מספר סעיפים בכמה חלקים של חוק היסוד לרפובליקה הפדרלית של גרמניה (החוקה הגרמנית) מסדירים את הבחירות וקובעים דרישות חוקתיות כמו הצבעה חשאית ודרישה שכל הבחירות יתנהלו בצורה חופשית והוגנת. חוק היסוד מחייב את המחוקק הפדרלי לחוקק חוקים מפורטים לניהול בחירות. סעיף 38.2 לחוק היסוד קובע זכות בחירה כללית: "כל מי שמלאו לו 18, זכאי להצביע; כל מי שהגיע לגיל בגירות רשאי להיבחר".
הבחירות הפדרליות בגרמניה מיועדות לכל חברי הבונדסטאג, אשר בתורו קובע מיהו קנצלר גרמניה. הבחירות הפדרליות האחרונות נערכו ב-2021.
בחירות פדרליות נערכות כל ארבע שנים, כתוצאה מהדרישה החוקתית לקיום בחירות 46 עד 48 חודשים לאחר כינוס הבונדסטאג.[4] ניתן לקיים בחירות מוקדם יותר בנסיבות חוקתיות חריגות: למשל, אם הקנצלר יפסיד בהצבעת אמון בבונדסטאג, אז, במהלך תקופת חסד לפני שהבונדסטאג יוכל להצביע על קנצלר מחליף, הקנצלר יוכל לבקש מהנשיא לפזר את הבונדסטאג ולקיים בחירות. אם הבונדסטאג יפוזר לפני תום תקופת ארבע השנים, יש לקיים בחירות בתוך 100 ימים. התאריך המדויק של הבחירות נבחר על ידי נשיא גרמניה,[5] ועליו להיות יום ראשון או חג ציבורי.
אזרחים גרמנים מעל גיל 18 שמתגוררים בגרמניה לפחות שלושה חודשים זכאים להצביע. התנאים לזכאות להיבחר זהים.
בית המחוקקים הפדרלי בגרמניה הוא בית מחוקקים חד-ביתי - הבונדסטאג. הבונדסראט (המועצה הפדרלית) מייצגת את האזורים ואינה נחשבת לבית מכיוון שחבריה אינם נבחרים. הבונדסטאג נבחר באמצעות שיטת יחסי חברים מעורבים. בבונדסטאג יש 598 חברים, הנבחרים לכהונה של ארבע שנים. מחציתם, 299 חברים, נבחרים במחוזות חד-נציגיים בשיטה הרובנית, בעוד ש-299 חברים נוספים מוקצים מרשימות המפלגות כדי להשיג חלוקה פרופורציונלית בבית המחוקקים, המתנהלת על פי צורת ייצוג יחסי. הבוחרים מצביעים פעם אחת לנציג מחוז בחירה, ופעם שנייה למפלגה, והרשימות משמשות כדי להתאים את מאזני המפלגה לחלוקת הקולות השניים. למשל, אם מפלגה אחת זכתה ב-7 מחוזות בחירה וב-10 מנדטים בבחירות, ייכנסו שבעת הנציגים וגם שלושת הראשונים ברשימה. עם זאת, מושבים חורגים, כאשר המפלגה זוכה ביותר מחוזי בחירה מאשר מנדטים, עשויים להוסיף למספר הקבוע של 598 חברים: לדוגמה, בבחירות הפדרליות של 2009 היו 24 מושבים חורגים, מה שנתן סך של 622 מושבים.
בשנת 2008 נדרשו כמה שינויים בשיטת הבחירות על פי צו של בית המשפט החוקתי הפדרלי של גרמניה. בית המשפט מצא כי הוראה בחוק הבחירות הפדרלי גורמת לכך שבמצב מסוים הצבעה למפלגה דווקא פוגעת בייצוגה, ומצא כי הדבר מפר את הערבות החוקתית של שיטת הבחירות שוויונית וישירה.[6]
בית המשפט נתן שלוש שנים לתקן את החוק. לכן הבחירות הכלליות בגרמניה 2009 נערכו תחת השיטה הקודמת. השינויים היו אמורים להיקבע עד 30 ביוני2011, אך החקיקה המתאימה לא הושלמה עד למועד זה. חוק בחירות חדש נחקק בסוף 2011, אך הוכרז שוב כבלתי חוקתי על ידי בית המשפט החוקתי הפדרלי בעקבות תביעות של מפלגות האופוזיציה וקבוצה של כ-4,000 אזרחים.[7]
לבסוף, ארבע מתוך חמש הסיעות בבונדסטאג הסכימו על רפורמה בבחירות, לפיה מספר המושבים בבונדסטאג יוגדל ככל שיידרש על מנת להבטיח פיצוי על כל מושב שנאבד בעקבות עודף קולות, על מנת להבטיח מידתיות מלאה בין חלקה של המפלגה בכלל קולות.[8] הבונדסטאג אישר וחוקק את רפורמת הבחירות החדשה בפברואר 2013.[9]
רשימת תוצאות הבחירות הפדרליות
תוצאות הבחירות לפרלמנט בגרמניהאחוז הצבעה בבחירות הפדרליות בגרמניה (אחוז)
הבחירות המדינתיות מתנהלות על פי כללים שונים שנקבעו על ידי מדינות גרמניה. באופן כללי הן מתנהלות על פי צורה כלשהי של ייצוג יחסי ברשימת המפלגה, זהה לשיטה הפדרלית או אפילו יותר פשוט. תקופת הבחירות היא בדרך כלל ארבע עד חמש שנים, ומועדי הבחירות משתנים ממדינה למדינה.
