PROFILPELAJAR.COM

ג'יימס ג'ונס
James C. Jones
לידה	20 באפריל 1809; מחוז דייווידסון, טנסי, ארצות הברית
פטירה	29 באוקטובר 1859 (בגיל 50); ממפיס, טנסי, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	Elmwood Cemetery
מפלגה	המפלגה הוויגית, המפלגה הדמוקרטית
	15 באוקטובר 1841 – 14 באוקטובר 1845; (4 שנים)
	→ ג'יימס פולק ארון בראון ←
	4 במרץ 1851 – 4 במרץ 1853; (שנתיים)
	→ הופקינס ל. טרני
	4 במרץ 1853 – 4 במרץ 1855; (שנתיים)
	4 במרץ 1855 – 4 במרץ 1857; (שנתיים)
	אנדרו ג'ונסון ←

ג'יימס צ'מברלין ג'ונס (באנגלית: James Chamberlain Jones‏; 20 באפריל 1809 – 29 באוקטובר 1859) היה פוליטיקאי אמריקאי שכיהן כמושל טנסי העשירי בין השנים 1841–1845, וכחבר הסנאט של ארצות הברית מטנסי בין השנים 1851–1857. ג'ונס, ויגי, ניצח פעמיים את נשיא ארצות הברית לעתיד ג'יימס ק. פולק בבחירות לכהונת המושל, ב-1841 וב-1843. הוא היה יליד טנסי הראשון שנבחר למושל המדינה.^[1]

כהונת המושל הראשונה של ג'ונס עמדה בסימן מאבק עם הסנאט של המדינה, שהונהגה על ידי קבוצת סנאטורים דמוקרטיים הידועים כ"שלושה עשר האלמותיים". כהונתו השנייה הייתה פרודוקטיבית יותר, שכן חבריו הוויגים שלטו בשני בתי המחוקקים. למרות שהצטרף מאוחר יותר למפלגה הדמוקרטית, כישורי הנאום וסגנון הקמפיין של ג'ונס עזרו לגבש את הוויגים של טנסי כאחת מתנועות הוויגים החזקות בדרום.^[1]

ביוגרפיה

ראשית חייו

ג'ונס נולד ב-20 באפריל 1809 במחוז דייווידסון, טנסי, והיה בנם של פיטר וקתרין צ'אפל ג'ונס. הוריו מתו כשהיה עדיין צעיר, והוא גודל על ידי דוד במחוז וילסון. הוא למד מדי פעם בבתי ספר ציבוריים. לאחר שהתחתן עם שרה מונפורד בשנת 1829, הוא רכש חווה ליד לבנון, טנסי.^[1]

בשנת 1836, ג'ונס תמך בקמפיין הנשיאותי של יו לוסון וייט, דמוקרט לשעבר שפנה נגד אנדרו ג'קסון והצטרף למפלגה הוויגית.^[1] בשנה שלאחר מכן, ג'ונס נבחר לבית הנבחרים של טנסי, וייצג את מחוז וילסון. הוא נבחר מחדש ב-1839. בשנת 1840, ג'ונס היה אלקטור עבור המועמד לנשיאות ויליאם הנרי הריסון. בהיותו בבית המחוקקים, ג'ונס למד משפטים, אך מעולם לא עסק בכך.

מושל טנסי

בשנת 1841, הוויגים של טנסי הציעו את ג'ונס כמועמד שלהם לתפקיד המושל. הוויגים האמינו שג'ונס, הידוע כנואם משעשע ומספר סיפורים, הוא ההזדמנות הטובה ביותר שלהם להביס את המושל המכהן, ג'יימס ק. פולק. לאחר שניצח את פולק בסדרת עימותים באביב 1841, ג'ונס ניצח בבחירות ב-3,000 קולות בלבד מתוך יותר מ-100,000 מצביעים.

לאחר הבחירות של 1841, הוויגים שלטו בבית הנבחרים של המדינה, אך הדמוקרטים החזיקו בסנאט של המדינה בהפרש של 13 לעומת 12. אחת המשימות הראשונות של הממשלה החדשה הייתה למלא את המושבים בסנאט האמריקני שנותרו פנויים עקב התפטרותם של אלכסנדר או. אנדרסון ואלפרד או. פ. ניקולסון. הדמוקרטים דרשו שאחד משני המושבים יעבור לדמוקרטים, בקשה שהוויגים דחו. 13 הדמוקרטים בסנאט של המדינה, שזכו לכינוי "השלושה עשר האלמותיים", סירבו לאפשר ישיבה משותפת של בית המחוקקים (בו יהיה לוויגים, ששלט בבית הנבחרים, רוב מספרי) לבחירת הסנאטורים המחליפים, ולפיכך לא היה לטנסי ייצוג בסנאט האמריקני במשך רוב 1842 ו-1843. אף על פי שהממשלה הייתה תקועה בעיקר על ידי בני האלמוות בתקופת כהונתו הראשונה של ג'ונס, היא הצליחה לחוקק חקיקה לרפורמה בחוב ב-1842.^[1]

בבחירות של 1843, פולק ארגן את המדינה בצורה מקיפה בתקווה להשיג בחזרה את תפקיד המושל, אך הוא שוב נכשל. יתר על כן, הוויגים קיבלו את השליטה בסנאט של המדינה, סיימו את מלחמת ה"שלושה עשר האלמותיים", ושני ויגים מונו למושבים של טנסי בסנאט האמריקאי. בקדנציה השנייה של ג'ונס הוקם בית ספר ממלכתי לעיוורים בנאשוויל ובית ספר לחירשים בנוקסוויל. ב-1843 נבחרה נאשוויל, ששימשה כבירתה הזמנית של המדינה במשך שנים (כמו כמה מקומות אחרים לפניה), רשמית כבירתה הקבועה של המדינה. אבן הפינה לקפיטול מדינת טנסי הונחה בזמן שג'ונס עדיין היה בתפקיד המושל.

הסנאט האמריקאי ואחרית חייו

ג'ונס לא ביקש קדנציה שלישית, ובמקום זאת בחר לקבל הצעה להיות נשיא מסילת ממפיס וצ'ארלסטון. הוא היה אלקטור עבור זאכרי טיילור בבחירות לנשיאות ארצות הברית 1848.

בשנת 1851, בית המחוקקים של המדינה בחר בג'ונס להחליף את הופקינס ל. טרני בסנאט האמריקאי. ג'ונס תמך בווינפילד סקוט בבחירות לנשיאות של 1852, אך לאחר מכן החל להתרחק מהמפלגה הוויגית, בשל התנגשות בסוגיית העבדות. ב-1854, הוא התפרץ נגד ויגים צפוניים בגלל סירובו לתמוך בחוק קנזס נברסקה. לאחר קריסת המפלגה הוויגית, ג'ונס סירב להצטרף למפלגה האמריקאית עם ויגים אחרים בדרום, ותמך בג'יימס ביוקנן בבחירות לנשיאות של 1856.^[1] הוא תמך בסטיבן דאגלס בבחירות לנשיאות של 1860.^[1]