ג'ובאני קרוצ'ה (באיטלקית: Giovanni Croce, 1557 - 15 במאי 1609) היה מלחין איטלקי משלהי תקופת הרנסאנס, מן האסכולה הוונציאנית. קרוצ'ה נודע בעיקר כמלחין מדריגלים, אחד היחידים בקרב הוונציאנים פרט למונטוורדי.
חייו
קרוצ'ה נולד בקיוג'ה, עיירת דייגים לחוף הים האדריאטי, דרומית לוונציה, העיירה ממנה בא גם ג'וזפה צארלינו, והוא הגיע לוונציה בגיל צעיר והתקבל למקהלת הנערים של כנסיית סן מרקו בניצוחו של צארלינו בגיל שמונה. צארלינו מצא אותו ככל הנראה במקהלת הקתדרלה של קיוג'ה והביאו לסן מרקו.[1] אפשר שקרוצ'ה היה כומר קהילה בכנסיית סנטה מריה פורמוזה והוסמך כמשרת בקודש בשנת 1585; במהלך תקופה זו שירת גם כזמר בסן מרקו. נראה שהמשיך בקשריו, מן הסתם כממונה על המוזיקה, עם "סנטה מריה פורמוזה" במקביל לתפקידיו בסן מרקו.
אחרי מות צארלינו, התמנה קרוצ'ה לעוזר המאסטרו די קאפלה, זאת בתקופת כהונתו של בלדאסרה דונאטו. אחרי מותו של דונאטו בשנת 1603 קיבל קרוצ'ה את התפקיד הראשון במעלה כמאסטרו די קאפלה, אבל רמת השירה של קתדרלת סאן מרקו המפורסמת התדרדרו בניהולו, כנראה מחמת בריאותו המעורערת ולאו דווקא בשל ליקוי ביכולתו כמוזיקאי. הוא מת ב-1609; משרת המאסטרו די קאפלה עברה אל ג'וליו צ'זארה מרטיננגו עד 1613, כאשר בא מונטוורדי וקיבל עליו את התפקיד.
מוזיקה והשפעה
קרוצ'ה כתב פחות מוזיקה בסגנון הפוליכוראלי המפואר מאנדריאה וג'ובאני גבריאלי, וכתוצאה מכך אין יצירותיו ידועות ברבים באותה מידה בימינו; עם זאת, הוא נודע לתהילה כמלחין בתקופתו הוא והייתה לו השפעה רבה על המוזיקה הן באיטליה והן מחוצה לה. כמלחין של מוזיקת קודש היה שמרני בעיקר וכתב cori spezzati בסגנון אדריאן וילארט ומיסות פרודיות, שדמו יותר בסגנונן למוזיקה שחיברו חברי האסכולה הרומאית של זמנו.
במועד מאוחר יותר בקריירה שלו כתב מוזיקה בסגנון קונצ'רטנטו מתקדם, שהשתדל לשלב את חידושיו של ויאדאנה עם אופן הכתיבה הפוליכוראלי המפואר של ונציה. לאורך כל קריירת הכתיבה שלו, הן של מוזיקת קודש והן מוזיקה חילונית, הלחין מוזיקה קלה לביצוע, אולי משום שכתב אותה למען כנסיית הקהילה שלו ולא לזמרים הווירטואוזיים של סאן מארקו. מסיבה זו נשאר חלק גדול מיצירותיו, בייחוד החילוניות שבהן, פופולרי בקרב חובבים.
מבחינה סגנונית, הושפע קרוצ'ה יותר מאנדראה גבריאלי מאשר מאחיינו ג'ובאני, אף כי שניהם היו בני אותו גיל בדיוק; קרוצ'ה העדיף את השלווה הרגשית, את הצלילות נוסח ג'ובאני פלסטרינה ואת האופי הקליל יותר באופן כללי, שאפיין את המוזיקה של אנדראה עיקר חשיבותו של קרוצ'ה היה בפיתוח הקנצונטה והקומדיה המדריגלית, והוא כתב כמות גדולה של מוזיקה קלה לשירה, פופולרית ובמקרים רבים, משעשעת. חלק מקבצי המוזיקה שלו סאטיריים, לדוגמה, המוזיקה שכתב לסצינות מגוחכות בקרנבלים של ונציה (Mascarate piacevoli et ridicolose per il carnevale, 1590), שחלקן כתובות בניב הוונציאני.
קרוצ'ה היה אחד המלחינים הראשונים שהשתמשו במונח קפריצ'ו ככותרת לאחת הקנצונטות בקובץ שלו Triaca musicale ("ריפוי מוזיקלי לנשיכות חיות") משנת 1595. הן קובץ והן הקובץ Mascarate piacevoli נועדו לשירה בתחפושות ומסכות בקרנבלים הוונציאניים.
לקאנצונטות ולמדריגלים שלו הייתה השפעה בהולנד ובאנגליה, שם הדפיסו אותם מחדש בספר השני של "מוזיקה טראנסאלפינה" משנת 1597, אחד הקבצים שבישרו את השיגעון להלחנת מדריגלים שפשה שם. המוזיקה של קרוצ'ה נשארה פופולרית באנגליה ותומאס מורלי ציין אותו במפורש כמלחין אמן; למעשה, ייתכן שקרוצ'ה היווה את ההשפעה הגדולה ביותר של מלחין יחיד על מורלי. גם ג'ון דאולנד בא לבקרו באיטליה.
לקריאה נוספת
- Articles "Giovanni Croce, Canzonetta" in The New Grove Dictionary of Music and Musicians, ed. Stanley Sadie. 20 vol. London, Macmillan Publishers Ltd., 1980. ISBN 1-56159-174-2
- Gustave Reese, Music in the Renaissance. New York, W.W. Norton & Co., 1954. ISBN 0-393-09530-4
- The New Harvard Dictionary of Music, ed. Don Randel. Cambridge, Massachusetts, Harvard University Press, 1986. ISBN 0-674-61525-5
- Denis Arnold, Giovanni Gabrieli and the Music of the Venetian High Renaissance. London, Oxford University Press, 1979. ISBN 0-19-315232-0
- מאמרים "ג'ובאני קרוצ'ה. קנצונטה" ב"מילון גרוב החדש למוזיקה ומוזיקאים" בעריכת סטנלי סיידי, כרך 20, לונדון, מקמילן, 1980
- גוסטב ריז, "מוזיקה ברנסאנס", ניו יורק, נורטון ושות', 1954
- מילון הרווארד החדש למוזיקה" בעריכת דון רנדל. קיימברידג', מסצ'וסטס, הוצאת אוניברסיטת הרווארד .1986
- דניס ארנולד. "ג'ובאני גבריאלי והמוזיקה של שיא הרנסאנס בוונציה", לונדון, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד 1979
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
.svg){kind=logo}
