בית חנקין – מעיין חרוד הוא ביתם של אולגה ויהושע חנקין שהפך למוזיאון. הבית עומד במדרון המתנשא מעל מעיין חרוד ונמצא בתוך גן לאומי מעיין חרוד. הבית נבנה בשנת 1935 על אדמות נוריס. לאחר מותה של אולגה החליט יהושע להפוך את הבית למוזיאון לתולדות הקרקע וההתיישבות בעמק יזרעאל.

הבית הוכר כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל^[1].

בראשית שנות ה-20 כשרכש יהושע חנקין את אדמות "גוש נוריס" בעמק חרוד, במטרה ליצור רצף קרקעי בין קרקעות עמק יזרעאל לקרקעות עמק בית שאן, הוא הגה את הרעיון לבנות בית בגלבוע. בשנת 1932 פנה חנקין למהנדס טצלמסקי מטבריה ולאדריכל יוסף בן-אורה מתל אביב כדי שיתכננו את הבית. האדריכל בחר לתכנן את הבית בסגנון באוהאוס הבינלאומי; קווים ישרים, חלונות אופקיים, גג שטוח, טיח חלק, סורגים אנכיים ומדרגות לולייניות לגג כדי שאפשר יהיה להשקיף על מפעל גאולת הקרקעות בעמק יזרעאל, עין חרוד ובית שאן.

הבנייה החלה בשנת 1934, כשמלאו ליהושע חנקין 70 שנה. בשנת 1935, הסתיימה בניית הבית. בזמן בניית הבית חלתה אולגה והייתה מרותקת למיטתה בתל אביב. בני הזוג לא יכלו לעבור לגור בבית. יהושע ייעד את הבית להוות זכר לו ולאשתו שהייתה שותפה פעילה בגאולת האדמות וייסוד יישובים.

מכיוון שהבית לא שימש למגורים החליט חנקין, בשנת 1936, להפוך אותו למוזיאון לתולדות הקרקע וההתיישבות בעמק יזרעאל, ולייסד בו תחנה מטאורולוגית. דב אשבל, מטאורולוג מהאוניברסיטה העברית בירושלים ייסד במקום תחנת מדידה לנתוני אקלים. מאורעות המרד הערבי הגדול פגעו בתחנה והיא הפסיקה לפעול בשנת 1938 .

מאז פטירתו של יהושע, בשנת 1945, עמד הבית בשיממונו. במשך כמה שנים שימש הבית למשרדי בית ספר שדה גלבוע. בשנת 1998 החלו עבודות השיקום, ועיצוב פנים הבית למוזיאון.

כשאולגה חלתה החל יהושע לחצוב מערת קבורה בשבילה סמוך לבית. אולגה נקברה במערה בשנת 1943, בגיל 90. בשנת 1945 נפטר יהושע, בגיל 80, ונקבר לצד אשתו.

הדלת הפנימית של אחוזת הקבר נושאת את סמל המנורה, שני העמודים בחזית הקבר ודלת הנחושת, הם בדגם מערת קברים מתקופת המשנה והתלמוד, בדומה למערות הקברים בבית שערים. העמודים וקיר החזית עשויים אבן גיר. רצפת המערה עשויה שיש אפור ובמרכזה מגן דוד שחור. הדלת החיצונית היא מעשה ידיו של הפסל דוד פלומבו. היא נושאת את השם חנקין מעוצב בצורה של אות בתוך אות.

בית חנקין שוקם כחלק מתוכנית שיקום של 50 אתרי התיישבות ותקומה.

שנתיים של עבודה בשימור ביתם ההיסטורי של הזוג חנקין, הפכו את הבית למוזיאון. פעולות השיקום של הבית נערכו על ידי המועצה לשימור אתרים^[2], בניהול עמרי סלמון, רכז המועצה בצפון. את עבודת השיפוץ ביצעה המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות, באמצעות קבוצת עבודה מתמחה מקרב העלייה הרוסית ובתכנונה של מחלקת התכנון ההנדסי של המועצה בראשות מהנדס השימור לב מנדלבלט והאדריכל אנטולי ברגמן. בתום השיקום הפיסי של המבנה עיצבה רונית לומברוזו את פנים הבית ברוח שנות ה-30.

בכניסה לבית עוברים בין חדרי הבית דרך המטבח, שם אפשר לראות את בובות בצורתם של אולגה ויהושע יושבים שותים תה, משם ממשיכים לסלון, לראות את מפת רכישת הקרקעות בארץ, שולחן כתיבה, ארגזי חפצים, בגדים בארון, מכשירי מדידה לרכישת הקרקעות, ותיעוד עבודתה של אולגה כמיילדת. בובה נוספת בגודל טבעי של יהושע חנקין, עומדת צופיה מהמרפסת לכיוון עמק יזרעאל

לאחר שנתיים של עבודה מאומצת לשימור ביתם ההיסטורי של אולגה ויהושע, נחנך המוזיאון ביוני 2001, בנוכחות השר לאיכות הסביבה, צחי הנגבי. תאריך חנוכת המוזיאון נקבע לחגיגות ציון 80 שנה להתיישבות בעמק. במרכז ההסברה הפיקו סרט על חייו של יהושע חנקין ופועלו בארץ ישראל.

ניתן לבקר במוזיאון בתיאום מראש עם משרד הגן הלאומי.

• מוזיאון בית חנקין

• עירית עמית, "הבתים של אולגה" ,ארץ ישראל, מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, 2003 גל' 169 עמ' 27–30
• מדריך לאתרי מורשת - אתרי ביקור ומוזיאונים היסטוריים, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, 2019, עמ' 54

מדיה וקבצים בנושא בית חנקין – מעיין חרוד בוויקישיתוף

• גן לאומי מעיין חרוד רשות הטבע והגנים
• בית חנקין מעיין חרוד המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל
• מאת עירית רוזנבלום, כל העמק לרגליהם, באתר הארץ, 30 באפריל 2001