ג'יימס הנרי האולי (באנגלית: James Henry Hawley; 17 בינואר 1847 – 3 באוגוסט 1929) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מאיידהו, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל איידהו התשיעי בשנים 1911–1913 וכראש עיריית בויסי בשנים 1903–1905. הוא גם שימש כתובע וכסנגור בכמה משפטים פליליים חשובים. מעבר למשפט הפלילי, הוא התמחה בתיקים הקשורים לתחומי ההשקיה והכרייה.
ראשית חייו
ג'יימס האולי נולד בדובק, איווה. אמו נפטרה בינקותו. שנתיים לאחר מכן יצא אביו בעקבות הבהלה לזהב לקליפורניה, וב-1856 עבר לטקסס. כך גדל האולי אצל משפחת דודו, ג'יימס קאר.
אבות משפחת אמו של האולי, משפחת קאר, כללו את רב-סבו שהיה מייג'ור במלחמת העצמאות של ארצות הברית, ואת סבו, שהיה קפטן במלחמת 1812. אביו שירת כמייג'ור ברגימנט של טקסס של צבא הקונפדרציה.
עם פרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית, ניסה האולי להתגייס לצבא האיחוד כחלק מאחת מיחידות המתנדבים של איווה. הוא נדחה בשל גילו הצעיר, 14, וויתר על הרעיון כאשר דודו עבר לקליפורניה בראשית קיץ 1861. לאחר מכן פנה דודו לשדות הזהב שהתגלו אז בצפון איידהו. האולי היה אמור ללמוד בבית ספר בסן פרנסיסקו, אך תחת זאת הוא הצטרף לדודו באיידהו באביב 1862, שהייתה אז חלק מטריטוריית וושינגטון.
ביוצאם מלואיסטון, איידהו, נהו השניים בעקבות בהלת הזהב באגן פלורנס. בזכות מזל או חוש מדויק למזג האוויר, הם בחרו לעזוב את האזור לוואלה ואללה, וושינגטון, לפני שהחורף הגיע לשיא עוצמתו. על פי דיווחים מאותה תקופה, החורף של 1861–1862 "היה אחד הקרים ביותר בהיסטוריה של איידהו".[1]
בעת שהמתינו בוואלה ואאלה, פשטו שמועות על גילויי זהב חדשים באגן בויסי, אזור הררי ליד איידהו סיטי, מצפון-מזרח למקום בו שוכנת כיום בויסי. מתוך משיכה לגילויים החדשים, הם עברו לשם באביב 1863. במשך כמה חודשים עבד האולי בשכר במכרה גולד היל, ליד קווארצבורג. מהכסף שחסך מעבודה זו, הוא רכש חלקת אדמה באזור וגם עסק בחיפוש זהב באזורים אחרים שעליהם עדיין לא הייתה תביעת בעלות. במהלך חורף 1863–1864 הוא מכר והפיץ עותקים של העיתון הראשון שיצא לאור בדרום איידהו, "בויסי ניוז".
ב-1865 שב האולי לסן פרנסיסקו כדי ללמוד בקולג' העירוני שם. הוא גם החל ללמוד משפטים בקריאה עצמית במשרד עורכי דין. עד אביב 1867 הוא השלים ככל הנראה את מכסת לימודיו כפי ששאף אליה. בכל אופן, הוא נקלע אז לקשיים בסן פרנסיסקו. על פי אחד הדיווחים, הוא יצא אל הים והגיע לסין, ומצא את עצמו בצד המנוצח של מרד טאיפינג. הוא נמלט לכאורה מסכנת מוות לאחר שנלכד על ידי כוחות הממשלה בעזרת פקידיו של הקונסול הבריטי. בכל אופן, ב-1868 חזר האולי לאגן בויסי, ושב לעסוק בכריה ובחיפוש זהב.
קריירה פוליטית
האולי היה עדיין נחוש בדעתו להיות עורך דין, והוא המשיך ללמוד משפטים בקריאה עצמית במשרד פרקליט מחוז בויסי. באותה תקופה הוא עבד בשדות זהב בכל רחבי מרכז איידהו. ב-1870 הוא נבחר כנציג המחוז, מטעם המפלגה הדמוקרטית, לבית המחוקקים של טריטוריית איידהו. על פי המדווח הוא זכה ברוב הגדול ביותר שניתן אי פעם במחוז בחירה זה.
במהלך כהונתו בתפקיד, מונה האולי כיושב ראש ועדת המשפט של בית המחוקקים. בפברואר 1871 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין, עם זכות לייצג לקוחות בכל הערכאות, כולל בבית המשפט העליון של הטריטוריה. ב-1874 הוא נבחר למועצת הטריטוריה. שנתיים לאחר מכן הוא החל לכהן כפקיד הראשי של המועצה ובמקביל שימש כנציב מחוז בויסי. ב-1878 נבחר האולי כפרקליט של המחוז השיפוטי השני של הטריטוריה. מחוז זה כלל את השטחים שהשתרעו בין מאונטיין הום ועד לגבול מונטנה, מצפון לסלמון.
