ארבעת בניו של בונה כלי הקשת ליאנדרו ביזיאק, אנדרה, קארלו, ליאנדרו וג'אקומו, למדו את מקצוע בניית כלי הקשת אצל אביהם, רב-אמן בעל מוניטין בינלאומיים בתחום, ועבדו עמו בסדנתו במילאנו, לשם עברה אמנות בניית הכינורות, עם תום עידן בוני הכינורות הדגולים בקרמונה, ובראשם סטרדיווארי, משפחת אמאטי וגוארנרי.
אנדרה ביזיאק
אנדרה ביזיאק, בנו הבכור של ליאנדרו, נולד ב-16 בדצמבר1890 במילאנו ומת ב-25 באוגוסט1967. הוא למד את מלאכת בניית הכינורות אצל אביו וגילה עניין רב בכלי נגינה עתיקים. אנדרה, ששימש כאוצר לאוסף הכלים המשפחתי, הפיק הנאה מן המגוון העשיר של כינורות איטלקים שבסדנתו ומהצגתם לפני מבקרים.[1]
רוב שנות מלחמת העולם הראשונה עברו עליו מחוץ לאיטליה ובתקופה זו למד בפריז את אמנות בניית הקשת, בסדנתו של אז'ן סארטורי (Eugene Sartory), שם עבד לצד אנדרה ויניירון (Andre Vigneron), מי שיהיה בהמשך לאחד מבוני הקשתות הנודעים ביותר בתקופתו.
כלי הנגינה של קארלו, אף כי מועטים במספר, בנויים מעץ מעולה בטיבו ומצטיינים בצלילם המושלם. לאחר סיום בנייתו של כלי, היה מניח אותו למשך שנתיים ורק אז חוזר לשלב הגימור בלכה. ההקפדה הדקדקנית הזו הקנתה לו פרסום עולמי. קארלו ביזיאק התפרסם במיוחד באיכות הלכה שלו ובטכניקה ששימשה אותו לציפוי כליו.
ג'אקומו וליאנדרו (הבן) ביזיאק
ג'אקומו, 28 בדצמבר1900 - 9 במאי1995, וליאנדרו, 29 בפברואר1904 - 11 בפברואר1982 (בוונגונו), בניו הצעירים של ליאנדרו ביזיאק, בנו כלי נגינה חדשים בהדרכת אביהם ומשנת 1934 עבדו יחדיו בסדנה במילאנו עד לפרישתם בשנת 1973. נוסף לבניית כלים, עסקו גם בשיקום כלים ישנים ובמכירתם.[2]
