PROFILPELAJAR.COM

ערך זה עוסק בתהליך חמצון בו משתחררים חום ואור. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אש (פירושונים).

אש היא תהליך חמצון מהיר של חומר דלק, תוך שחרור חום ואור, המאופיינים בדרך-כלל על ידי להבות. האש מתחילה כשחומר הדלק נחשף למקור אנרגיה אחר, כגון גפרור או מצית, והיא מתמשכת בעזרת שחרור נוסף של אנרגיית חום.

בעברית, המילה 'אש' היא שם עצם ממין נקבה^[1], אך ניתן לבטאו גם כזכר.

הלהבה

ערך מורחב – להבה

להבה היא תערובת של גזים ומוצקים הנמצאים בתהליך של תגובה כימית הפולטת קרינת אור נראה וקרינת תת-אדום. התדר של גלי הקרינה – מה שמשפיע על הצבע הנראה, תלוי בהרכב הכימי של חומרי הבערה ותוצרי ביניים של התהליך. כמו כן צבע הלהבה משתנה לפי הטמפרטורה.

חום

האש היא תהליך אשר משחרר אנרגיה^[2]. כאמור, האש מחממת כתוצאה מהיווצרות של חום בתהליך הבעירה.

הטמפרטורה של האש נעה על פני טווח רחב, החל מעשרות מעלות ועד אלפי מעלות.

היסטוריה

האש והאנושות

ערך מורחב – שימוש האדם הקדמון באש

השליטה באש הייתה אחד מההישגים הגדולים הראשונים של האנושות. והיוותה את המרכיב החשוב ביותר בהתפתחות התרבות האנושית. באמצעות האש האדם יכול להגן על עצמו, לחמם את סביבתו, להרחיב את שעות הפעילות שלו ללילה, לצוד ולהילחם באויבים, ולהרחיק טורפים ליליים.

גילוי האש איפשר את ההגירה לאזורים קרים יותר, שללא האש היו נותרים מחוץ לתחום ההתיישבות האנושית. בשלב הבא האדם למד לבשל את מזונותיו, וכך לגוון את מקורות התזונה שלו, להפחית מחלות על ידי הריגת אורגניזמים במזון ולצמצם את זמן האכילה, וכתוצאה מכך לעסוק בארגון חברתי ובפיתוח של התרבות האנושית, דבר שלפי תיאוריות אנתרופולוגיות רווחות הביא לגדילת מוחו מ-400 גרם ל-1.4 ק"ג.

ממצאים ארכאולוגיים מאתר גשר בנות יעקב מרמזים כי מינים אנושיים קדומים, כגון ההומו-ארקטוס, שלטו באש והשתמשו בה עוד לפני כ-790,000 שנה. באתר "ערש המין האנושי", מצפון ליוהנסבורג שבדרום אפריקה, נמצאו עדויות לאש מבוקרת מלפני כמיליון שנה.^[3]

גם המשך ההתקדמות הטכנולוגית של המין האנושי הייתה תלויה באש. באמצעות האש יכול היה האדם להתיך עפרות ברזל ונחושת וליצור חומרים וכלים חדשים כמו חרבות, מגינים, קנקנים, גלגלים ומרכבות, לנוע במהירות במרחב וליצור תהליכי צביעה. האדם גם השתמש באש כאמצעי תקשורת לאותת ולהעביר מסרים למרחוק.

בהמשך האש שימשה מרכיב מרכזי במהפכות התעשייתיות של קיטור, חשמל, מחשוב וחלל. האש הביאה לניידות גדולה של האדם ושינוע סחורות באמצעות מנועי קיטור, בעירה פנימית וסילון שהותקנו ברכבות, אניות, כלי רכב ומטוסים. הצבא המודרני מבוסס על כוח אש של אבקת שרפה, חומרי נפץ וטילים. אפשר אף לכלול באש את האנרגיה האטומית, שבו בתהליך של ביקוע גרעיני או היתוך גרעיני מופק אש. ולמעשה האש היא זו שמניעה את גלגלי הציוויליזציה המודרנית.