ב-1875 נשא האולי לאישה את מרי בולוק והתיישב בקווארצבורג. לאחר שהיה לפרקליט המחוז, הוא עבר לאיידהו סיטי, מקום מושב מחוז בויסי. הוא נבחר לתקופה נוספת כפרקליט המחוז והתמודד ללא הצלחה לבחירות לנציג הטריטוריה לבית הנבחרים של ארצות הברית. בערך ב-1884 הוא עבר לעיר היילי, ועסק שם בעריכת דין במשך שנתיים או שלוש. ב-1885 מינה אותו הנשיא גרובר קליבלנד כתובע הפדרלי של טריטוריית איידהו.
אף על פי שהאולי המשיך להחזיק בהשקעות בעסקי כריה באגן בויסי וכן סביב להיילי, בערך לאחר 1886 הוא החל יותר ויותר לעסוק בעסקי עריכת דין בבויסי. ב-1890 הוא עבר לעיר באופן קבוע עם משפחתו.
תיעוד התיקים המשפטיים בראשית ימיה של טריטוריית איידהו לא היה מושלם, אך ניתן להבין שהאולי שימש כתובע או כסנגור במאות תיקים פליליים במהלך הקריירה המשפטית שלו. בכל אופן, ברור שבעת בה עבר לבויסי, הדרישה לשירותיו הייתה רחבה מאוד.
האולי היה אישיות מרכזית בהנהגת המפלגה הדמוקרטית, כולל שש שנים בהן הוא שימש כיושב ראש הוועדה שלה במחוז בויסי. למעט זו של 1896, מכאן והלאה הוא היה ציר בכל אחת מוועידות המפלגה המדינתיות.
ב-1902 נבחר האולי כראש עיריית בויסי, זאת על אף ציבור הבוחרים הרחב של המפלגה הרפובליקנית בעיר. על אף שזכה לשבחים על ניהול העיר בעת כהונתו בתפקיד, הוא בחר שלא להתמודד על כהונה נוספת כראש העיר. ב-1910 נבחר האולי כמושל איידהו, ושנתיים לאחר מכן הוא נוצח בניסיונו להיבחר לתקופת כהונה שנייה. מאוחר יותר הוא ניסה פעמיים להתמודד בבחירות למושב בסנאט של ארצות הברית, אך ללא הצלחה.
תיקים משפטיים בולטים
האולי היה מעורב בתיקים הקשורים ביחסי עבודה במהלך שירותו כתובע של מחוז בויסי. הוא פעל כמגשר בסכסוך בין הכורים השובתים לבין בעלי המכרות ליד היילי. הכורים איימו בהשתלטו בכוח על המכרות, אך בסופו של דבר הסכימו לפתרון בדרכי שלום.
במהלך תקופת כהונתו כתובע הפדרלי של טריטוריית איידהו, ניהל האולי את התביעה בכמה תיקים נגד מורמונים על פי חוק אדמונדס נגד פוליגמיה. אף על פי שהוא לא היה שבע רצון מהחוק בהיבט המשפטי שלו, ניהל האולי את התיקים במרץ, והותיר את הטלת העונש לבית המשפט. מעגל החברים האישיים הרחב שלו בקהילה המורמונית כיבד את מחויבותו לתפקידו. רובם לא נטרו לו טינה באופן אישי על הרשעותיהם.
האולי היה מעורב שוב באי-שקט התעשייתי ב-1892, שנתיים לאחר שאיידהו הייתה למדינה בארצות הברית. העלאת תעריפי ההובלה ברכבות צמצמה את רווחי מכרות העופרת והכסף באזור הכרייה בקר דאלן. בעלי המכרות הגיבו בהכנסת יותר תהליכי מיכון, בדירוג מחדש של העובדים כדי לקצץ בשכרם, ובהרחבת שעות העבודה. השביתה שפרצה עקב כך הסלימה את האלימות. לאחר שמושל המדינה הכריז על ממשל צבאי, נכלאו מאות כורים בבית כלא זמני. האולי שימש בצוות ההגנה שבסופו של דבר הבטיח את שחרורם של כל הכורים.
חמש שנים לאחר מכן החל האולי תהליך מעורבות ממושך בתיק שמשך תשומת לב משמעותית בדרום איידהו. מגדל הבקר ג'ון ספרקס, לימים מושל נבדה, שכר אותו להגן על שניים מהבוקרים שלו שהואשמו ברצח שני רועי כבשים. אחד הבוקרים, ג'קסון לי דייוויס, היה ידוע לשמצה כאקדוחן, וכבר קודם לכן היה מעורב בירי ופציעה של רועה כבשים. על אף שהתיק לקה בחסר באופן מהותי, וטופל באופן לא נכון על ידי הרשויות, הורשע דייוויס ונידון למוות בתליה. על בסיס ראיות כמעט דומות, הבוקר השני יצא זכאי. לפני התליה, התוודו שני בוקרים אחרים על ירי מתוך הגנה עצמית ברועי הכבשים. בשל פגמים מבניים במערכת המשפט של איידהו באותה תקופה, לא עלה בידו של האולי להוציא את לקוחו זכאי. לבסוף, בדצמבר 1902, זמן קצר לאחר שהאולי נבחר כראש עיריית בויסי, הוענקה לדייוויס חנינה והוא שוחרר ממאסר.
