PROFILPELAJAR.COM

ברוס בביט
Bruce Babbitt
	ברוס בביט
לידה	27 ביוני 1938 (בן 86); פלגסטף, אריזונה, ארצות הברית
שם מלא	ברוס אדוארד בביט
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת נוטרדאם; אוניברסיטת ניוקאסל; בית הספר למשפטים בהרווארד; Flagstaff High School ;
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית, המפלגה הרפובליקנית
בן או בת זוג	הארייט ק. באביט
	22 בינואר 1993 – 12 בינואר 2001; (8 שנים)
תחת נשיא ארצות הברית	ביל קלינטון
	→ מנואל לוחאן גייל נורטון ←
	4 במרץ 1978 – 5 בינואר 1987; (8 שנים)
	→ וסלי בולין אוון מיקם ←
	6 בינואר 1975 – 4 במרץ 1978; (3 שנים)
תחת מושלי אריזונה	ראול הקטור קסטרו ; וסלי בולין
	→ ורנר לי ג'ק ל'סוטה ←
פרסים והוקרה
	מלגת מרשל

ברוס אדוארד בביט (באנגלית: Bruce Edward Babbitt;‏ ‏נולד ב־27 ביוני 1938) הוא עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מאריזונה. כחבר המפלגה הדמוקרטית כיהן בביט כמושל אריזונה ה-16 בשנים 1978–1979 וכמזכיר הפנים של ארצות הברית בממשלו של הנשיא ביל קלינטון בשנים 1993–2001.

לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד, נבחר בביט כתובע הכללי של אריזונה. הוא היה למושל אריזונה לאחר מות קודמו וסלי בולין. ב-1978 הוא ניצח בבחירות והמשיך לכהן תקופת כהונה מלאה כמושל וב-1982 הוא נבחר לתקופת כהונה נוספת. כמושל הוא התמקד ברפורמת מיסוי, בשירות הרפואי ובניהול משק המים. הוא סייע לייסד את מועצת המנהיגות הדמוקרטית, וב-1988 שאף לזכות במועמדות מפלגתו לנשיאות, אך פרש מהמרוץ לאחר סדרת ההצבעות הראשונה בבחירות המקדימות.

בשנים 1988–1992 שימש בביט כראש ליגת מצביעי השימור. לאחר שהתפנו מושבים בבית המשפט העליון של ארצות הברית ב-1993 וב-1994 שקל קלינטון למנות את בביט כשופט. לאחר שפרש מהחיים הפוליטיים היה בביט לעורך דין במשרד "לת'אם ווטקינס".

קורות חייו

ברוס בביט נולד בפלגסטף שבאריזונה, כבנם של פרנסס ב. (לבית פרי) ופול ג'יימס בביט האב.^[1] בבעלות המשפחה הייתה חנות כלבו בפלגסטף, חווה בצפון אריזונה ותחנות סחר עם האינדיאנים. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת נוטרדאם, המשיך באוניברסיטת ניוקאסל שבממלכה המאוחדת על בסיס מלגת מרשל, וסיים לימודי תואר במשפטים בבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד.^[2]

ב-1968 נשא בביט לאישה את הארייט "האטי" קונס. היא עבדה כעורכת דין באריזונה ובוושינגטון הבירה, ושימשה שגרירת ארצות הברית לארגון מדינות אמריקה בשנים 1993–1997, ולאחר מכן ועד 2001 כסגנית מנהל הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי.^[3]

כעורך הדין של העיתון Scottsdale Daily Progress, עבד בביט עם המוציא לאור ג'ונתן מרשל בניסוח החקיקה שהפכה ל"חוק הישיבות הפתוחות" של אריזונה, חוק שחוקק על ידי מספר מדינות בארצות הברית ומחייב לקיים ישיבות של גופים ציבוריים וממשלתיים פתוחות לקהל.

