ביצת יען

ביצת יען היא הביצה הגדולה בעולם החי. לקליפת הביצה היסטוריה ארוכה של שימוש על ידי בני אדם כמיכל אחסון וליצירות אמנות דקורטיביות. הביצים לא נאכלות בדרך כלל.

ביולוגיה

נקבת היען המצוי מטילה את ביציה המופרות בקן משותף אחד, בור פשוט, בעומק 30 עד 60 ס"מ ורוחב 3 מטר[1] אשר נחפר באדמה על ידי הזכר, (לעיתים הקן הוא רב פעמי) הנקבה הדומיננטית מטילה תחילה את ביציה (11 ביצים, ביצה ליומיים),[2] וכשמגיע הזמן לכסות אותן לדגירה היא משליכה ביצים נוספות מהנקבות החלשות יותר ("נקבות לוייניות"), ומשאירה כ-20 במרבית המקרים.[3] נקבת יען מצוי יכולה להבחין בין הביצים שלה לבין אחרות בקן משותף.[4] ביצי יען הן הגדולות מכל הביצים,[5] אם כי הן למעשה הביצים הקטנות ביותר ביחס לגודל הציפור הבוגרת - בממוצע הן באורך 15 ס"מ ורוחב 13 ס"מ ובמשקל 1.4 ק"ג, מעל פי 20 ממשקל ביצת תרנגולת ורק 1 עד 4% מהגודל של הנקבה.[6][7]

הביצים בצבע שמנת מבריק, עם קונכיות עבות המסומנות על ידי בורות קטנים.[8]

מרבית בעלי החיים אינם מסוגלים לפצח ביצת יען למעט הרחם המדברי שנוהג להשליך אבנים על הביצה.[9]

הנקבות דוגרות על הביצים ביום והזכרים דוגרים בלילה, ה"הסדר" משתמש בצבע של שני המינים לצורכי הסוואה, שכן הנקבה האפורה משתלבת עם החול, בעוד שהזכר השחור כמעט ואינו ניתן לזיהוי בלילה. תקופת הדגירה היא 35 עד 45 ימים,[10] שהוא די קצר בהשוואה ליענאים אחרים. יש המסבירים את זה בגלל שיעור הטריפה הגבוה. בדרך כלל, הזכר מגן על הגוזלים ומלמד אותם להאכיל, אם כי הזכרים והנקבות משתפים פעולה בגידול הגוזלים.

פחות מ-10% מהקנים שורדים את תקופת ההטלה והדגירה של 9 שבועות, ומהגוזלים השורדים רק 15% שורדים עד גיל שנה.[11]

שימושים

בתבאי בקברו של חרמחב, המתוארך לשנת 1320 לפנה"ס בקירוב, מוצג תיאור של אדם הנושא קערות של ביצי יען וביצים גדולות אחרות, ככל הנראה של שקנאי, כמנחות.[12][13]

קליפות ביצי יען שימשו כקופסאות אחסון בצפון אפריקה כבר באלף הרביעי לפני הספירה ובבית הקברות המלכותי באוּר מהאלף השלישי.[14] בקרתגו העתיקה ישנן דוגמאות רבות של ביצי יען המעוטרות בעיצובים גאומטריים מצוירים לשימוש ככוסות וקערות מהאלף הראשונה. כאלה נמצאו בקרתגו, סרדיניה, סיציליה, חצי האי האיברי ואיביזה. המסורת של שימוש בביצי יען כמיכלים (לעיתים מקושטים) נמשכת עד היום בקרב הבושמנים, ישראל אהרוני סיפר שראה רועים ערבים המשתמשים בביצה לאחסון מים.[15]

השימוש בביצי יען מוזכר במשנה,[16] כך גם בתוספתא הביצה נחשבה ככלי.[17]

בימי הביניים ייצאו ביצי יען מאתיופיה דרך נמל באדי בים סוף.[18] בתקופת הרנסאנס באירופה (מאות 15–16 לספירה), ביצי יען הותקנו בכסף כגביעים לתצוגה בחדר פלאות.[19]

בשנת 2020, מחקרים על ביצי יען מעוטרים במוזיאון הבריטי הראו כי השיטות שבהן הן נוצרו, יוצרו וסחרו היו מסובכות יותר ממה שחשבו קודם לכן. ניתוח איזוטופים הראה שמקורן של ביצים מאותו אתר ארכאולוגי הם במקור ממקומות שונים. המחקרים העלו כי במקום שהביצים הוטלו על ידי ציפורים בשבי, קרוב לוודאי שכמעט כולן נאספו בטבע; מעשה שעלול להיות מסוכן.[20]