לצד מאמצים אלו, ב-1899 שימש האולי, לצד ויליאם בורה כתובע המדינתי לאחר שהתחדשה אלימות השובתים במכרות של קר דאלן. במהלך אחת ההתנגשויות, פוצץ ציוד רב של המכרות, והשובתים ירו והרגו כורה שלא השתייך לארגון העובדים שלהם. רוב התוקפים עטו מסכות, כך שאף אחד מהם לא הובא בפני בית המשפט בעוון רצח או השחתה. בתקווה למנוע אלימות בעתיד, הואשם, למען יראו ויראו, פול קוקרון, מזכיר הארגון. הוא הורשע כמי שביצע מספר רב של מעשי פשע ונדון לעונש מאסר ממושך. כאשר שככה האלימות מד ארגון העובדים, הוענקה לו חנינה והוא שוחרר ממאסר ב-1901.
לדבריו של עמיתו עורך הדין והביוגרף ג'ון מקלן, רחש האולי אהדה למניעי העובדים להתאגד, כל עוד הם פעלו במסגרת החוק. העימות האחרון שלו התרחש בתיק אחר של אלימות מצד גורמי ארגון העובדים. ב-30 בדצמבר 1905 נהרג מושל איידהו לשעבר, פרנק סטיוננברג, מפצצה שהתפוצצה ליד ביתו. ארגון העובדים חש איבה כלפי סטיוננברג, כאשר זה שיגר כוחות צבאיים לאכוף את הממשל הצבאי במהלך גל האלימות של 1899. אדם בשם הארי אורצ'רד התוודה על הנחת הפצצה והפעלתה, באומרו שהוא קיבל תשלום על כך מבכירי הארגון.
כשאורצ'רד היה עד המפתח שלהם, ניסו רשויות המדינה לנהל משפט ראווה כנגד שלושה ממנהיגי הארגון שלכאורה ארגנו את מעשה הרצח. האולי חבר שוב לבורה לנהל את התביעה בתיק קשירת הקשר. המשפט הראשון, נוהל ב-1907 נגד ביל הייווד, המזכיר הכללי של פדרציית הכורים המערבית (WFM). צוות ההגנה של הייווד, שעליו נמנה קלרנס דרו, מצא מספיק חורים בראיות שהציגה המדינה כדי להבטיח את זיכוי הלקוח שלו. לאחר שגם מנהיג העובדים השני זוכה, האישומים נגד המנהיג השלישי בוטלו.
על אף כישלון המדינה בפרשה, בעלויות גבוהות, חש האולי תמיד שהמשפטים היו שווים את המאמץ שהושקע בהם. בבחירות שהתקיימו זמן קצר לאחר זיכויו של הייווד, הודחו המנהיגים הרדיקליים יותר של פדרציית הכורים המערבית. לאחר מכן, לדבריו של האולי, היו ארגוני העובדים באופן כללי תחת ניהולם של אנשים מתונים יותר. הרוצח, הארי אורצ'רד הורשע ברצח במרץ 1908 ונידון למוות, אך עונשו הומתק למאסר עולם, והוא מת בבית הכלא המדינתי בגיל 88 ב-1954.
שנותיו האחרונות
זיכוי מנהיגי פדרציית הכורים המערבית לא פגע במוניטין של האולי. הוא המשיך לנהל קריירה משפטית מכניסה, ונבחר כמושל. בגיל 70 הוא פרש מהחיים הפוליטיים, לאחר כישלון שני שלו להיבחר לסנאט של ארצות הברית.
ב-1915 מונה האולי למועצת המנהלים של האגודה ההיסטורית של איידהו. בבחירות שהתקיימו במועצה הוא נבחר לנשיא האגודה. חמש שנים לאחר מכן יצא לאור הספר "ההיסטוריה של איידהו" בארבעה כרכים, שהאולי היה העורך שלו. האולי המשיך להיות תומך נלהב של האגודה ההיסטורית. במכתב שהוא נדרש לכתוב לדוח הדו-שנתי של האגודה של השנים 1923–1924, הוא הפציר באגודה שהספרנית של האגודה והעוזרת שלה צריכות לקבל משכורת שתשקף את חשיבות תפקידן ואופיו.
ג'יימס האולי נפטר כתוצאה מהתקף לב בגיל 82, ב-3 באוגוסט 1929 בבויסי. הוא נטמן בבית הקברות מוריס היל שבעיר.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
