PROFILPELAJAR.COM

**Hellmann's**
נתונים כלליים
מייסדים	ריצ'רד הלמן
תקופת הפעילות	1905–הווה (כ־119 שנים)
ענפי תעשייה	מזון
	https://www.hellmanns.com https://www.bestfoods.com

Hellmann's ו-Best Foods הם מותגים מקבילים המשמשים לאותו קו מוצרים: מיונז, קטשופ, חרדל, רוטב, רוטב לסלט, תבלינים ומוצרי מזון אחרים. המותג של Hellmann's נמכר בארצות הברית ממזרח להרי הרוקי, אמריקה הלטינית, אירופה, אוסטרליה,^[1] המזרח התיכון, קנדה, הודו ודרום אפריקה. המותג Best Foods נמכר בארצות הברית ממערב להרי הרוקי, במזרח אסיה, בדרום מזרח אסיה, באוסטרליה,^[2] ובניו זילנד .

Hellmann's ו-Best Foods משווקים בצורה דומה. הסמלים והאתרים שלהם דומים, ובעלי אותה סיסמה באנגלית: "להביא את הטוב ביותר".

שני המותגים נמכרו בעבר על ידי Bestfoods Corporation האמריקני, התאגיד מכר מותג מזון נוסף, CPC international עד 1997. ב-2000 נרכשו שני המותגים על ידי יוניליוור.^[3]

היסטוריה

הקמת Hellmann's

ב-1903, ריצ'רד הלמן (1876-1971)^[4] היגר מווטשאו, פרוסיה, לעיר ניו יורק, באוגוסט 1904 נישא למרגרט ווסברג, שהוריה היו בעלי מעדנייה. באמצע 1905 פתח מעדנייה משלו בשדרת קולומבוס 490, שם פיתח את המיונז הראשון שלו, ומכר אותו בכמויות קטנות ללקוחות. המיונז נהיה פופולרי והחל להמכר בכמויות גדולות לחנויות אחרות. הלמן שיפר את המתכון כדי למנוע מקלקול לאורך זמן.

ב-1913, בעקבות הצלחת המכירות, הקים מפעל לייצור בכמויות גדולות יותר והחל למכור ב-1 בספטמבר בשם מיונז הסרט הכחול של הלמן, המכירות גדלו לאחר שהמיונז עבר מצנצנות חרס גדולות לשימוש בתי מלון, לצנצנות זכוכית שקופות בכמות שמתאימה ללקוח פרטי. ניתן היה לעשות בהן שימוש חוזר לשימורים ביתיים, לאחר קניית טבעת גומי.

במאי 1914 הסמל השתנה משלושה סרטים לסרט כחול בודד. בשנת 1915 מכר את חנותו ופתח מפעל קטן למיונז, ברחוב לורנס 120 (כיום מערב 126) במנהטן. בסוף השנה הוקם מפעל גדול יותר ברחוב סטיינוויי 495/497 בלונג איילנד סיטי. בפברואר 1916 התאגדה החברה כריצ'רד הלמן בע"מ, במשך תקופה קצרה ניסה לייצר מוצרים אחרים, כמו חזרת ולחם פומפרניקל, לפני שהחליט להתמקד במיונז ולהרחיב את ההפצה מחוץ לאזור ניו יורק. בנובמבר 1919 הוא נתן רישיון לג'ון ברמן להכין את המיונז בשיקגו.^[4]

ב-1920, הניו יורק טריביון ביקש משלושה שפים לדרג את מותגי הרוטב לסלט, מיונז Hellmann's נבחר כטוב ביותר וצייון שיש בו יותר שמן (85%) מכל רוטב סלט אחר שנבדק. זה עזר להגדיל את המכירות.

ב-29 ביולי 1920 הפך הלמן לאזרח אמריקאי מאוחר יותר באותה שנה נפטרה מרגרט הלמן, וב-11 במאי 1922 התחתן עם אשתו השנייה נינה מקסוול, בתם של מר וגברת ויליאם ג'יי מקסוול.

בשנת 1922, לאחר מכירות המיונז בטורונטו בקנדה, החל הלמן בבניית מפעל גדול יותר (בן 5 קומות) בשדרות הצפון 08–34 בלונג איילנד סיטי; במהלך ירח דבש בסן פרנסיסקו, קליפורניה, הלמן החליט לפתוח שם עוד מפעל, להקים משרד ולהעסיק אנשי מכירות. בשנת 1922 פורסם ספר הבישול של מיונז הלמן על ידי בהרמן בשיקגו.^[4]

מודעת הסרט הכחול של Hellmann's משנת 1922.

