המגרש עליו עומד בניין האמפייר סטייט פותח לראשונה כחוותו של ג'ון תומפסון בסוף המאה ה-18.[8] בסוף המאה ה-19, נבנה על השטח מלון וולדורף-אסטוריה, שאורחיו נמנו עם "הארבע מאות", אנשי האליטה של ניו יורק.
אבן הבניין להקמת המבנה יובאה מה-Empire Mill שבסנדרס, אינדיאנה.
תכנון, עיצוב ובנייה
פועל מחזק בורג באחת מקורות המבנה במהלך עבודות ההקמה. ניתן לראות ברקע את בניין קרייזלר.
הבניין תוכנן על ידי ויליאם פ. לם ממשרד האדריכלים הניו יורקי, "שריב, לם והרמון"[9] שבתוך שבועיים יצר סקיצות של המבנה, שהתבססו על תכנונים מוקדמים שלו כדוגמת בניין ריינולדס בווינסטון-סלם, שבצפון קרוליינה, ו-Carew Tower בסינסינטי שבאוהיו (שעוצב בבסיסו על ידי האדריכל Walter W. Ahlschlager).[10][11] הבניין תוכנן מקומותיו הגבוהות כלפי מטה.[12]
הקבלן הראשי של הבניין היה Starrett Brothers and Eken, והוא הוקם במימון ג'ון רסקוב ופייר דו פונט. יושב ראש חברת הבנייה היה אל סמית' ועל אספקת החומרים לבנייה הייתה אחראית חברת General Builders Supply של ג'יימס פארלי.[13] ג'ון באווזר מונה למפקח הראשי.[14][15]
החפירות להקמת הבניין החלו ב-22 בינואר1930 ועבודות השלד החלו ב-17 במרץ באותה שנה. בפרויקט עבדו כ-4,300 פועלים, רובם מהגרים מאירופה, ולפי ספירה רשמית נהרגו חמישה פועלים במהלך הקמתו.[16] ב-31 במאי1931 נחנך המבנה.
בשעה 9:40 בבוקר 28 ביולי1945, התנגש מפציץB-25 מיטשל שהוטס בתנאי ערפל כבד בידי סגן-אלוף ויליאם פרנקלין סמית' ג'וניור,[20] בצדו הצפוני של הבניין בין קומות 79 ו-80, במקום בו היו משרדי המועצה הלאומית הקתולית לסעד. האש שפרצה כובתה לאחר 40 דקות ו-14 איש נספו באירוע.[21][22] מפעילת המעלית, בטי ליו אוליבר, שרדה צניחת מעלית בגובה 75 קומות עקב התאונה, והיא מחזיקת שיא גינס מאז.[23] למרות הנזק ואובדן בחיי אדם, המשיכה הפעילות העסקית במבנה כהרגלה ברוב קומותיו כבר ביום שני, 30 ביולי 1945. בנוסף, התאונה היוותה זרז להעברת החוק הפדרלי לתביעת נזיקין של 1946 וכמו כן, הכנסת סעיף לזכאות של תוספת רטרואקטיבית המאפשרת לאזרחים לתבוע את הממשלה בגין התאונה.[24]
כשנה לאחר מכן, נמנעה ברגע האחרון, התנגשות מטוס נוספת בבניין.[25]
ניסיונות התאבדות
במהלך שנות קיומו של המבנה, תועדו מעל 30 ניסיונות התאבדות, כשרובן בקפיצה מקומותיו הגבוהות של הבניין.[26] ההתאבדות הראשונה התרחשה עוד בטרם הושלמה בנייתו של הבניין, על ידי עובד שפוטר מעבודתו. בשנת 1947 הותקנה רשת ברזל סביב קומת התצפית, לאחר חמישה ניסיונות התאבדות בפרק זמן של שלושה שבועות.[27]
ב-1 במאי 1947, אוולין מקהייל, צעירה בת 23, קפצה אל מותה מהקומה ה-86 ונחתה על גג לימוזינה שחנתה בסמוך לבניין. רוברט ווילס, סטודנט לצילום שהיה במקום, צילם את המאורע מספר דקות לאחר מכן. התמונה, שקיבלה את השם "ההתאבדות היפה ביותר", פורסמה במהדורת מגזיןלייף של 12 במאי 1947.[28][29][30]
תקריות ירי
שתי תקריות ירי מרכזיות התרחשו בתוך ובחזית הבניין במהלך שנות קיומו.
