PROFILPELAJAR.COM

בית האל
	מוזיאון ג'יין אדמס באחוזת הָאל, 2006
מידע כללי
סוג	אחוזה, בית התיישבות, בית מגורים שהוסב למוזיאון
כתובת	ניר וסט סייד
מיקום	שיקגו
מדינה	ארצות הברית
מייסדים	ג'יין אדמס, אלן גייטס סטאר
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	? – 18 בספטמבר 1889
תאריך פתיחה רשמי	18 בספטמבר 1889
אדריכל	פונד את פונד
סגנון אדריכלי	אדריכלות איטליאנית
קואורדינטות	41°52′19″N 87°38′50″W / 41.872028°N 87.64725°W
	www.hullhousemuseum.org

בית הָאל (באנגלית: Hull House) היה בית התיישבות שהוקם במערב שיקגו, אילינוי, ב-1889 על ידי ג'יין אדמס ואלן גייטס סטאר (אנ') כמרכז שירותים שכונתי בלב שכונת עוני, ברוח הרפורמיזם. הוא נחשב למרכזי מבין בתי ההתיישבות בארצות הברית, כנושא הדגל של התנועה ופיתוח התוכניות החברתיות, החינוכיות והאמנותיות שלה.

הוא נפתח על מנת לשרת מהגרים אירופאים שהגיעו לאזור. המתחם בשלב מסוים 13 מבנים מלבד הבית המקורי, לרבות מתחם מחנה קיץ וקאנטרי קלאב. בשיאו שירת הארגון יותר מ-9,000 אנשים בשבוע.^[1]

באמצע שנות ה-60 נהרסו מרבית בנייני בית האל לצורך בנייתה של אוניברסיטת אילינוי שיקגו. הבניין המקורי וחדר אוכל (שהוזז כ-200 יארד) ששרדו עד היום ומוגדרים נקודת ציון הסיטורית לאומית של ארצות הברית.

על אף שסיימה את פעילותה במתחם הבניינים המקורי בשנות ה-60, העמותה שהפעילה את בית האל המשיכה לספק שירותים חברתיים במספר אתרים אחרים ברחבי שיקגו עד שסיימה את פעילותה בינואר 2012.

פעילות הבית

מקימות הבית: ג'יין אדמס ואלן גייטס סטאר

פוסטר הזמנה לסדנה קהילתית בבית האל, 1938

בית האל היה בית ההתיישבות השני שהוקם בארצות הברית, וקדם לו בית ההיתיישבות האוניברסיטאי(אנ') במנהטן, ניו יורק אשר הוקם ב-1886 על ידי קבוצת אקדמאים שכינו עצמם 'הגילדה השכונתית'. עם זאת, בית האל נחשב לבולט ולמצליח מבין בתי ההתיישבות בארצות הברית.

אדמס שביקרה עם שותפתה אלן גייטס סטאר בטוינבי הול, בכור בתי ההתיישבות אשר הוקם בשנת 1884 באיסט אנד, לונדון, ביקשה להביא את המודל לארצות הברית. הרעיון היה שאקדמאים וסטודנטים ממעמד הביניים יעברו להתגורר בבית בשכונה שהתאפיינה בתושבים חלשים יותר מבחינה סוציו-אקונומית, עם עוני ופשיעה, והפעילו במקום שירותים חברתיים, מועדון, הרצאות, בתי ספר ערב ועוד במסגרתם נפגשו הסטודנטים ותושבי השכונה.

ב-1892 פרסמה אדמס את משנתה בנוגע לתנועת בתי ההתיישבות אשר הדגישה את 'שלושת ה-R': מגורים בשכונה (residence), מחקר חברתי של הבעיות הסוציאליות (research) וחתירה לרפורמה חברתית (reform). מתיישבות בית האל ערכו מחקרים מדוקדקים על קהילת שכונת Near West Side, שיקגו, שזכתה לכינוי "שכונת בית האל". המחקרים אפשרו לפעילות להתעמת עם הממסד ולהציג בפניו נתונים, במטרה לרתום אותו לתכנון וליישום תוכניות לשיפור התנאים וההזדמנויות להצלחה של האוכלוסייה, שהורכבה ברובה ממהגרים.