קליפת ביצת היען שימשה גם לייצור מחרוזות.[21]

ביצי יען נאכלות לעיתים, יש מקומות בהן הן נחשבות מזון יוקרה.[22]

מחיר הביצה נכון ל-2011 הוא בסביבת 250 דולר.[7]

שימושים מיסטיים

מנהג נפוץ הוא להציב ביצת יען במבני דת שונים בכל הדתות, במסגדים, בכנסיות נוצריות קופטיות,[23] ומעל הארון קודש בבית כנסת יהודי, יש מספר הסברים למנהג.

ביהדות,[24] הרב מרדכי הכהן בספרו שפתי כהן מביא את האגדה על הדגירה באמצעות העין והוסיף שאם חיה תפסיק בין עיני היען לביצים, הביצים יהרסו. וכך הביצה מסמלת שאין משהו שמבדיל בין האדם לה',[25] היעב"ץ כתב אף הוא על סמך האגדה, שזוהי תזכורת לאדם לכוון בתפילתו,[26] משה קוניץ כתב שהביצה נועדה לעורר את הלבבות להשגחת ה',[27] הרב שלמה בדיחי כתב שזה כדי לרמז לקהל לשתוק כמו ביצה,[28] הרב יצחק רצאבי הדפיס ספר שבו כשישים טעמים למנהג, רובם בדרך דרש.[29]

בחדרי לידה בתימן נהגו להציב ביצת יען נגד עין הרע.[30]

עדויות על קיום המנהג ביהדות מבואות על קהילת יהודי חלב, יהודי תימן,[26] יהודי צפת,[31] יהדות עיראק,[32] יהדות ספרד בכללותה,[27] יהדות איזמיר,[33] יהדות מרוקו,[34] יהודי כרתים,[35] יהדות איראן,[35][36] קהילת גבוז'דז'יץ באוקראינה,[37] בית הכנסת עדס - יהדות חלב,[38] יהדות סיציליה[35] ועוד, כך גם ביהדות הקראית מאותם נימוקים.[39]

בנצרות, תליית הביצה עשויה לסמל את לידת הבתולה,[40] זאת בהסתמך על אגדת הדגירה, משמעות זו עשויה להיות מאחורי הביצה התלויה מעל מריה הבתולה בציור של פיירו דלה פרנצ'סקה המדונה של בררה (אנ'),[41][42] בנצרות הקופטית הסבירו שביצת היען נידגרת רק על ידי השמש והביצה מסמלת את כוח האל על ידי השמש,[40] יש שהסבירו שיענים שומרים על ביציהם ולכך הביצה מסמלת את השגחת האל.[35]

באסלאם, הוסבר שהביצה היא נגד עין הרע,[43] אפרים דיינרד טען שזה זכר ליונה שמוחמד נשא בחיקו.[44]

אגדות

אגדה נפוצה היא שהיען לא דוגר על הביצים אלא מביט בהם ובכוח ראייתו הוא גורם לבקיעת הביצים, שמואל אשכנזי שיער שאגדה זו מופיעה לראשונה בכתבי רבי גרשום בן שלמה לקראת סוף ימי הביניים,[45] ופורסם בעיקר בתחילת העת החדשה בכתבי מקובלי צפת.[46]

הרב מרדכי הכהן הוסיף שאם בהמה עוברת בין היען לביצה, היען הורגת אותה מכיוון שאם הקשר עין מנותק הביצה נהרסת.[25]

מקור אפשרי למיתוס לפיו יענים טומנים את ראשם בחול כדי למנוע סכנה נעוץ בעובדה שהיענים שומרים את ביציהן בחורים בחול במקום בקנים, וחייבים לסובב אותן באמצעות מקורן במהלך הדגירה; חפירת הבור, הנחת הביצים וסיבובן עלולים להיחשב בטעות כניסיון לטמון את ראשו בחול.[47]

גלריה

  • ביצת יען מעוטרת
    ביצת יען מעוטרת
  • מספר ביצים מעוטרות
    מספר ביצים מעוטרות
  • ביצה עם עיטור מודרני משמשת כמנורת לילה
    ביצה עם עיטור מודרני משמשת כמנורת לילה
  • יען דוגר על ביציו
    יען דוגר על ביציו
  • חביתה מביצת יען
    חביתה מביצת יען
  • ביצי יען במדגרה
    ביצי יען במדגרה
  • אדם מחזיק ביצת יען
    אדם מחזיק ביצת יען
  • ביצה וגוזל שבקע מהביצה
    ביצה וגוזל שבקע מהביצה
  • ביצים באינקובוטור בתהליכי בקיעה שונים
    ביצים באינקובוטור בתהליכי בקיעה שונים