מהותה של האש

ערך מורחב – היסטוריה של הכימיה

לאורך שלבי ההיסטוריה ניסתה האנושות להבין את מהותה של האש, בשל היותה חלק מרכזי בחייו של האדם. תרבויות עתיקות רבות כללו במיתולוגיה שלהם אל שמייצג את האש. ההסבר הפילוסופי שניתן לאש ביוון העתיקה, כבר במאה החמישית לפנה"ס על ידי אמפדוקלס, היה במסגרת תורת ארבעת היסודות, לפיה אש היא יסוד אחד מתוך ארבעה, שצירופים שונים שלהם מרכיבים את עולם הטבע כולו. אריסטו אימץ את התאוריה הזאת, וכמו ביתר תחומי המדע, שיטתו של אריסטו הייתה הדעה המדעית השלטת במשך כאלפיים שנה, עד המהפכה המדעית.

גם לאחר סתירת תאוריית ארבעת היסודות, לא נמצא הסבר ברור למהותה של האש. במהלך ההתפתחות של מדעי הפיזיקה והכימיה, הוצעו מספר תאוריות אפשריות למהות האש, אך הם נשללו בזו אחר זו. התאוריה הבולטת שבהן היא תאוריית הפלוגיסטון שהוצעה במאה ה-17, שלפיה אש היא חומר מסוים שמצוי בחומרי בעירה, שבתהליך הבעירה נפלט לאוויר. הסתירה לתאוריה זו הייתה חוק שימור המסה, שכן בתהליכי בעירה מסוימים נמדדה דווקא עלייה במסה של החומר הבוער^[4].

ההסבר המודרני פותח על ידי אנטואן לבואזיה, אבי הכימיה המודרנית, לפיו האש היא תוצר של תהליך חמצון, אינטראקציה של חומר הבעירה עם יסוד החמצן, שמשנה את צורתם בתהליך של בעירה. בהסבר זה הוא התחיל את המהפכה הכימית.

האש בדת ובפולחן

אש ושרפה שימשו רבות בפולחני הקרבת קורבנות בדתות שונות, אולי משום שעשן השרפה עולה השמימה. אש נחשבה לאחת מארבעת היסודות הקלאסיים, כמו גם אחד מחמשת היסודות הסיניים. בנצרות האש מופיעה לעיתים קרובות כחלק מתיאורי הגיהנום. אחת האלות שנקראות אלות האש היא וסטה-במיתולוגיה הרומית, או הסטיה-במיתולוגיה היונית.^[5]

במקרא האל מדומה לאש^[6]. אחת מארבע הדרכים במקרא להוצאה להורג היא שריפה באמצעות אש, אך לפי חז"ל השריפה לא נעשית באמצעות אש אלא באמצעות עופרת רותחת. בתלמוד, האש היא אחת מארבעה אבות נזיקין. עוד ביהדות ישנו איסור על הדלקת אש וכיבויה בשבת וקיימת מצוות הדלקת נרות שבת ויום טוב והדלקת נרות חנוכה, ומנהג הדלקת נרות נשמה. בהבדלה מברכים את ברכת בורא מאורי האש. בבית המקדש ישנם מצוות נוספות באש: מצוות הקרבת קורבנות על אש המערכה של מזבח העולה, הדלקת אש תמיד ומצוות הדלקת נרות המנורה.

האש בשימוש האדם

מקור אור

האש יכולה לשמש את האדם כמקור אור. הלפיד אפשר לנייד את האש מהמדורה, כך שיוכל לשמש כאמצעי תאורה נייד. מאוחר יותר התפתחו מנורת שמן והנר.

השימוש באש לצורכי תאורה היה נפוץ במיוחד לפני השימוש בנורה חשמלית. עם זאת ממשיכים לעשות בה שימוש בחברה המודרנית, בעיקר משיקולי אסתטיקה או לצורך יצירת אווירה. למשל – עששית נייר.

חימום ובישול

ניתן להשתמש באש לצורך חימום ובישול המזון^[2]. לצורך כך המדורה יכולה לשמש לחימום ולתאורה.

ניתן לעשות שימוש בלהבה ובחום גם כדי לעבד חומרים שונים.