ב-24 בפברואר1997, חמוש ירה בשבעה בני אדם בקומת התצפית של הבניין. כתוצאה מכך, אדם אחד נהרג ושישה אחרים הוגדרו פצועים בדרגות שונות. האירוע הסתיים כאשר היורה התאבד בירייה מאקדחו.[31]
ב-24 באוגוסט2012 בשעה 9:00 בבוקר, לפי שעון החוף המזרחי, ירה ג'פרי ג'ונסון בשותפו לעבודה לאחר שפיטר אותו במהלך שנת 2011. בתחילת העימות עם שני השוטרים שהיו במקום כיוון ג'פרי את אקדחו לעברם. כתוצאה מכך, ירו השוטרים בג'פרי 16 פעמים למוות אך גם פגעו בתשעה עוברי אורח, שישה נפגעו מרסיסים ועוד 3 מכדורי אקדח.[32]
אדריכלות
בניין האמפייר סטייט במבט מברוקלין ואיסט ריברבמבט כלפי מעלה ניתן לראות את ה"נסיגות" ככל שעולים לגובה
בניין האמפייר סטייט מתנשא לגובה של 381 מטרים (1,250 רגל) עד תקרת הקומה ה-102 ולגובה של 443.09 מטרים (1,453.7 רגל) מטרים עד קצה התורן בגגו. בבניין 85 קומות למסחר ומשרדים בשטח כולל של 200,500 מ"ר, בקומה ה-86 קיימים אזורי תצפית פנימיים וחיצוניים, 16 הקומות העליונות מעוצבות חיצונית בסגנון האר דקו והקומה ה-102 היא קומת תצפית גם כן. על גג המבנה עומד תורן, שגובהו 62 מטרים, והוא מכוסה ברובו באנטנות שידור.
בניין האמפייר סטייט הוא המבנה הראשון בעולם שכלל יותר מ-100 קומות. קיימים בו 6,500 חלונות, 73 מעליות ו-1,860 מדרגות המפרידות בין מפלס הרחוב לקומה 102 בראשו. שטח כל קומות המבנה מסתכם ב-257,211 מ"ר, כאשר קומת הבסיס בשטח 8,094 מ"ר. המבנה הוא ביתן של כ-1,000 חברות עסקיות ומספר המיקוד שלו 10118. בשנת 2007, עבדו בבניין בכל יום כ-21,000 עובדים ונתון זה הציב אותו כמתחם המשרדים השני בגודלו בארצות הברית, אחרי הפנטגון. בנייתו נמשכה שנה אחת ו-45 יום ובמקור היו בו רק 64 מעליות שתוכננו בגרעין המבנה.[33] נכון ל-2014, קיימות בו 73 מעליות, כולל מעליות שירות, ולוקח פחות מדקה לעלות בהן מהקומה הראשונה לקומה ה-80, המכילה חנות מזכרות ומתנות ותערוכה מפורטת על בניית הבניין. מהקומה ה-80 ניתן לקחת מעלית נוספת או לעלות במדרגות לקומה ה-86, בה עמדת תצפית חיצונית. בבניין 113 קילומטרים של צנרות מכל הסוגים, 760,000 מטרים של חוטי חשמל[34] וכ-9,000 ברזים. משקל הבניין מוערך בכ-340,000 טונות והוא מחופה בחזיתותיו באריחי אינדיאנה.
עלות הבנייה הכוללת הייתה $40,948,900 (שווה ערך ל-$635,000,000 במונחים כלכליים של שנת 2014).[35]
בניין אמפייר סטייט הוא דוגמה לאדריכלות האר דקו שהייתה פופולרית מאוד בארצות הברית בשנות ה-30 של המאה ה-20. סגנון האר דקו הדגיש קווים אנכיים תוך משחקי מסות בצורת המבנה על מנת ליצור סוג של קישוטיות. סגנון זה התיישב היטב עם חוקי העזר בניו יורק שלפיהם גם נבנה האמפייר סטייט. כדי למנוע מצב שגורדי שחקים כגון זה יחסמו את אור השמש ברחוב, חויבו הבניינים להיבנות באופן מדורג עד לגובה מסוים ורק ממנו ניתן היה להמשיך את הבניין לגובה. בשל כך, כשליש מקומותיו התחתונות של הבניין הן רחבות ותופסות את מלוא שטח המגרש ובחלקו האמצעי והעליון, הופך המגדל למבנה דק יותר המִיתמר עד לכותרתו הססגונית.
בקומה ה-102, ישנה דלת לפיר מדרגות המוביל לקומה ה-103.[39] קומה זו תוכננה במקור כמקום עגינה לספינות אוויר. ספינות האוויר היו אמורות להיקשר בחבל אל תורן הבניין ולכן תוכננה מחוץ לקומה מרפסת בצורה מעגלית.[40] הקומה משמשת בעיקר כגישה נוחה לתחזוקת האנטנה.
