PROFILPELAJAR.COM

בית ברנדוט
**Bernadotte**
מדינה	שוודיה
תארים	מלך שוודיה ; מלך נורווגיה
מייסד	קרל הארבעה עשר, מלך שוודיה
ראש הבית הנוכחי	קרל השישה עשר גוסטב, מלך שוודיה
תקופת השושלת	1818–הווה (כ־206 שנים)
אתניות	שוודית

בית ברנדוט (בשוודית: Bernadotte) היא משפחת אצולה שוודית ממוצא צרפתי, שבניה שולטים בשוודיה מזה כמאתיים שנה. עד לשנת 1905 השושלת שלטה גם בנורווגיה.

היסטוריה

רקע

מייסד בית המלוכה, קרל הארבעה עשר, מלך שוודיה, נולד כז'אן ברנדוט ב-26 בינואר 1763 בפו שבצרפת, כבנם של ז'אן אנרי ברנדוט, שהיה תובע בפו, ושל אשתו, ז'אן דה סנט וינסנט, אחייניתו של אב המנזר של סירקס שבדרום צרפת. במקור נקראה המשפחה דו פווה (du Poey או de Pouey), אך שמה שונה לברנדוט, שמה של אחת מאימהות המשפחה, בתחילת המאה ה-17.

ברנדוט שירת בצבא הצרפתי, ובתקופת המהפכה הצרפתית בלט בכישוריו וקודם עד מהרה לדרגת גנרל. לאחר הקמת הקיסרות הראשונה העניק לו נפוליאון דרגת מרשל של צרפת, והוא מילא חלק חשוב בקרב אולם ובקרב אוסטרליץ.

בשנת 1808, בתוקף תפקידו כמושל ערי הנזה, הונחה ברנדוט לנהל מסע מלחמה כנגד שוודיה, דרך האיים של דנמרק, אך התוכנית הסתיימה בלא כלום בשל הצורך בכוחות ובשל נטישת המערכה על ידי חיל המשלוח הספרדי.

בשנת 1810 עמד לקבל את המינוי החדש של מושל רומא, כאשר נבחר באופן בלתי צפוי ליורש העצר של קרל השלושה עשר, מלך שוודיה. בעיית ירושתו של קרל השלושה עשר התגלתה כבר שנה קודם לכן, כאשר עלה לכס המלכות ונראה היה שהענף השוודי של שושלת הולשטיין-גוטורפ עומד להיגדע לאחר מות קרל. המלך היה אז בן 61, חשוך ילדים ובמצב בריאותי רעוע. המלכה שרלוט הביאה לעולם שני ילדים שמתו בינקותם ולא היה סיכוי שתצליח ללדת ילד נוסף. זמן קצר לאחר הכתרתו אימץ המלך אימץ את הנסיך הדני קרל אוגוסט, אך זה מת חודשים ספורים לאחר הגעתו לשוודיה.

בחירת ברנדוט

ברנדוט נבחר להיות יורש העצר, בין השאר בשל העובדה שרוב צמרת הצבא השוודי הייתה בעד בחירתו של קצין צבא לתפקיד המלך, לאור הסיבוכים הצפויים מול רוסיה. סיבה נוספת לבחירתו הייתה האהדה האישית כלפיו שנבעה מהיחס הטוב שהפגין כלפי השבויים השוודים במהלך המלחמה עם דנמרק. הבחירה בברנדוט הוכרעה סופית על ידי אחד מאנשי חצר המלכות השוודית, הברון קרל אוטו מורנר, שביוזמתו האישית, הציע לברנדוט את ירושת הכתר השוודי. ברנדוט דיווח על ההצעה לנפוליאון, שהתייחס לכל העניין כאל שטות. הקיסר לא תמך בברנדוט, אך מצד שני לא התנגד, כך שברנדוט הודיע למורנר שלא יסרב לכבוד אם ייבחר. ממשלת שוודיה נדהמה מעזות הפנים של מורנר, שנעצר מיד עם שובו לשוודיה. עם זאת, זכתה מועמדותו של ברנדוט לתמיכה וב-21 באוגוסט 1810 נבחר על ידי הפרלמנט להיות נסיך הכתר החדש. כתוצאה מכך הוענקה לו על ידי המלך דרגת גנרליסימו בצבא שוודיה. חודש לאחר מכן, ב-26 בספטמבר 1810, ויתר על תואר "נסיך פונטקורבו", שהוענק לו קודם לכן על ידי נפוליאון.

ב-2 בנובמבר נכנס ברנדוט באופן חגיגי לסטוקהולם וב-5 בנובמבר קיבל את שבועת האמונים של הריקסדג (הפרלמנט) ואומץ על ידי קרל השלושה עשר בשם "קרל יוהאן". במקביל המיר את דתו מנצרות קתולית ללותרניזם, דת חצר המלכות השוודית. ברנדוט זכה לכיבודים רבים, כמו חברות כבוד באקדמיה המלכותית השוודית למדעים שהוענקה לו ב-21 בנובמבר 1810.

