בית הכנסת בגומבין נבנה בשנת 1710, כפי שהופיע על דגל עשוי מתכת שנישא בראש המגדל הימני של בית הכנסת. בית הכנסת היה ממוקם במרכז העיר (בהמשך נקרא הרחוב: Aleja Jana Pawła II, על שם יוחנן פאולוס השני).
בשנת 1833 הוקם בית מדרש סמוך לבית הכנסת. בית מדרש זה שימש גם כבית כנסת, והיו בו חמישה ספרי תורה.
בשנת 1893 המבנה שופץ, והדבר צוין על דגל מתכת בראש המגדל השמאלי של בית הכנסת. מסגרת השיפוצים המשיכה עוד עד לשנת 1911
את העיר גומבין פקדו מספר שריפות, ומהן שאף כילו כמעט את כולה, אך כל אלו פסחו על בית הכנסת. אגדה אורבנית מקומית סיפרה על רבני העיר המוקדמים שבירכו את בית הכנסת שלא יינזק בשריפה. בית הכנסת היה אחד מכ-100 בתי הכנסת מעץ ששרדו את הפלישות, הקרבות והמרדים שעברה פולין, בעוד שאלפי בתי כנסת אחרים שנבנו מעץ נחרבו ונשרפו.
בין שתי מלחמות העולם נרשם בית הכנסת בפנקס האנדרטאות כאנדרטה היסטורית אומנותית, וכחלק בלתי נפרד מהתרבות הלאומית, והייתה תחת פיקוח מיוחד של מחלקת המוזיאונים שעל ידי משרד החינוך הפולני. הרשויות המקומיות אסרו על ביצוע כל שינוי במבנה, על מנת לשמר את מראהו וסגנונו העתיק. הקהילה היהודית אף קיבלה הצעה למימון בית כנסת חדש, על מנת להותיר את בית הכנסת הישן בשלמותו, ולתת למקום להתנהל כמוזיאון. המקום היה לאטרקציה תיירותית ומשך אליו מבקרים ותיירים מפולין ומחוצה לה, שבאו להתרשם מהאדריכלות ומהתבליטים הצבעוניים (צר') שבקיר המזרחי.
ב-9 בספטמבר1939כבשו הגרמנים את העיר, והחלו לרדוף את יהודי המקום בהשפלות, רציחות, קנסות ובזיזות. ב-21 בספטמבר נאספו יהודי העיר לכיכר השוק החדש, שם הוכו קשות על ידי החיילים הנאציים. במקביל, קצינים וחיילים גרמניים, יחד עם מקומיים פשיסטיים, הציתו את בית הכנסת באמצעות בנזין. היהודים חילצו מבעוד מועד את ספרי התורה, והעבירו אותם למרתף של בית עשוי לבנים, וכן את העיטורים מכסף הטמינו בכספת הברזל שבמשרדי הקהילה. עם בית הכנסת עלו באש גם בית המדרש הסמוך לו, ובתים נוספים ברובע היהודי של גומבין, וכך נשרפו גם ספרי התורה ועיטורי הכסף שחולצו לפני כן מבית הכנסת. אל תוך הלהבות הושלכו מספר יהודים, שהצליחו להימלט מהתופת.
ארכיטקטורה ועיצוב פנים
בית הכנסת נבנה בסגנון הבארוק, והוא היה עשוי עץ, שהיה חומר גלם זול לבנייה בפולין המיוערת שבאותה התקופה. שונה הוא היה בעיצובו ומבנהו מבתי כנסת אחרים בסביבתו. המבנה היה בצורה מלבנית, בגודל של 16 על 18 מטר. גובהו היה כ-17 מטר, והוא הכיל שלוש קומות שהעליונה שבהן נתמכת בקורות עץ גדולות. בחזית המבנה משני צדיו היו מדרגות חיצוניות העולות לקומה השנייה של המבנה. בקומה השלישית בלטו שני חדרים מקו החזית של המבנה, ומעל כל אחד מהם עמדה כיפה בארוקית גדולה בעלת מבנה הדומה לצורת בצל, בסגנון מגדל פעמונים המצוי בכמה כנסיות בסביבה. מעל הכיפות נישאו דגלים עשויי מתכת, עליהם נכתבו שנת הקמת בית הכנסת (בדגל הימני) ושנת שיפוצו (בדגל השמאלי).
ארון הקודש היה תלת-מפלסי, והוא עוטר במוטיבים פרחוניים. על פי מסורת בני המקום גילופי העץ בו נעשו באמצעות אולר יחיד, בצורה המסורתית שהייתה נהוגה באזור. במרכז בית הכנסת עמדה בימה אליה עלו באמצעות שש מדרגות קטנות. על הבימה עמד כיסא של אליהו ששימש לבריתות שנערכו בבית הכנסת. וילונות ופרוכות עתיקים רבים שימשו את בית הכנסת.
בכניסה לחדר שמימין לפתח הכניסה למבנה היה קונה שבו אזקו עברייני דת, כאשר אזיק אחד ננעל סביב צווארו, והשני סביב ידו האחת.
מודל של בית הכנסת נבנה על ידי משה ורבין, בהנחייתם של האדריכלים והחוקרים הפולניים מריה וקז'ימייז' פיצ'וטקה. הדגם מוצג במכללת אורט, גבעת רם - ירושלים[1].
גלריה
רישום עתיק של בית הכנסת. 1893. בשנה זו עבר בית הכנסת שיפוץ מקיף