התייעלות אנרגטית
בשנת 2010 עבר הבניין שיפוץ מקיף בעלות כוללת של 550 מיליוןדולר אמריקאי, כאשר 120 מיליון דולר אמריקאי מתוכם הושקעו למטרת התייעלות אנרגטית, בניסיון להפוך את הבניין לידידותי יותר לסביבה.[41] דוגמה לכך היא החלפת 6,500 חלונות בחלונות המעבירים אור וחוסמים את קרינת השמש.[42] בנוסף, צריכת החשמל של מערכת מיזוג האוויר ירדה ב-17 מיליון דולר אמריקאי בשנה.
מרוץ המדרגות השנתי בבניין מתקיים מאז שנת 1978. במסגרתו עולים ברגל מקומת הכניסה עד הקומה ה-86. משתתפיו מכונים לעיתים רצים ולעיתים מטפסים. אורכו האנכי של המרוץ הוא 320 מטרים והשיא בו עומד על 9 דקות ו-33 שניות, שהושג בשנת 2003 על ידי רוכב האופניים האוסטרי, פול קרייק.[44]
ייתכן כי הייצוג התרבותי הידוע ביותר של הבניין היה ב־1933 בסרט "קינג קונג", בו קונג מטפס לראש המגדל כדי לחמוק משוביו ובסופו של דבר מת כתוצאה מנפילה. ב-1983, 50 שנה לאחר הקרנת הסרט המקורי, הוצבה דמותו של קונג, בובה מתנפחת בגובה 27 מטרים, מעל הקומה האחרונה בבניין.[45] ב-2005, יצא לאקרנים סרט מחודש.
בטלוויזיה
בפרק השני בסדרת המדע הבדיוני האמריקאית, "פרינג'", מוצגת קומת התצפית בבניין כתחנת עגינה לצפלינים ביקום המקביל.
בספרות
בניין האמפייר סטייט תואר באופן בולט בספרו של מייקל שייבון, זוכה פרס פוליצר, The Amazing Adventures of Kavalier & Clay.
דגם בגובה 2.3 מטרים, שנבנה במשך 250 שעות מ-12,000 קוביות לגו, והוצג לצד מבנים נוספים בתערוכת "LEGO Architecture: Towering Ambition", שהתקיימה במוזיאון הבנייה הלאומי בוושינגטון די. סי.[46]
מטפס עירוני צרפתי, אלן "ספיידרמן" רוברט, אשר השתמש רק בידיו וברגליו וללא אמצעי בטיחות מסוג כלשהו, הצליח לטפס על הבניין כל הדרך למעלה בשנת 1994, מבלי שנתן כל התרעה מוקדמת על כוונתו.
Aaseng, Nathan (1998). Construction: Building the Impossible. Minneapolis, MN: The Oliver Press, Inc. ISBN 978-1-881508-59-5.
Bascomb, Neal (2003). Higher: A Historic Race to the Sky and the Making of a City. New York: Doubleday. ISBN 978-0-385-50660-1.
Goldman, Jonathan (1980). The Empire State Building Book. New York: St. Martin's Press. ISBN 978-0-312-24455-2.
James, Theodore, Jr. (1975). The Empire State Building. New York: Harper & Row. ISBN 978-0-06-012172-3.
Kingwell, Mark (2006). Nearest Thing to Heaven: The Empire State Building and American Dreams. New Haven, CT: Yale University Press. ISBN 978-0-300-10622-0.
Pacelle, Mitchell (2001). Empire: A Tale of Obsession, Betrayal, and the Battle for an American Icon. New York: Wiley. ISBN 978-0-471-40394-4.
Tauranac, John (1995). The Empire State Building: The Making of a Landmark. New York: Scribner. ISBN 978-0-684-19678-7.
Wagner, Geraldine B. (2003). Thirteen Months to Go: The Creation of the Empire State Building. San Diego, CA: Thunder Bay Press. ISBN 978-1-59223-105-8.
Willis, Carol; Friedman, Donald (1998). Building the Empire State. New York: W.W. Norton. ISBN 978-0-393-73030-2.
^Wagner, Geraldine B. (2003). Thirteen Months to Go: The Creation of the Empire State Building. San Diego: Thunder Bay Press. p. 12. ISBN 978-1-59223-105-8
^Willis, Carol (1995). "Empire State Building". In Kenneth T. Jackson. The Encyclopedia of New York City. New Haven, CT & London & New York: Yale University Press & The New-York Historical Society. pp. 375–376