קריירה

מושל אריזונה

ב-1974 התמודד בביט בבחירות על משרת התובע הכללי של אריזונה וניצח בהם את הרפובליקני המכהן ורנר לי.^[4]

ב-4 במרץ 1978 נפטר מושל אריזונה וסלי בולין בעודו מכהן בתפקיד. לאריזונה אין סגן מושל. אם נבחר בבחירות, מזכיר המדינה הוא הראשון בסדר הירושה במקרה שמשרת המושל מתפנה. עם זאת, רוז מופורד, שכיהנה אז כמזכירת המדינה, מונתה לתפקידה ולא נבחרה בבחירות, ולפיכך, על פי חוקת אריזונה היא לא יכלה לכהן כמושלת. בביט, כתובע הכללי, היה השני בסדר הירושה, וכך כיהן בתקופת הכהונה שהחלה ב-1974 עם בחירתו של ראול הקטור קסטרו, שהתפטר ב-1977, והוחלף בבולין, שהיה קודם לכן מזכיר המדינה. ב-1978 נבחר בביט לתקופת כהונה מלאה כמושל ושוב ב-1982. ב-1986 הוא לא התמודד לתקופת כהונה נוספת.^[5]

ב-1982 התערב בביט במשא ומתן בין השריף של מחוז קוצ'יז ובין מנהיגי הכנסייה והמרכז לריפוי הפלא של המשיח על שחרורם של חברי הכנסייה שהתחבאו בה מפני האשמות בתקיפה. הכנסייה, שהייתה מעורבת בהכנת פצצות, הייתה בעלת תפקיד מרכזי בטבח בעמק מיריקל מאוחר יותר באותה שנה. ב-1983 שלח בביט את המשמר הלאומי של אריזונה להשליט סדר בעקבות השביתה בחברת הכרייה פלפס דודג' בעיר מורנסי.

לקראת פרישתו של הסנאטור הרפובליקני בארי גולדווטר ב-1986, ציפו רבים באריזונה שבביט יתנגד לבחירתו של חבר בית הנבחרים של ארצות הברית ג'ון מקיין לאייש את המושב בסנאט. במסיבת עיתונאים שערך ב-1985 הודיע בביט במפתיע שהוא יוותר על המרוץ לסנאט ותחת זאת יתמודד בבחירות לנשיאות של 1988.

בביט הוא היחידי מבין מושלי אריזונה שהשלים שתי תקופות כהונה מלאות של ארבע שנים ובסך הכול כיהן תשע שנים בתפקיד. מושל אריזונה הראשון לאחר היותה למדינה, ג'ורג' האנט, כיהן בסך הכול 14 שנים בארבע תקופות כהונה לא רצופות שהארוכה מבניהן נמשכה שש שנים.

בפוליטיקה הארצית

ב-1979 מונה בביט על ידי הנשיא ג'ימי קרטר כחבר בוועדת הנשיא לחקירת תאונת אי שלושת המילין, שקיימה חקירה על התאונה שהתרחשה במרץ אותה שנה בתחנת הכוח הגרעינית שבפנסילבניה.^[6] בוועידה הארצית של המפלגה הדמוקרטית של 1980 נאם בביט לטובתו של הנשיא המכהן קרטר כמועמד המפלגה לנשיאות בבחירות שהתקיימו באותה השנה.

כחבר מייסד של מועצת המנהיגות הדמוקרטית (Democratic Leadership Council) וכיושב הראש של אגודת המושלים הדמוקרטיים ב-1985, שאף בביט להתמודד בבחירות למועמד המפלגה בבחירות לנשיאות של 1988. בין סעיפי המצע שלו היו הטלת מס מכירות לצמצום הגרעון שהלך והצטבר בתקופות הממשלים הקודמים. הוא נהנה מתשובת לב חיובית של העיתונות, אך לאחר שסיים במקום נמוך באספות הבחירה באיווה ובפריימריז בניו המפשייר, הוא פרש מהמרוץ. בהתייחסות מכוונת לאמירתו של ריצ'רד ניקסון (שאמר לאחר שהפסיד בבחירות למשרת מושל קליפורניה ב-1962 שהעיתונות "לא תראה אותי יותר בסביבה", "won't have [me] to kick around anymore", התבדח בביט במסיבת העיתונאים האחרונה של מסע הבחירות שלו שהתקשורת "לא תראה יותר את ברוס בביט מתנפח", "won't have Bruce Babbitt to puff up anymore"). העיתון וושינגטון פוסט דיווח שבביט קרא את השורה הזאת מדף כתוב.^[7]