רכישה על ידי Best Foods

בעוד שהמיונז של שגשג בחוף המזרחי של ארצות הברית, נמכר עד 1927 ב-15 מיליון דולר בשנה ברווח של מיליון דולר, חברת Postum Foods (לימים Best Foods) הקליפורנית הציגה מיונז משלה, Best Foods Mayonnaise, שהפך פופולרי בחוף המערבי, והפעילה מפעל מרכזי בסן פרנסיסקו. באוגוסט 1927 Postum Foods קנתה את Hellmann's, מה שאפשר להלמן לפרוש. עד אז שני המותגים של המיונז היו בעלי נתחי שוק כה גדולים במחציות של המדינה, עד שהחברה החליטה כי שני המותגים והמתכונים יישמרו באזורים שלהם, מציאות שנמשכת עד היום הזה:

מיונז Best Foods נמכר מערבית להרי הרוקי, במיוחד במערב מונטנה, ויומינג, קולורדו וניו מקסיקו.
Hellmann's נמכר ממזרח לרוקי הרוקיס, במיוחד במזרח צפון דקוטה, דרום דקוטה, נברסקה, קנזס, אוקלהומה, חלקים מקולורדו וטקסס.^[5]^[6]

ב-1955, Best Foods רכשה את חברת Rosefield Packing Co, יצרניות חמאת בוטנים סקיפי. ב-1958 נרכשו Best Foods על ידי חברת זיקוק מוצרי תירס כדי להקים חברת מוצרי תירס, שהפכה בשנת 1969 ל-CPC International Inc. המיונז של הלמן הגיע לבריטניה בשנת 1961 ובסוף שנות השמונים החזיק בלמעלה מ-50% נתח שוק.^[7]

לפני 1960 פורסמו מזונות Hellmann's ו-Best Foods באותה פרסומת, Hellmann's שווק במזרח וBest Foods במערב. ב-1968 הוסיף Best Foods את הסרט הכחול של המותג Hellmann's, מה שהופך אותם לדומים יותר. מאז 2007 שני המותגים הם בעלי עיצוב זהה.

ב-1997, CPC International התפצלה לשתי חברות: Bestfoods, שהפכה לעצמאית פעם נוספת (כללה גם את המותג Hellmann's) ו-Corn Product International,^[8]ב-2000 Bestfoods נרכשה על ידי יוניליוור.

כש Best Foods רכשה את המותג Hellmann's, היא החליטה לשמר את המתכונים המתאימים לשני המוצרים. עם זאת, ביוני 2003, המתכונים היו כמעט זהים. בתשובה לשאלות הנפוצות של החברה באותה תקופה:

"המוצרים בעצם זהים. שני הסימנים המסחריים התפתחו בו זמנית- Hellmann's במזרח וBest Foods במערב. העדפות הטעם משתנות; יש אנשים שמוצאים שמיונז Best Foods הוא מעט יותר עוקצני."^[9]

כיום, שני המוצרים מיוצרים באותו מפעל. שתי התוויות מכילות את אותם המרכיבים באותו סדר 'כמות יחסית': שמן סויה, מים, ביצים שלמות וחלמונים, חומץ, מלח, סוכר, מיץ לימון, חומצה סורבית, סידן דיסודיום EDTA וטעמים טבעיים. Bestfoods עשויים להכיל יותר מיץ לימון, אם כי דרגת המרכיבים לפי סדר הנפח זהה לזו של הלמן.^[10]^[11]

אתגר שיווקי

שמירה על זהות נפרדת של שני המותגים בארצות הברית מציבה אתגר ייחודי. קמפיינים שיווקיים עבור שני המוצרים זהים; עם זאת, החברה צריכה להפיק פרסומות נפרדות לכל מוצר ולא יכולה לעשות שימוש בתקשורת הארצית כדי לשווק את המוצר. עם זאת, ניתן לפרסם כל מותג באמצעות מודעה אחרת, כאשר מודעה של Hellmann משודרת באזור המזרחי-מרכזי של רשת הטלוויזיה הלאומית, בעוד המודעה של Best Foods משודרת באזור הפסיפי.^[12]