הבית שילב רעיונות של רפורמה חברתית עבור מעמד הפועלים, לצד רעיונות שהתפתחו בתנועת הנשים בדבר החשיבות של הרחבת החינוך לנשים, ופריצה לתוך מקצועות שעד אז נשלטו על ידי גברים. המתנדבות ודיירות הבית היו בעיקר נשים מלומדות, אקדמאיות ואקטיביסטיות. בניגוד למסגרות צדקה נוצריות, אשר קיימו פעולות מיסיונריות בקרב הנזקקים שנעזרו בהם, אדמס הדגישה רעיונות של 'הומניזם חילוני'.

בתחילת פעילותו של בית האל, אוכלוסיית המהגרים המרכזית בשכונה בה פעל הייתה איטלקית. עם זאת, עם הזמן הגיעו לשכונה גלי הגירה נוספים, בין היתר יהודים, גרמנים, יוונים, אירים, פולנים ועוד, והיא הייתה לשכונה בה חיות קהילות מהגרים מגוונות. בית האל ביקש לפנות לכולם, בלא אפליה של גזע, שפה, אמונה או מסורת, מתוך יחס של כבוד, עם זאת, מיקומו של הבית בסמוך לאזור האיטלקי של השכונה הביא לכך שהייתה בו השפעה איטלקית משמעותית.

הן ערכו במסגרת הבית כיתות בנושאי ספרות, היסטוריה, אמנות, כלכלת בית ונושאים נוספים, והזמינו מרצים בולטים למסור הרצאות פתוחות, בהם: ג'ון דיואי, ג'ורג' הרברט מיד, מקס ובר ו-ויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז. בנוסף נערכו בבית האל גם קונצרטים והופעלו בו מועדונים הן עבור מבוגרים והן עבור ילדים, לרבות מקום מפגש עבור איגודים מקצועיים. הפעילויות בבית כללו גם 'ערבי עדות' עם אוכל של הקהילות השונות בשכונה, ריקודים, מוזיקה והרצאות על ארצות המוצא שלהם. בין היתר הוקמו בבית גם קבוצות תיאטרון.

הבית הציע סיוע רפואי, בין היתר שירותי מיילדות, ושירותים רפואיים לגיל הרך, וזאת לצד מתן מחסה לקורבנות אלימות במשפחה. הפעילות הקימו במתחם גני ילדים ומעונות יום עבור אימהות שעבדו במפעלים ובסדנאות היזע.

פעילות נוספת שהציע הבית הייתה בתחום ההכשרה המקצועית, בין היתר הכשרה בכריכת ספרים לאור הזדמנויות התעסוקה בענף הדפוס שהלך והתרחב באותן השנים. הבית גם קידם פעילות עמלנית.

הישגים

לאורך שני העשורים הראשונים לפעולתו, סיפק הבית שירותים לאלפי מהגרים מהשכונה. פעילות הבית הקימו את מגרש השעשועים הציבורי הראשון בעיר ברחוב פולק, בית מרחץ וחדר התעמלות ראשון (ב-1893).

בהדרגה פעלו תושבות בית האל לקידום רפורמות חקיקה ברמה המוניציפלית, המדינתית והפדרלית. כך למשל מתוך הבנת הצרכים בשכונה והמחקר שלהן, הבינו פעילות בית האל את החשיבות להקמת גני שעשועים והחלו את התנועה הלאומית לקידום גני שעשועים ציבוריים. העבודה שלהן הביאה גם להקמת בית המשפט הראשון לנוער. הן היו פעילות בקידום החקיקה האוסרת על עבודת ילדים, ובקידום הוראות בטיחות ובריאות בעבודה, חוק חינוך חובה, וכן בקידום זכויות מהגרים, זכות הבחירה לנשים, דמי אבטלה ועוד. יש הטוענים כי עבודתו של בית האל סימנה את תחילתו של מה שאנו מכירים כיום כ"עבודה סוציאלית קהילתית".