מזכיר הפנים של ארצות הברית

לאחר שהנהיג את ליגת מצביעי השימור (League of Conservation Voters), כיהן בביט בשנים 1993–2001 כמזכיר הפנים של ארצות הברית בממשלו של הנשיא ביל קלינטון. לדבריו של ג'ון ד. לשי:

מורשתו הזכורה ביותר תהיה ככל הנראה קידום התחייה הסביבתנית, מאמציו להגן ולבנות את התמיכה בחוק המינים בסכנת הכחדה של 1973, המגוון הביולוגי שהוא עזר להגן עליו, והצעדים לשימור הקרקעות הציבוריות שפרחו במשמרת שלו.^[8]

בביט פעל להגן על אזורים נופיים והיסטוריים שבשטחי הקרקעות הפדרליות של ארצות הברית. ב-2000 הוא הקים את המערכת הלאומית לשימור נופים (National Landscape Conservation System), אוסף של 15 מונומנטים לאומיים ו-14 אזורי שימור לאומיים שנוהלו על ידי לשכת ניהול הקרקעות באופן שהם יישמרו "בריאים, פתוחים ופראיים".

סוגיה מרכזית הייתה קשורה לתעריפים הנמוכים שנגבו ממגדלי הבקר על רעיית הבהמות על אדמות ציבוריות. התשלום החודשי לבהמה עמד על 1.35 דולר בלבד והיה מתחת לערכי השוק של 1983. הטיעון היה שהממשלה הפדרלית סבסדה למעשה את החוואים, כשמעט תאגידים מרכזיים שלטו על מיליוני אקרים של אדמת מרעה. בביט ניסה ללכד את ארגוני הסביבה ולהעלות את התעריפים, אך סנאטורים ממדינות המערב בלמו בהצלחה את הצעותיו.^[9]

ב-1993 שקל הנשיא קלינטון ברצינות למנות את בביט במקומו של שופט בית המשפט העליון הפורש ביירון וייט. עם זאת, בשל העובדה שבביט הוביל סוגיות סביבתניות, מינה קלינטון תחת זאת את רות ביידר גינסבורג. ב-1994 שקל קלינטון שוב למנות את בביט לבית המשפט העליון במקומו של הארי בלקמן שהודיע על פרישתו. גם הפעם מונה במקומו מועמד אחר, סטיבן ברייר, שזכה לתמיכה רחבה בסנאט, בעיקר בשל קרבתו לסנאטור טד קנדי.^[10]^[11]

ב-1998 נחקר בביט על ידי חבר מושבעים גדול פדרלי בשאלה אם הוא שיקר לקונגרס בנוגע לדחיית בקשה לרישיון לקזינו בשמורת אינדיאנים בתמורה לתרומות פוליטיות. השערורייה כונתה "וומפומגייט" (Wampumgate). בדוח הסופי של התובע המיוחד נוקה בביט מכל חשד.^[12]

לאחר פרישתו

לאחר סיום כהונתו כמזכיר הפנים, עבד בביט כיועץ ראשי ליגיטציה בנושאי סביבה ב"לת'אם ווטקינס", משרד עורכי דין בינלאומי. במהלך עבודתו במשרד זה, נפגעו מפעילותו סביבתנים רבים בשל העובדה שהוא ייצג שני לקוחות שניסו לבנות מיזמי פיתוח גדולים ליד קו החוף. המיזם הראשון היה של תאגיד הרסט במרכז קליפורניה, והשני היה של חוות אהמנסון מצפון ללוס אנג'לס.^[13] בביט גם משך אליו את כעסם של קבוצות סביבתניים ואינדיאנים על כך שייצג אתר סקי באריזונה על רקע מאמציו להרחיב את האתר ולהשתמש במי ביוב להפקת שלג מלאכותי.^[14]

עד 2012 היה בביט חבר במועצה ליחסי חוץ (Council on Foreign Relations).^[15]

בביט משמש כחבר בחבר הנאמנים של הקרן העולמית לשימור חיות הבר.^[16] מאז 2009 הוא משמש כחבר בחבר המנהלים של האגודה לשימור האמזונאס (Amazon Conservation Association).^[17] הוא גם חבר בשדולת הרפורמה של Issue One.^[18]