לפני נפילת חומת ברלין, בגרמניה המזרחית לא היו בחירות חופשיות. הקלפיות היו תחת מעקב של מנגנוני הביטחון של המדינה ומפלגת השלטון, ה-SED, הציגה לבוחרים שורה של מועמדים מוצעים. הבוחרים יכלו להיכנס לתא ולהסיר את כל המועמדים שלא רצו. בוחר שהסכים עם הרשימה המלאה של המפלגה פשוט קיפל את הפתק הלא מסומן לשניים והכניס אותו לקלפי. כניסה לתא ההצבעה נחשבה לחשודה וצוינה על ידי מנגנוני הביטחון של המדינה, מה שהיה עלול להוביל להשלכות מאוחר יותר עבור הבוחר. מצביעים במזרח גרמניה התייחסו בדרך כלל לפעולת ההצבעה כ"קיפול" (בגרמנית: Falten). תוצאות הבחירות לפני 1990 היו בדרך כלל ש-99% מהמצביעים הצביעו בעד הרשימה המוצע של המועמדים. נוסף על כך, הממשלה עסקה בהונאת בחירות ובדרך כלל זייפה הן את התוצאות והן את אחוזי ההצבעה, אפילו מאוחר יותר בבחירות המקומיות במאי 1989.[10][11]
בחירות לרשויות המקומיות
בחירות מקומיות בגרמניה כוללים בחירות לרוב חלוקות המשנה האזוריות והמקומיות. בחירות מקומיות כאלה נערכות לנציגים במחוזות, ערים, עיירות, כפרים וארגונים אזוריים מנהליים שונים אחרים. בערים ובעיירות בחירות מקומיות כוללות בדרך כלל הצבעה לראש עירייה או לורד ראש עיר. כפרים ויישובים קטנים יותר רשאים לבחור נציג עם כוח מינהלי מוגבל. בחירות מקומיות גם משולבות לעיתים קרובות עם סקרים בנושאים מקומיים חשובים ושאלות בעלות עניין ציבורי כללי (כלומר סלילת כבישים מקומיים או תשתיות אחרות). בעוד שסקרים כאלה אינם מחייבים מבחינה משפטית ברוב המקרים, לתוצאות שלהם יש השפעה ניכרת על החלטות פוליטיות מקומיות.[דרוש מקור]
לאחר אמנת מאסטריכט מ-1992 לחיזוק האינטגרציה האירופית, יישמו גרמניה ומדינות אחרות החברות באיחוד האירופי שינויי חקיקה כדי להעניק לזרים ממדינות אחרות באיחוד האירופי זכות הצבעה בבחירות המקומיות במדינה המארחת שלהם. אזרחי האיחוד האירופי הזרים יכולים להצביע בבחירות ברמה המחוזית והמוניציפלית בגרמניה, לאחר שמדינות גרמניה התאימו את תקנות הבחירות שלהן בין 1995 ל-1998.[דרוש מקור]
^"Art. 39 Grundgesetz". Grundgesetz Bundesrepublik Deutschland. Bundesministerium der Justiz. 19 במרץ 2009. נבדק ב-5 ביוני 2009. {{cite web}}: (עזרה)
^"§16 Bundeswahlgesetz". Bundeswahlgesetz Bundesrepublik Deutschland. Bundesministerium der Justiz. 3 ביוני 2008. נבדק ב-5 ביוני 2009. {{cite web}}: (עזרה)
^Richter, Hedwig (בפברואר 2012), Jessen, Ralph; Richter, Hedwig (eds.), Voting for Hitler and Stalin. Elections under 20th Century Dictatorships, Frankfurt am Main: Campus Verlag, pp. 103–124, ISBN9783593394893{{citation}}: (עזרה)
^Weber, Hermann (2012). "Oldenbourg Grundriss der Geschichte". Die DDR 1945–1990 (בגרמנית). Vol. Band 20 (5 ed.). München: Oldenbourg. p. 32. ISBN9783486523638.