נסיך הכתר

עד מהרה זכה נסיך הכתר החדש באהדה ציבורית והוכר כאיש החזק ביותר בשוודיה. תשישותו של המלך הזקן והמחלוקות שנתגלעו בין חברי המועצה המלכותית של שוודיה, הותירו את השליטה, בעיקר על יחסי החוץ, בידיה של הממשלה. המהלך המרכזי של מדיניותו של קרל יוהאן היה המהלך לסיפוחה של נורווגיה.

ב-1813 כרת קרל יוהאן ברית עם אויביו של נפוליאון, כולל בריטניה ופרוסיה במסגרת הקואליציה האנטי-צרפתית השישית, מתוך תקווה לשמור לעצמו את נורווגיה. לאחר התבוסות בקרב ליצן ובקרב באוצן במאי 1813, הפיח נסיך הכתר השוודי רוח לחימה בבעלות בריתו ובוועידה שהתקיימה בטרכנברג התווה את התוכנית הכללית של המערכה שהחלה לאחר פקיעת תוקפה של שביתת הנשק של פלסוויץ.

כמפקד העליון של הצבא הצפוני הגן קרל יוהאן בהצלחה על מבואותיה של ברלין ונחל ניצחונות נגד ניקולה אודינו באוגוסט וכנגד מישל נה בקרבות בגרוסברן ובדנוויץ, אך לאחר קרב לייפציג פנה לדרך משלו, נחוש בדעתו כנגד כל הסכנות להכניע את דנמרק ולשמור לעצמו את נורווגיה. מאמציו הגיעו לשיאם בהסכם קיל שבמסגרתו הועברה נורווגיה לשליטת השוודים.

הנורווגים לא קיבלו את מרותה של שוודיה. הם הכריזו על עצמאותם, אימצו חוקה ליברלית ובחרו בנסיך הכתר הדני, כריסטיאן פרדריק, כמלכם. השוודים נחלו ניצחון מהיר במלחמה השוודית-נורווגית תחת פיקודו של קרל יוהאן. כמנצח יכול היה קרל יוהאן להכתיב את התנאים לנורווגיה, אך הוא ויתר וקיבל על עצמו את החוקה הנורווגית. מהלך זה סלל את הדרך לנורווגיה להיכנס לאיחוד עם שוודיה באותה שנה.

קרל ה-14

בעקבות מותו של קרל השלושה עשר ב-5 בפברואר 1818, עלה קרל יוהאן לכס המלוכה כקרל הארבעה עשר יוהאן, מלך שוודיה וכקרל השלישי יוהאן, מלך נורווגיה באוניה פרסונלית ובתחילה זכה לאהדתם של שני העמים עליהם מלך. העובדה שהוא מעולם לא למד לדבר שוודית או נורווגית, היוותה רק מכשול קטן עבורו, שכן, הצרפתית הייתה השפה הבינלאומית של התקופה ושפת הדיפלומטיה המסורתית, וזו הייתה שגורה על פיהם של רוב אנשי האצולה השוודית. תקופת מלכותו של קרל יוהאן עמדה בסימן השלמת כרייתה של תעלת גותה הדרומית, שהחלה 22 שנים קודם לכן וקישרה את אגם ונרן עם וסודשופין שליד הים, 180 ק"מ מזרחה. כמי שהיה בעל דעות רדיקליות בצעירותו, השתנו דעותיו במשך השנים בהדרגה לכוון הימני של המפה הפוליטית ובעת עלייתו לכס המלוכה היה שמרן קיצוני. גישתו האוטוקרטית, במיוחד הצנזורה שהטיל על העיתונות, היו בלתי פופולריים, במיוחד לאחר 1823. עם זאת, השושלת שהקים לא עמדה מעולם בפני סכנה של ממש, שכן הן השוודים והן הנורווגים היו גאים במלך אירופאי, שהיו לו מוניטין טובים.

גם בנורווגיה הוא התמודד עם אתגרים. החוקה הנורווגית העניקה לפרלמנט הנורווגי, הסטורטינג, סמכויות גדולות יותר בהשוואה לכל בית מחוקקים באירופה של אותה תקופה. בעוד שבשוודיה הייתה לקרל יוהאן סמכות להטלת וטו, הייתה סמכותו זו בנורווגיה מוגבלת. הוא דרש מהסטורטינג להעניק לו זכות וטו מוחלטת, אך נאלץ לסגת מדרישתו.

ההתנגדות לשלטונו הגיעה לשיאה בשנות השלושים של המאה ה-19 עד כדי דרישות להתפטרותו. קרל יוהאן שרד את הלחצים הללו, ומלך על שוודיה ונורווגיה מ-1818 עד למותו ב-1844.

קרל הארבעה עשר נישא ב-17 באוגוסט 1798 לדזירה קלארי, בתו של סוחר משי ממרסיי ואחותה של ז'ולי קלרי, אשתו של ז'וזף בונפרטה. דזירה הייתה מאורסת קודם לכן לנפוליאון. ברנדוט ודזירה הולידו בן אחד בלבד, אוסקר הראשון, מלך שוודיה, שמלך אחרי מות אביו.

השושלת שהקים קרל הארבעה עשר שולטת עד היום בשוודיה ועד לשנת 1905 שלטה גם בנורווגיה, כחלק מהאיחוד השוודי-נורווגי.