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ביצת יען בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Harrison, C.; Greensmith, A. (1993). Bunting, E. (ed.). Birds of the World. New York, NY: Dorling Kindersley. p. 39. ISBN 978-1-56458-295-9.
  2. ^ מבחינה עקרונית היען יכולה להטיל 40 ביצים בטבע ובשבי 90 (אם מסלקים ביצה כל יום), בפועל היא לא מטילה כמות גדולה מכיוון שאינה מסוגלת להגן על כמות גדולה של גוזלים
  3. ^ Davies, S.J.J.F. (2003). "Birds I Tinamous and Ratites to Hoatzins". Grzimek's Animal Life Encyclopedia. Vol. 8 (2nd ed.). Farmington Hills, MI: Gale Group. pp. 99–101. ISBN 978-0-7876-5784-0.
  4. ^ Bertram, B.C.R. (1979). "Ostriches recognise their own eggs and discard others". Nature. 279 (5710): 233–234. Bibcode:1979Natur.279..233B. doi:10.1038/279233a0. PMID 440431.
  5. ^ Hyde, Kenneth (2004). Zoology: An Inside View of Animals (3rd ed.). Dubuque, IA: Kendall Hunt Publishing. p. 475. ISBN 978-0-7575-0170-8.
  6. ^ Perrins, Christopher (1987). Harrison, C.J.O. (ed.). Birds: Their Lifes, Their Ways, Their World. Reader's Digest Association, Inc. pp. 168–170. ISBN 978-0-89577-065-3.
  7. ^ 1 2 נדב לוי, יענים - העופות הגדולים ביותר בעולם, באתר מסע אחר, ‏2 באפריל 2011
  8. ^ Nell, Leon (2003). The Garden Route and Little Karoo. Cape Town: Struik Publishers. p. 164. ISBN 978-1-86872-856-5.
  9. ^ חיים מויאל, היען (הנעמית) - נולד לרוץ, מטבע הדברים, 17 - 29.
  10. ^ יענים בוקעים, סרטון בערוץ "ספארי רמת גן", באתר יוטיוב (אורך: 02:27)
  11. ^ "Ostrich". Firefly Encyclopedia of Birds. Buffalo, NY: Firefly Books, Ltd. 2003. pp. 34–37. ISBN 978-1-55297-777-4.
  12. ^ Brothwell, Don R.; Patricia Brothwell (1997). Food in Antiquity: A Survey of the Diet of Early Peoples. Johns Hopkins University Press. pp. 54–55. ISBN 978-0-8018-5740-9.
  13. ^ באנציקלופדיה מקראית כרך ב ערך "בת יענה" מופיע התצלום תחת הכותרת "קבר נפרחתפ" (אנ').
  14. ^ ש' בודנהיימר, החי בארצות המקרא, א, ירושלים תשט"ז, עמ' 182
  15. ^ ישראל אהרוני, זכרונות זואולוג עברי, א תל אביב תש"ו, עמ' 104 - 105.
  16. ^ משנה, מסכת כלים, פרק י"ז, משנה י"ד "ביצת נעמית המצופה"
  17. ^ תוספתא, פרה, פרק ה הלכה ח
  18. ^ Yusuf Fadl Hasan (1967), The Arabs and the Sudan: From the Seventh to the Early Sixteenth Century (Edinburgh University Press), pp. 64–66.
  19. ^ Gordon Campbell, ed. (2006), "Ostrich eggs", The Grove Encyclopedia of Decorative Arts, Oxford University Press.
  20. ^ Addley, Esther (9 באפריל 2020). "British Museum looks to crack mystery over decorated ostrich eggs". The Guardian. נבדק ב-10 באפריל 020. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ אריה פרידמן ופליקס בוריאן, הערות לגבי השימוש בקליפות עתיקות של ביצי יענים לייצור חרוזים, מתקופת האבן, כרך כב, תש"ן, עמ' 50 - 51, באתר JSTOR
  22. ^ Roux, Michel; Martin Brigdale (2006). Eggs. Wiley. p. 8. ISBN 978-0-471-76913-2.
