בלה ואלד

בלה ואלד
Wald Béla
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 30 בספטמבר 1906
טרזווארוש (רובע 6), הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 31 בינואר 1960 (בגיל 53)
הג'ווידק, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות פרקשרטי בבודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
לימודי רפואה אוניברסיטת וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים רופא, רדיולוג, אונקולוג עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בלה ואלדהונגרית: Wald Béla;‏ בודפשט, טרזווארוש, 30 בספטמבר 1904[1] – בודפשט, 31 בינואר 1960)[2] [3] היה דוקטור לרפואה (MD) יהודי-הונגרי, רדיולוג, אונקולוג קנדידט במדעי הרפואה (דוקטורט .CSc) (1952). פרופסור באוניברסיטה.

קורות חייו

בלה ואלד נולד במשפחה יהודית כבנם של לאיוש ואלד (18681916), פקיד בסקטור הפרטי, סוחר ושל גיזלה אייזלר (18751945).[4] היו לו ארבעה אחים נוספים. בשל החוק המפלה יהודים להתקבל ללימודי השכלה גבוהה, הנומרוס קלאוזוס, שנחקק בממלכת הונגריה בשנת 1920 הוא השלים את לימודיו מחוץ להונגריה באוניברסיטה בווירצבורג ובווינה. בשנת 1928 הוסמך כרופא באוניברסיטת וינה.

קריירה

לאחר מכן חזר הבייתה ועבד במחלקת הרנטגן של בית החולים היהודי ברחוב סאבולץ' (היום שמו המרכז הרפואי הלאומי), תחילה כעוזר ולאחר מכן כרופא משנה לצד ארמין וייס ואחר כך לצד טיוודאר בארשון (מקודם ברוקנר). באותה תקופה ואלד התוודע לתנועה הקומוניסטית הבלתי חוקית ובשנת 1932 נעצר בקשר למשפט אימרה שלאי- שאנדור פירסט, ולאחר מכן היה במעקב משטרתי במשך תקופה ארוכה, אך למרות כל זה עזר למפלגה דרך "הסיוע האדום" עד סוף מלחמת העולם השנייה. בשנת 1938 הופסקה עבודתו בבית החולים והוא ומשפחתו היגרו להולנד עקב בעיות פרנסה. הוא עבד לפרנסתו כמומחה לקרני רנטגן במפעל פיליפס באמסטרדם וללא תמורה במרפאה בעיר. לאחר הכיבוש הנאצי של המדינה, הוא חזר להונגריה ועבד תחילה כרופא פרטי, ולאחר מכן היה נלקח למחנות שרות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי). למזלו, כרופא, נשלח לבית החולים סנט יאנוש. לאחר המלחמה השתתף בהקמת האיגוד המקצועי של הרפואיים-עובדי בריאות. בשנת 1945, לתקופה קצרה, הוא היה הרופא הראשי של מחלקת הרנטגן של בית החולים היהודי, לאחר מכן של המכון Eötvös Loránd Rádium ומכון הרנטגן שלו ומאוחר יותר, כאשר המכון אורגן מחדש למכון האונקולוגי הלאומי, הוא הפך למנהלו ומ-1954 למנהל המדעי. בהתבסס על המונוגרפיה שלו, "מחקרים על צל הלב" ועל פרסומיו, זכה ב-1948 בהסמכת הוראה כפרופסור חבר פרטי (לא חלק מהסגל) אוניברסיטת אטווש לוראנד ובשנת 1953 הוענק לו תואר דוקטור למדעים במדעי הרפואה. הוא פיתח בהונגריה את רשת הטיפול האונקולוגי. הוא פרסם מספר מחקרים על ההשפעות הביולוגיות של קרינת רנטגן והיה חבר בוועדת העורכים של השבועון רפואי.

משפחה

אשתו, קטלין פינטר (1910–?), הייתה לאחר המלחמה תלמידתה של אליס מאדג'אר, מחלוצות ההתעמלות הרפואית בהונגריה, מנהלת בית הספר הממלכתי להתעמלות רפואית, איתה התחתן ב-1933 בבודפשט ב-2 באפריל.[5] [6]

פרסים והוקרה

  • מדליית ההצטיינות של הרפובליקה ההונגרית דרג ארד (1948

לקריאה נוספת

הערות שוליים