בית מגורים הוא מבנה קבע המשמש באופן שגרתי למגורי אדם ומשפחתו. במובנו הכללי ביותר, זהו מבנה מעשה-ידי אדם המורכב מקירות ומגג ולפחות פתח כניסה אחד, שהוא בדרך כלל הדלת הראשית.
תפקיד ושימוש
חדר פנימי בבית מגורים, ציור משנת 1847.
הבית מספק מחסה מפני גשמים, שלגים, רוחות, חום, קור ופולשים זרים, בין אם בני-אדם או בעלי חיים. בעלי חיים רבים בויתו על ידי בני האדם, אשר מגדלים אותם בבית או בחצר ביתם. לבית יש גם תפקיד רגשי חשוב והוא מהווה את מקום המבטחים של האדם ומשפחתו. חלקים מן הבית משמשים את כלל הקבוצה וחלקים אחרים מהווים את המקום הפרטי של האדם. מבחינה קוגניטיבית ורגשית הבית הוא מקום גאוגרפי שנרשם בתודעתו של אדם למשך כל ימי חייו.
במקרים רבים מעביר האדם חלקים גדולים מזמנו, ואף את מרבית זמנו, מחוץ לביתו (למשל במקום עבודתו), אולם ביתו משמש אותו לכל הפחות לשינה. אם נצמצם את ממדי הבית לממדיו הקטנים ביותר יהיה זה חלל המאפשר שינה. עם זאת, בתי מגורים משמשים בדרך כלל למגוון רחב של פעילויות כגון הכנת מזון, טיפוח עצמי, לימודים, עיסוק בתחביבים ועבודה, וגם לבילוי משפחתי ולאירוח. הללו נחשבים כחלק מהותי של המגורים בבית.
מושג הבית בתרבות ובחברה
ציורילדים אופייני של בית מגורים.אייקון של דף בית המבוססת על ציורי בית אופייניים של ילדים.
בנוסף לניהול של משק בית, בית המגורים נותן מענה גם להיבטים רגשיים וחברתיים שונים.
כאשר משפחה, או קבוצה, גרה בבית יחדיו התכונה החשובה ביותר שלו, לפי מרווין האריס, הוא שהבית מהווה את "משכנה של אהבה".
דף בית של אתר אינטרנט הוא הדף הראשי של האתר, זה המוצג כשמגיעים לכתובת האתר (דומיין). דף זה לרוב מכיל תמצות של התכנים העיקריים באתר, הפניות להרחבות, ולקטגוריות שונות ולמידע נוסף בכל המופיע בו.
חסר בית הוא מצב וקטגוריה חברתית של אדם החסר קורת גג קבועה, בדרך כלל על רקע מחסור כלכלי. המונח "חסרי בית" עשוי לכלול אף את מגזר האוכלוסייה אשר לן במקלטים לחסרי קורת גג, המופעלים על ידי גופים פרטיים או ציבוריים. מספר קטן של חסרי בית בוחרים באורח חיים זה.
לבית מגורים יש לפחות כניסה אחת (דלת או שער), ובדרך-כלל גם חלונות. הבתים מתחלקים לאזורים פרטיים ואזורים ציבוריים-משפחתיים. על פי ויטרוביוס, בן המאה ה-1 לספירה, ספר שישי פרק ה' סעיף 1 (רייך 1997) כבר לפני כ-2,000 שנה היו בבתי המגורים חדרים פרטיים. "החדרים הפרטיים הם אלה אשר לאיש אין רשות הכניסה אליהם ללא הזמנה, כמו חדרי שינה, טרקלינים, חדרי רחצה וכל היתר המשמשים צורך דומה" (שם 141).
בתי המגורים הראשונים (שנבנו, ככל הנראה, בתקופת האדם הניאנדרטלי)[1] איפשרו את מעבר האדם ממגורים במערות למגורים במקומות אחרים, שלא בהכרח סיפקו מקלט ראוי בטרם בניית הבית, ולפיכך היוו צעד חשוב בהתפתחות האנושות. הבתים הראשונים היו כפי הנראה אוהלים (מיריעות עור ובהמשך מבד), וסוגים נוספים התפתחו עם הזמן, כגון בתי עץ ובתי אבן או חימר. הבתים הראשונים היו מעוגלים והבניה הרקטנגולרית המוכרת לנו כל כך היום הופיעה רק בשלבים מאוחרים יותר.
על פי יובל פורטוגלי (1999) עולה ממחקרים ארכאולוגים ואנתרופולוגים כי הבתים הקדומים היו כמעט זהים בצורתם המעוגלת לפני המעבר לצורה המצולעת. הצורה המעוגלת אליבא דפורטוגלי היא צורה טבעית יותר, ראשונית יותר. אולם, כאשר היישוב גדל וכמות הבתים גדלה והבתים נדחסים אלו לאלו צורתם הופכת להיות יותר מצולעת כמו חלת הדבש.
בתחילה היו בעלי החיים המבויתים מתגוררים בתוך המתחמים השבטיים ובתוך בתי המגורים. בחצר הפנימית של הבתים או מתחת לבתים. דוגמה מובהקת לכך היא מגורי החיות בתוך "בתי ארבעת המרחבים" של תקופת הברזל - היא תקופת השופטים והמלכים של ממלכת ישראל וממלכת יהודה. בבתי ארבעת המרחבים הראשונים היו החיות גרות בחצרות הפנימיות של הבתים ממש כאילו היו הם חלק מהמשפחה והיה להם "חדר משלהם".
האדריכל הרומי ויטרוביוס בן המאה ה-1 לספירה, לפני כ-2000 שנה, הותיר אחריו את ספר האדריכלות הראשון המוכר לנו כיום ובו הציג את רעיון הבקתה הפרימיטיבית. הספר "על אודות האדריכלות" תורגם לעברית ב-1997 בידי רוני רייך.
בהמשך, כאשר צמחה ההתמחות, היו האנשים עובדים בתוך בתיהם ובית המגורים נבנה והותאם למקצוע של בעלי הבית. רק בשלב מאוחר הרבה יותר, החלו להופיע אזורי תעשייה ומסחר שאליהם העובדים היו יוצאים מביתם והולכים לעבוד בהם. ככל שהתופעה הלכה והתרחבה כך בתי המגורים איבדו את התצורה העסקית-מקצועית שלהם והם הפכו ל"יחידות מגורים" בלבד.
כיום בנויים מרבית בתי המגורים מבטון, מלטלבנים וקירות גבס (בשילוב חומרים רבים אחרים), אם כי נמצאים בשימוש גם בתים הנבנים בעיקר מעץ ואף ממתכת.
_-_Adolf_Friedrich_Erdmann_von_Menzel_(Neue_Pinakothek).jpg)
