בלו-בנד הוא מותג של מרגרינה, שהושק בשנת 1923 על ידי חברת ואן דן ברג (Van den Bergh) ההולנדית[1]. בשנת 1927 התמזגה חברת ואן דן ברג עם חברת האחים לוור האנגלית, כדי ליצור את יוניליוור[2], ומותג בלו בנד עבר לידי יונילוור, הגם שהמשיך לפעול תחת השם ואן דן ברג[3]. סמואל ואן דן ברג (6 באפריל 1864, הולנד – 4 בפברואר 1941, ניס, צרפת) (אנ') היה תעשיין ופוליטיקאי יהודי-הולנדי, בן למשפחה יהודית מהעיר אוס שבדרום הולנד, שם התגוררה מאז המאה השמונה-עשרה[4].
המותג של בלו בנד הוכנס לאינדונזיה החל משנת 1936 ובשנת 1939 הוא החזיק ב-60% משוק המרגרינה[5].
בשנות ה-20 של המאה ה-21 דעך השימוש בישראל במרגרינה עקב העדפות בריאותיות וצריכה מוגברת של חמאה תחתיה.
בישראל
חיילי נח"ל מסייעים למשאית בלו-בנד שהתחפרה בחולות, 18 באוקטובר 1951
מרגרינה בלו בנד נמכרה בארץ ישראל כבר בסוף שנות ה-20[6], ותפוצתה גברה בשנות ה-30[7].
מרגרינה של מותג בלו בנד הייתה הראשונה שיוצרה בארץ ישראל. מרגרינה בלו בנד יוצרה החל מסוף שנת 1938 בחיפה, על פי זיכיון מחברת יוניליוור, על ידי חברת תוצרת מזון ישראלית של ד"ר ארנולד הילדסהיימר, אשר התמחה בייצור מרגרינה במפעל יוניליוור בגרמניה[8]. מותג בלו בנד נחשב ליוקרתי והיה יקר יותר ממותגי מרגרינה אחרים שנמכרו בארץ ישראל[9].
ב-1961 פותחה מרגרינת בלו-בנד למותג גולד-בנד – מרגרינה עם חלב ארוז בנייר אלומיניום מוזהב. שמו ואריזתו של המוצר שידרו יוקרתיות ואיכותיות למוצר צריכה בסיסי, וזאת הפעם הראשונה בארץ בו נעשה פרסום דרך מיתוג מוצר[10].
.jpg)