חומרי בערה

בימי קדם שימשו העצים כמקור עיקרי לאנרגיה שצרכו בני-האדם. בעבר, התכת מתכת ויצירת פחם עץ צרכו כמויות גדולות של עצים לשרפה. בתקופה המודרנית רק חלק זעיר מהאנרגיה בה משתמשת האנושות מופק משריפת עצים; במקום זאת נעשה שימוש בדלק, בפחם אבן, באנרגיה גרעינית ובמקורות אנרגיה חלופית אחרים. עם זאת, במדינות רבות עדיין משמשת שריפת עץ כצורת חימום.

סכנות הקשורות לאש

ערך מורחב – שרפה

השימוש באש גורר אחריו את סכנת השרפות^[2].

אש בלתי מבוקרת יכולה להוות סכנה גדולה לבני אדם ולבעלי חיים ולרכוש.

החום המופק מהאש מפרק את התרכובות הכימיות שמהן מורכב הגוף, ולכן הוא ניזוק כאשר הוא בא במגע עם אש^[2]. חשיפה לאש עשויה לגרום לכוויות, לשאיפת עשן, ואף למוות. האש יכולה לפגוע גם בצמחים ובמבנים.

סכנת השרפה גדלה כשנבנו ערים גדולות וצפופות. זאת במיוחד עבור בתים העשויים מעץ, אשר האש הייתה עלולה להתפשט בהם במהירות ולגרום נזקים כבדים ברכוש ובנפש^[2]. מקרים מפורסמים בהיסטוריה הם: השרפה הגדולה של רומא, השרפה הגדולה של לונדון, והשרפה הגדולה של שיקגו.

כיבוי אש

על פי רוב התזת מים על האש היא דרך יעילה לכבות אותה. זאת משום שהמים נוטלים כמויות גדולות של חום וכך מפריעים לתהליך הבערה. כמו כן, הם יוצרים מסך של אדים המונע חמצן מהאש^[2]. אולם לעיתים השימוש במים עלול להזיק. כאשר הלהבות אוחזות ברשת חשמל המים עלולים לגרום לקצר ולהתחשמלות. במקרים שבהם השימוש במים יחמיר את המצב ניתן להתיז על האש פחמן דו-חמצני על ידי אבקות שמשחררות גז זה, או חומרים יוצרי קצף. עבור שריפות קטנות בהן אפשר להתקרב אל מוקד האש, אמצעי כיבוי יעיל הוא שפיכת חול^[2].

שירותי כבאות והצלה נועדו לעסוק בכיבוי של שרפות^[2]. מכבי אש ממהרים למקום בו פרצה שרפה כדי לנסות לכבותה ולחלץ את בני האדם הנתונים בסכנה^[2].

בבניינים רבים מותקנת מערכת גילוי וכיבוי אש.

קישורים חיצוניים

בטיחות באש - מתוך אתר שרותי כבאות והצלה
מהי אש? באתר "Straight Dope" (באנגלית)
מאיר ברק, מדוע חומרים כמו נפט וכוהל בוערים, ואילו מים וחול לא?, במדור "שאל את המומחה" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 6 מרץ 2010
גלעד מלצר, לאש יש מקום מרכזי ביצירות אמנות רבות לאורך ההיסטוריה, באתר הארץ, 8 במאי 2023
ינס זנטגן, פרידה מהאש, באתר הזמן הזה, מאי 2023
יהונתן ברקהיים, איך המדע למד לשחק באש?, במדור "מדע במבט-על" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 14 בדצמבר, 2023
אש, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ גם זכר גם נקבה באתר "השפה העברית"
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ יואב בן-דב, אילנה שמיר וזהבה כנען (2004). אביב חדש: האנציקלופדיה הישראלית לנוער. הוצאת אנציקלופדיה אביב בע"מ.
^ "Early human fire skills revealed" (באנגלית בריטית). 2004-04-29. נבדק ב-2025-01-08.
^ יהונתן ברקהיים, איך המדע למד לשחק באש?, במדור "מדע במבט-על" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 14 בדצמבר 2023
^ אדמיאל קוסמן ומאשה צור-גלוזמן, סיפור על להבה וחושך, באתר haaretz.co.il, ‏09 בדצמבר 2010
^ ספר דברים, פרק ד', פסוק כ"ד