בין דיירות עברו רבות שלימים הפכו לדמויות בולטות ומשפיעות בתנועה הרפורמיסטית כמו פלורנס קלי (אנ') וג'וליה לאתרופ (אנ'). ב-1897 הקימה אליס המילטון בבית את אחת המרפאות הראשונות לרפואת ילדים. הבמאית ומדריכת הבמה ויאולה ספולין (אנ') פיתחה את תחום תיאטרון האלתור בין היתר בשיעורים שהעבירה בתיאטרון בית האל. גם הבמאי רוברט סיקינג'ר (אנ') פעל בתיאטרון הבית וטיפח בו כישרונות צעירים שיש המייחסים להם השפעה על התפתחות אמנות התיאטרון בכלל בשיקגו ובברודוויי בפרט.

דמויות בולטות נוספות שפעלו בבית הן העובדות הסוציאליות אדית(אנ') וגרייס (אנ') אבוט, הציירת אנלה בנדיקט, מזכירת העבודה של ארצות הברית פרנסס פרקינס. נגן הקלרינט היהודי בני גודמן היה בין נערי השכונה שנהגו לפקוד את הבית ולקח חלק בתזמורת הנערים בו. מנהיגת הפועלים היהודייה-אמריקאית בסי אברמוביץ' הילמן למדה בבית האל אף היא.

שנותיו המאוחרות של הבית

אדמס הוסיפה לחיות בבית עד מותה בשנת 1935. גם לאחרי כן הוסיף בית האל לפעול כמרכז קהילתי עד להעברתו מהמתחם המקורי בשנות ה-60. גם לאחר מכן, הוסיפה העמותה אשר הפעילה אותו, עמותת ג'יין אדמס האל האוס, לספק שירותים חברתיים ברחבי העיר במבנים שונים. העמותה הייתה אחד מארגוני הרווחה החברתיים הגדולים ביותר בשיקגו, ומטרתה הייתה לשפר את התנאים החברתיים עבור אנשים וקהילות מוחלשות הן באמצעות פרויקטים ותוכניות והן באמצעות תמיכה ברפורמות בנושאי מדיניות ציבורית. לאגודה היו יותר מ-50 תוכניות בלמעלה מ-40 אתרים ברחבי שיקגו, אשר שירתו כ-60,000 אנשים, משפחות וחברי קהילה מדי שנה.

האגודה בשנותיה האחרונות התבססה ברובה על תמיכו ציבוריות, וניסיונות שלה לגייס תמיכות פרטיות לא צלחו, והעמותה שקעה במשבר כלכלי. ב-19 בינואר 2012, הודיעה העמותה שתסגר באביב אותה שנה, והגישה בקשה לפשיטת רגל עקב קשיים כלכליים, לאחר כמעט 122 שנות פעילות. עם זאת, כבר ב-27 בינואר, פחות מעשרה ימים לאחר ההצהרה, נסגרה פעילות העמותה באופן פתאומי, ועובדיה קיבלו את משכורתם האחרונה, כשלעובדים נודע בזמן הסגירה שלא יקבלו פיצויי פיטורים ואת ייתרת דמי החופשה שלהם. העמותה נסגרה כשהיא חייבת כ-27 אלף דולר לעובדיה בתביעות החזרים שלא שולמו.^[1]

אחוזת האל עצמה, הבניין המקורי הראשון, הפך למוזיאון הפתוח לקהל הרחב, כשהוא למעשה חלק מהמכללה לארכיטקטורה ואמנויות באוניברסיטת אילינוי שיקגו. המוזיאון מנציח את פעולתם של אדמס ורפורמטורים חברתיים נוספים שפעלו במסגרת בית האל. אוסף המוזיאון כולל למעלה מ-1,100 חפצים הקשורים להיסטוריה של בית האל ותמלילים של למעלה מ-100 ראיונות בעל פה שנערכו עם אנשים ששיתפו את סיפוריהם על בית האל והשכונה שמסביב.