  23. ^ Gordon Campbell, ed. (2006), "Ostrich eggs", The Grove Encyclopedia of Decorative Arts, Oxford University Press. מובא גם בתוך: זהר עמר, ביצי היענים, מסורת העוף, תל אביב תשס"ד, עמ' 171, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
  24. ^ ראו: זהר עמר, ביצי היענים, מסורת העוף, תל אביב תשס"ד, עמ' 170 - 174, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים); אברהם אופיר שמש, ‏עדויות מקוטעות לשימוש בביצי יענים כמצג עיטורי-סמלי בבתי כנסת, שנה בשנה, תשס"ג, באתר "דעת"
  25. ^ 1 2 הרב מרדכי הכהן, שפתי כהן, פרשת תזריע, ורשא תרמ"ד עמ' 44
  26. ^ 1 2 רבי יעקב עמדן, סידור עמודי שמים, אלטונא תקה עמ' רח
  27. ^ 1 2 משה קוניץ, בן יוחאי, שער ז מענה א
  28. ^ הרב שלמה בדיחי, עולת שלמה, עמ' רעט.
  29. ^ ראו: הרב יצחק רצאבי, ביצי נעמית בבתי כנסיות, - לקט טעמים למנהג, כסליו תשפ"ב, על הספר ראו: אליהו גליל, רב מסביר: 66 סיבות למה חייבים להציב ביצת יען בבית כנסת, באתר ישראל היום, 14 בנובמבר 2021; משה ויסברג, 66 טעמים לתליית ביצת בת יענה בבית כנסת, באתר בחדרי חרדים, 14 בנובמבר 2021; ישראל שפירא, ‏סערה בק"ק תימן: האם לתלות 'ביצי בת יענה' בבית-כנסת?, באתר כיכר השבת, 15 בנובמבר 2021
  30. ^ י' שער (עורך), צנעא וסביבתה בצילומי יחיא חייבי, בני ברק תשמ"ה, עמ' 81 תמונה 149
  31. ^ מנחם מנדל מקאמיניץ, קורות העיתים, מהדורת קרסל, ירושלים תש"ו, עמ' ס
  32. ^ הרב יחזקאל מאיר, ליקוטי אמרי אל, בגדאד תרצ"ו, חומש ויקרא עמ' לד
  33. ^ הרב אברהם פלאג'י, וימהר אברהם, מערכת ב אות צו
  34. ^ הרב ידידיה טיאה וייל, לבושי בדים, דרוש יא אותיות ה' ו' ז'; רבי יוסף בן נאים, נוהג בחכמה דף לו
  35. ^ 1 2 3 4 אברהם אופיר שמש, ‏Ostrich Eggs as a Conceptual-Symbolic Accessory in Jewish Synagogues, European Journal of Jewish Studies, 2020/01/01, באתר Academia.edu
  36. ^ כך בקבר מרדכי ואסתר
  37. ^ תום הובקה, בית הכנסת בגבוז'דז'יץ – שער השמים: השפעת ספר הזוהר על האמנות והאדריכלות, אשל באר שבע, כרך ד (תשנ"ו), עמ' 314 - 315.
  38. ^ אהרון ארנד, על ביצי בת יענה בבית הכנסת, דף שבועי של אוניברסיטת בר-אילן, גיליוון 485, ויקהל תשס"ג, עמ' 3.
  39. ^ אפרים דיינארד, משא קרים, עמ' 92, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  40. ^ 1 2 Sara Kitat, ‏Ostrich Egg and its Symbolic Meaning in the Ancient Egyptian Monastery Churches, 2014/01/01, באתר Academia.edu
  41. ^ Tom Devonshire Jones; Linda Murray; Peter Murray, eds. (2013), "Ostrich eggs", The Oxford Dictionary of Christian Art and Architecture (2nd ed.), Oxford University Press.
  42. ^ ראו: קובץ:Piero della Francesca 046.jpg
  43. ^ זאב וילנאי, מצבות קודש בארץ ישראל, ירושלים תשי"א, עמ' פח
  44. ^ אפרים דיינארד, משא קרים, עמ' 92, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  45. ^ רבי גרשום בן שלמה, שער השמים, מאמר רביעי טז ע"א, בצורה של "אומרים"
  46. ^ רבי חיים ויטאל, עץ חיים, היכל ב, שער א, פרק א; רבי אלעזר אזכרי, ספר חרדים, מצות התשובה פרק ד, ועוד.
  47. ^ "Do ostriches really bury their heads in the sand?". Science World British Columbia. 11 בדצמבר 2015. נבדק ב-2 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)