אימרה שלאי (במקור הולנדר עד 1916,[1] בהונגרית: Sallai Imre; פיליה, 17 בדצמבר 1897 – בודפשט, 29 ביולי 1932) היה פוליטיקאי, פעיל ומנהיג קומוניסטי יהודי-הונגרי, עיתונאי ופקיד במוסד פיננסי במקצועו. בשנים 1931–1932 כיהן שלאי במחתרת כמזכיר כללי של המפלגה הקומוניסטית ההונגרית. שלאי הואשם האשמת-שוא על ביצוע הפיגוע החבלני בגשר הרכבות ביאטורבאדי (הו') ועל אף היותו חף מפשע, הוצא להורג בגין האשמה זו. הפיגוע בביאטורבאדי התרחש ב־13 בספטמבר 1931, אז פוצץ פושע בשם סילבסטר מטושקה את קטע מסילת הרכבת שעברה על הגשר ביאטורבאדי. הפיצוץ גרם ל 22 הרוגים ובעקבותיו הוכרז על הנהגת ממשל צבאי בהונגריה לתקופה של למעלה משנה.
ביוגרפיה
שלאי נולד בארדפילה (Erdőfüle), (כיום הכפר פיליה במחוז קובאסנה של רומניה) במזרח טרנסילבניה (אז בממלכת הונגריה במסגרת האימפריה האוסטרו-הונגרית).[2] הוא היה חבר באיגוד הלאומי של פקידי המוסדות הפיננסיים. היו לו יחסים טובים עם אוטו קורווין, איתו ארגן תנועה אנטי-מיליטריסטית במהלך מלחמת העולם הראשונה (הסוציאליסטים המהפכניים)(הו'). ב -1 בינואר 1918 חולקו עלונים לחיילים שהפצירו בהם ללכת אחרי המהפכה הסובייטית. שלאי נעצר ב־6 במאי ושוחרר רק לאחר ניצחונה של מהפכת החרציות. הוא הפך לעורך "החייל האדום" עד שנעצר בפברואר 1919 יחד עם מנהיגים קומוניסטים אחרים, ושוחרר רק ב־19 במרץ.[3] בתקופת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית היה סגן מנהל המחלקה הפוליטית של קומיסר העם לענייני פנים, למעשה סגנו של אוטו קורווין. לאחר נפילת הרפובליקה הוא נמלט לווינה, ואז היגר למוסקבה, שם השתתף בפיתוח "הסיוע האדום הבינלאומי". הוא נשלח ממוסקבה להונגריה על פי הצעתה של בלה קון[4] כדי לעבד את משימות העיתונות הקומוניסטית הבלתי חוקית בהונגריה.
הוצאתו להורג
בעקבות הפיגוע בביאטרבאדי האשימה הממשלה את הקומוניסטים והכריזה על ממשל צבאי. על פי כתב האישום שלאי הואשם בביצוע הפיגוע יחד עם שאנדור פירסט, שניהם יהודים, והם נידונו למוות. "הסיוע האדום ההונגרי" פתח בקמפיין כדי לעזור להם, אך ניסיונם לא הצליח. גזר הדין בוצע ב־29 ביולי 1932. שלאי צעק את שמו של בלה קון מתחת לעץ התלייה. לדברי ארווין שינקו, בלה קון שלח את שלאי להונגריה בגלל קרבות מפלגתיים פנימיים וכדי "להיפטר ממנו" ושלאי רצה לומר זאת בעת התלייה.
הנצחה
- הטקסט ההונגרי לשיר התנועה הקומוניסטית "אנחנו בחזית הלחימה"(הו'), במקור שיר גרמני, מציין את זכרם של שני הקומוניסטים היהודים שהוצאו להורג.
- רחובות בתחום בודפשט (10 בסך הכך) וביישובים אחרים בהונגריה נקראו על שמו בימי המשטר הקומוניסטי בהונגריה. אחרי נפילת המשטר, השם הוחלף. נשאר רחוב אחד בשם אימרה שלאי בעיר שיקלוש .
ראו גם
- Berényi Zsuzsanna Ágnes: Budapest és a szabadkőművesség. Bp., Szerző, 2005.
- R. Gilicz Márta: Ifjúságunk példaképei. Válogatott bibliográfia a magyar munkásmozgalom nagy harcosairól. Bp., Fővárosi Szabó Ervin Könyvtár, 1965.
- Magyar Nagylexikon. Főszerk. Élesztős László (1-5. k.), Berényi Gábor (6. k.), Bárány Lászlóné (8-). Bp., Akadémiai Kiadó, 1993-.
- Révai Új Lexikona. Főszerk. Kollega Tarsoly István. Szekszárd, Babits, 1996-.
- Új magyar életrajzi lexikon. Főszerk. Markó László. Bp., Magyar Könyvklub.
- Mesterházi Lajos: A haza – Hősök voltak (elbeszélésgyűjtemény a magy. munkásmozgalom történeteiből, Bp., 1956);
- Illyés Gyula: Micsoda alkony;
- Radnóti Miklós: Tört elégia (vers);
- Pesold Ferenc: Újpesti ház (r., Bp., 1981);
- Máté György: Távirat éjfélkor (r., Bp., 1962);
- Nádass József: Sallai (vers, Márciusi szél Bp. 1959)
- Domokos István: Sallai István és Fürst Sándor pere (Bp., 1962);
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