המבנה

המבנה הראשוני, אחוזת האל, שנבנה ב-800 South Halsted בשיקגו אילינוי, היה שייך במקור לאיל הנדל"ן צ'ארלס ג'רלד האל (1820–1889) ומכאן בא לו שמו. בעת הקמתו הייתה השכונה נחשבת לאופנתית ומתקדמת, אולם בשנת 1889 כשאדמס חיפשה היכן להקים את המיזם החברתי שלה, כבר הייתה לשכונת מצוקה על רקע גלי ההגירה.

צ'ארלס האל העניק את ביתו הישן לאחיינית שלו הלן קלבר, שבתורה העניקה אותו לאדמס במסגרת חוזה שכירות ללא שכר דירה ל-25 שנים. עד 1907 רכשה 13 בניינים המקיפים את האחוזה של האל. בין 1889 ל-1935, אדמס ואלן גייטס סטאר המשיכו לפתח את המתחם ללא הרף. ב-1912 נוסף לו מתחם 'מחנה הקיץ של בואן' וקאנטרי קלאב. פעילות הבית המשיכה במתחם המקורי עד שנרכש ב-1963 על ידי מה שנקרא אז אוניברסיטת אילינוי-סירקל קמפוס. הפיתוח של האוניברסיטה הצריך את ההריסה של רוב בנייני מתחם בית האל. שחזור הבניין המקורי ב-1967 שבוצע על ידי Frazier, Raftery, Orr and Fairbank הסיר את תוספת הקומה השלישית שבנתה אדמס. בנוסף לאחוזה, מתריסר המבנים הנוספים נותר רק חדר האוכל שנבנה בשנת 1905 ותוכנן על ידי Pond & Pond בסגנון תנועת האמנויות והאומנויות. הוא הוזז כ-182 מטרים מאתרו המקורי על מנת שיהיה קרוב לאחוזה.

ב-23 ביוני 1965 המבנים שנותרו הוגדרו כנקודת ציון היסיטורית לאומית של ארצות הברית וב-15 באוקטובר 1966 עם חקיקת חוק השימור ההיסטורי הלאומי הוא נרשם במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים לשימור. ב-12 ביוני 1974 סומן הבניין גם כנקודת ציון היסטורית עירונית של שיקגו.

מבנה רדוף

עם המעבר לבניין ציינה אדמס כי למבנה היה 'מוניטין מוטל בספק של עליית גג רדופה'. במהלך השנים הקיפו את בית האל סיפורים רבים על רוחות רפאים, מה שהפך אותו לתחנה ברבים מ'סיורי הרפאים' העממיים בשיקגו. אשתו של צ'ארלס האל מתה בבית בשנת 1860 ויש המייחסים לה את 'רדיפת' הבית. אגדות אחרות מתייחסות לאנשים שונים שנפטרו בבית מסיבות טבעיות במהלך שנות ה-70 של המאה ה-19, כאשר שימש כבית אבות של אגודת Little Sisters of the Poor.

בשנת 1913, החלה להתפשט אגדת רפאים נוספת סביב הבית, לפיה נולד לאדם שאמר שהוא מעדיף את השטן בביתו מאשר תמונה של מרים הבתולה, ילד עם אוזניים מחודדות, קרניים, עור מכוסה קשקשים וזנב. על פי האגדה נלקח התינוק לבית האל, שם נאמר כי אדמס ניסתה להטבילו אך לבסוף נעלה אותו בעליית הגג. אף על פי שהסיפור, שלא היה לו בסיס, הכעיס תחילה את אדמס, היא הוקסמה מההשפעה שהייתה לו על נשים זקנות בשכונה והשתמשה בו בספרה "הדרך הארוכה של זיכרון האישה".

ישנן טענות כי גם אדמס עצמה הזכירה כמה פעמים שאחד מחדרי השינה הקדמיים בקומה השנייה של הבית רדוף, ושהיא וחברה חשבו פעם שהם רואים בו רוח רפאים, 'אישה בלבן', שנראתה גם על ידי קבוצת בנות כשהחדש שימש כחדר הלבשה לתיאטרון.