רבי ברוך בן שמואל הספרדי, המכונה גם רבי ברוך מארץ יוון (בקירוב ד'תת"ל–ד'תת"ץ^[1], 1070 – 1130), היה אחד הראשונים פרשני התלמוד. מרבית פירושיו לתלמוד אבדו, וכיום ידועים בעיקר פירושיו לשלושת ה"בבות" בסדר נזיקין.

הידיעות על קורות חייו מועטות. נולד בספרד ומשם היגר ליוון או לאיטליה. הסברה שהגיע ליוון מבוססת על כינויו באור זרוע בשם "רבנו ברוך מארץ יוון", אך יש סימנים להיותו חכם איטלקי, ואולי האור זרוע מכנה את איטליה "יוון".

למד תקופה מסוימת עם רבי ברוך בן יצחק מארם צובה. בתחילה סברו מספר חוקרים כי מדובר באותו אדם^[2][3], אך הדעה הרווחת שללה זיהוי זה^[4], בין היתר בעקבות מכתב שנמצא, שנשלח מר' ברוך בן יצחק מחלב לר' ברוך בן שמואל שהיה באיטליה, בו מספר על חברותם וקרבתם המשפחתית, על געגועיו לימי הנעורים בהם למדו יחד, ועל צערו בנדודי חברו. המכתב נשלח מחלב לאיטליה על ידי זכריה, כנראה זכריה בן ברכאל^[1].

רבי ברוך חיבר פירוש על רוב התלמוד, הכולל ביאור קצר על כל מהלך הסוגיה ובסופה פסק הלכה הנובע מן הסוגיה, ולעיתים שילב בפירושו קטעים ארוכים של פסקי הלכה, כגון "פסקי מעשר" במהלך סוגיה בבבא מציעא העוסקת במעשר שני. פירוש זה נפוץ בכל רחבי אירופה, ומצוטט על ידי חכמים מספרד, צרפת, אשכנז^[5], איטליה ופרובנס, ואף מארצות המזרח^[3].

לפעמים הוא מזכיר גם את דברי הרי"ף, בן דורו. כשהוא מגיב על דברי קודמיו, הוא פותח לעיתים במשפט "אמר ברוך בן שמואל הספרדי". פירושיו מסתמכים על הגאונים, בפרט על ספר הלכות גדולות, וכן פירושי רבנו חננאל. סגנונו ייחודי ומכיל מטבעות לשון שאינם מופיעים בראשונים אחרים, כגון "וליתה דסמכה מכמה פירכי" (=ואינו נכון, מכמה טעמים)^[6].

בעל האור זרוע מרבה לצטט אותו (כ- 150 אזכורים מפירושיו), כגון "בואו ונסמוך על דברי רבנו ברוך זצ"ל" (אור זרוע, פסקי בבא בתרא סי' קכא), וכן הוא מובא בספר העיטור, ספר הנר (לעיתים בכינוי "רב"ס), הרי"ד ועוד.

פירושו למסכת הוריות יוחס לרבנו חננאל, ונדפס תחת שם זה בכל הדפוסים, כולל בש"ס וילנא, אולם פעמים רבות נכתב בו "אמר ברוך", ומוסכם על החוקרים כי הוא מחבר פירוש זה^[7]. יש אומרים שכך הפירוש המיוחס לר"ח על זבחים הנו מאת רבי ברוך.

הפירוש על שלושת הבבות נדפס לראשונה על ידי הרב משה יהודה בלוי (תשמ"א, 1981). חלק מפירושו לקידושין (דפים כ-לא) נדפס על ידי מכון אופק (תשנ"ט).

• יעקב נחום אפשטיין, מחקרים בספרות התלמוד ובלשונות שמיות, ב', ירושלים ה'תשמ"ח, עמ' 742-694. מקור זה כולל כמה מאמרים שפורסמו לפני כן בבמות שונות.
• ישראל מ' תא שמע, ר' ברוך ב"ר שמואל הספרדי, בתוך: כנסת מחקרים ג (ה'תשס"ו), עמ' 322-325.
• שרגא אברמסון, רבנו ברוך ב"ר שמואל הספרדי, בר-אילן כו-כז (ה'תשנ"ה), עמ' 17-115.
• שמחה עמנואל, רבי ברוך ב"ר שמואל הספרדי, בתוך: מבוא לספר "אור הגנוז" על מסכת קידושין, עמ' 49-55.
• הרב שלמה זאב פיק, רבינו ברוך ב"ר שמואל הספרדי, "האוצר", גיליון יז (תמוז תשע"ח) עמ' רסה-רפט. המאמר מתבסס על החוקרים שקדמו לו ומדייק את מסקנותיהם.