בשנת 1951 הופיע לראשונה בוויגמור הול בלונדון. אחרי שירות לאומי, חזר לקריירה העמוסה שלו וניגן ברחבי העולם, לרבות סיורי הופעות שנתיים בארצות הברית ובאירופה במשך שנים אחדות. הוא ניגן חלק מן הרסיטל בוויגמור הול בלאוטה בשנת 1952 ומאז עשה רבות להחזיר לתודעת הציבור מוזיקה שנכתבה לכלי זה. בשנת 1960 נוצר "ג'וליאן ברים קונסורט", הרכב של כלים תקופתיים, עם ברים כנגן לאוטה. הקונסורט עורר מחדש את העניין במוזיקה של התקופה האליזבתנית.
בשנת 1984 נפגע קשה בתאונת דרכים. היה עליו להשקיע מאמצים רבים כדי לחזור לכושר הטכני הקודם שלו.
הרסיטלים של ברים הקיפו קשת של סגנונות, החל בעיבודים מן המאה ה-17, יצירות רבות משל באך בעיבוד לגיטרה, יצירות ספרדיות פופולריות ומוזיקה בת זמננו, שחלק גדול ממנה נכתב בהשראתו. מלחינים רבים עבדו עם ברים ובין אלה שהקדישו לו מיצירותיהם נמנים מלקולם ארנולד, ריצ'רד רודני בנט, בנג'מין בריטן, לאו בראואר, פיטר רסין פריקר, הנס ורנר הנזה, האמפרי סרל, טורו טקמיצו, מייקל טיפט וויליאם וולטון. "נוקטורנל" של בריטן הוא בין היצירות המפורסמות ביותר ברפרטואר לגיטרה קלאסית ונכתב במיוחד למען ברים. זהו קובץ יוצא דופן של וריאציות על "בואי שינה עמוקה" של ג'ון דאולנד (המנוגן בצורתו המקורית בסוף היצירה).
ברים גם נטל חלק בהרבה מיזמים משותפים, שנחלו הצלחה רבה, ביניהם עבודה עם פיטר פירס על מוזיקה אליזבתנית ללאוטה וקול, ושני תקליטים של דואטים לגיטרה עם ג'ון ויליאמס.
נגינתו של ברים אופיינה כווירטואוזית ועתירת רגש, תוך שימת לב לפרטים ושימוש רב בגוני קול מנוגדים.
האמור לעיל, יחד עם הופעותיו הרבות ברדיו ובטלוויזיה, עשו את ג'וליאן ברים לשגריר חשוב של הגיטרה הקלאסית במאה ה-20 ומעבר לה.
דיוקן הווידאו ב-DVD, "ג'וליאן ברים: חיי במוזיקה", שיצא בשנת 2003, מכיל שלוש שעות של שיחה ונגינה. גראהם וייד הגדיר אותו "התרומה היפה ביותר שניתנה מאז ומעולם לגיטרה הקלאסית." גם את הסדרה האפית שלו "גיטרה!", שנעשתה למען הטלוויזיה הבריטית ומלווה מסע על פני ספרד, אפשר להשיג כיום ב-DVD.
.svg){kind=logo}
