים בלבד מהקולות בהשוואה ל-65 האחוזים שקיבל וורנר. הוא הצליח לזכות בארבע ממחוזות המדינה בלבד. במקרים רבים, הוא הפסיד באזורים שבהם בדרך כלל זכו הרפובליקנים לתמיכה.[14] הייתה זו התוצאה הגרועה ביותר למועמד רפובליקני לסנאט בווירג'יניה מאז הביס צ'אק רוב את מוריס דאוקינס ב-71 אחוזים מהקולות ב-1988.
על פי אתר הקמפיין שלו, הסוגיות המרכזיות בהן ביקש גילמור לטפל אם ייבחר לנשיאות היו שמירה על הזכות לשאת נשק על פי התיקון השני לחוקה, הגירה ותגבור הגבולות, רפורמה במערכת הבריאות, ושיקום כלכלת ארצות הברית.
בסקרים של 2016 היה גילמור ממוקם באופן עקבי במקום נמוך. לעיתים רחוקות הוא השיג יותר מאחוז אחד, בדרך כלל הישגיו היו קרובים יותר לאפס אחוזים, ולפעמים לא עלה שמו ברשימת המועמדים שעליהם נשאל קהל הנסקרים. כתוצאה מכך הוא דורג עם אפס אחוז תמיכה בסקר המצטבר של הפינגטון פוסט,[17] והוא לא הופיע כלל בסקרים מצטברים מוקדמים של האתר RealClearPolitics.[18] למעט שני עימותים שנערכו למועמדים בדירוגים הנמוכים, הוא לא הצליח להשתתף באף אחד מהם. מבין קבוצת מועמדים זו הוא היה המועמד היחידי שלא השתתף ביותר מעימות אחד.[19] גילמור עמד על כך שהוא "לא הולך לשום מקום" ושהוא ימשיך להתמודד.[20]
ב-26 בינואר2016, לאחר שנמנעה ממנו ההשתתפות בחמישה עימותים רצופים, הוזמן גילמור לעימות של המועמדים המדורגים במקומות הנמוכים ב-28 בינואר, העימות הראשון בו הוא השתתף מאז אוגוסט. היה זה העימות האחרון לפני אספות הבחירה באיווה, שלאחריהם לא התקיימו עוד עימותים מסוג זה.[21]
באספות הבחירה באיווה קיבל גילמור 12 קולות, תוצאה שלא הקנתה לו את הזכות אף לנציג אחד בלבד. לאחר מכן הוא קיבל 133 קולות בבחירות המקדימות בניו המפשייר. גילמור ציין שהוא מתכוון להמשיך במסע הבחירות שלו בבחירות בקרוליינה הדרומית.[22] עם זאת, ב-12 בפברואר, שבוע לפני בחירות מקדימות אלו, הוא הודיע על פרישתו מהמרוץ.[23]
במהלך תקופת כהונתו כמושל, היה גילמור יושב ראש הוועדה המייעצת של הקונגרס לסחר אלקטרוני. על הוועדה הוטלה המשימה להגיש המלצות לקונגרס בנוגע למיסוי על האינטרנט. בדוח הוועדה הובעה התנגדות למיסוי.[28]
גילמור היה חבר במועצת המנהלים של חברת Windmill International, קבלן ממשלתי שקודם לכן הואשם בניסיון להבטיח לעצמו חוזים שהושגו במרמה בעיראק. שירותו במועצת המנהלים לא הוזכרה במסמכי מערכות הבחירות שלו כנדרש. הוא לא הואשם בשום דבר בהקשר לעבירות שנעשו בשם החברה.[29]
בשנים 1999 - 2003 שימש גילמור כיושב ראש פאנל הייעוץ לקונגרס להערכת יכולות מקומיות לטרור הכרוך בנשק להשמדה המונית, שכונה בשם ועדת גילמור (אנ').[30] הפאנל הגיש חמישה דוחות לנשיאים ביל קלינטון וג'ורג' ווקר בוש ולקונגרס מדי שנה בכל 15 בדצמבר במהלך שנות עבודתו.
גילמור הוא הנשיא והמנהל הכללי של "מוסד הקונגרס החופשי", צוות חשיבה שמרני שנוסד על ידי פול וייריץ' (אנ'), ושאת שמו שינה גילמור למוסד להזדמנות לאמריקה (American Opportunity Foundation).[32]
גילמור גם שימש כיושב ראש המועצה הלאומית לכוננות ומוכנות (National Council on Readiness & Preparedness), תוכנית לביטחון המולדת שהתמקדה במעורבות קהילתית ובשותפות ציבורית-פרטית.[33] הוא גם שימש כנשיא USA Secure, צוות חשיבה לביטחון המולדת שבסיסו בוושינגטון.[34]
ב-2021 רואיין גילמור על ידי כריסטופר לים וקנדל אודונל מצוות החשיבה Bruges Group מבריטניה על תקופת כהונתו כשגריר ארצות הברית לארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה, על האיחוד האירופי, על יחסי ארצות הברית – סין ועל מדינות החוץ של ממשל ג'ו ביידן. הוא מתח ביקורת על תוכנית "לבנות מחדש עולם טוב יותר" (Build Back Better World) של ה-G7, באומרו שלא התקיים שום דיון על התוכנית בארצות הברית, ותיאר את יחסיו של הנשיא ביידן עם בעלי הברית באירופה כ"הכרזות רבות, כדי להיות מנומס, וכהרבה דיבורים, כדי לא להיות כל כך מנומס". גילמור זכה לשבחים על "שאלת שאלות קשות וענייניות שהיה צורך לשאול על ממשל ביידן", ו"על האישור מחדש שלו כאחד מהמוחות המרכזיים במפלגה הרפובליקנית בנוגע למדיניות החוץ".[35]
