אנרי דה מונטרלאן
Henry de Montherlant![]() |
|
לידה |
20 באפריל 1895
הרובע השביעי של פריז, צרפת  |
|---|
|
התאבד |
21 בספטמבר 1972 (בגיל 77)
הרובע השביעי של פריז, צרפת |
|---|
|
שם לידה |
Henry Marie Joseph Frédéric Expédite Millon de Montherlant |
|---|
|
מדינה |
צרפת |
|---|
|
מקום קבורה |
פורום |
|---|
|
מקום מגורים |
rue Lauriston, rue de Bourgogne, סן |
|---|
|
אירועים משמעותיים |
הלוויה |
|---|
|
שם עט |
François Lazergue |
|---|
|
מקום לימודים |
תיכון ז'אנסון-דה-סאי |
|---|
|
שפות היצירה |
צרפתית |
|---|
|
פרסים והוקרה |
- Northcliffe Prize (1934)
- פרס הספרות הגדול של האקדמיה הצרפתית (1934)
- פרס מונטיון (1920)
- צלב המלחמה 1914–1918
- קצין בלגיון הכבוד
|
|---|
|
חתימה |
 |
|---|
  |
אנרי דה מוֹנְטֶרְלָאן (בצרפתית: Henry de Montherlant; 20 באפריל 1895 – 21 בספטמבר 1972) היה סופר, מסאי ומחזאי צרפתי.
ביוגרפיה
אנרי דה מונטרלאן נולד בפריז למשפחה בורגנית ממוצא פיקרדי. הוא קיבל את חינוכו בבית הספר התיכון ז'נסון דה סיי שבעיר, ואחרי כן בפנימייה האקדמית סן קרואה בניי-סיר-סן (פרוור של פריז). אביו, שהיה ריאקציונר, סירב להכניס לביתו חשמל וטלפון, וטען כי הצבא הצרפתי שבוי בידיה של הרפובליקה הצרפתית השלישית. ב-1912 גורש דה מונטרלאן מן האקדמיה של ניי-סיר-סן בגלל קיום יחסי מין עם אחד הסטודנטים. מאורע זה סיפק לו נושא לשתים מיצירותיו: המחזה "העיר שנסיכהּ הוא ילד" (כותרת שנלקחה מקהלת, י', ט"ז) ורומן בשם "הנערים".
כבר בימי נעוריו החליט להיות סופר. הוא נהג לכתוב יומן, והמשיך בכתיבתו כל ימי חייו. אביו מת ב-1914 ואמו מתה שנה אחרי כן, אך לא לפני שהספיקה לעודד את בנה להקדיש את עצמו לספרות. היא נתנה לו את הספר "קוו ואדיס" של הנריק סנקביץ', שממנו לקח את הנושאים שהעסיקו אותו ביצירתו הספרותית, כמו ידידות, מלחמת שוורים רומא והתאבדות. הוא קרא את ניטשה ואת מוריס בארס, ובעקבות זאת אימץ לעצמו את אידיאל הגבורה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה סייר בספרד ולא התגייס לצבא. אך ב-1916 גויס לכוחות העזר, נפצע מרסיס של פגז וקיבל עיטור צבאי. בעקבות התנסותו זו כתב נובלה ביוגרפית בשם "החלום" (1922) ו "שיר אבל על המתים של ורדן" שבהם שיבח את גבורתם של חיילי צרפת שנפלו למענה.
בשנות העשרים של המאה העשרים פנה לספורט ובאופן מיוחד לאתלטיקה ולכדורגל. הוא הרבה לבקר באצטדיונים והתלהב ממבנה גופם של האתלטים - מה שבא לידי ביטוי במסתו "האולימפיים" (1924). הוא העריץ את הציוויליזציות של אגן הים התיכון ובעיקר את רומא העתיקה, את ספרד ואת הערבים. בשנות השלושים הוא ערך שם מסעות רבים, התגורר באלג'יר, ובאחת הפעמים עם אנדרה ז'יד. כמו כן החל לכתוב את הרומן "ורד החולות" שבו גינה את מדיניותה הקולוניאלית של צרפת.
ב-1936 ושוב ב-1938 קרא להתערבות נגד גרמניה הנאצית, אולם בספרו "ההיפוך של יוני" (1941), שבו עסק בנפילת צרפת בידי הנאצים ב-1940, הביע את דעתו כי צרפת הוכנעה בצדק. אחרי המלחמה הואשם בשיתוף פעולה עם הנאצים. כמו רבים מאנשי האריסטוקרטיה הישנה, שנא את הרפובליקה השלישית, ובפרט בגלל טיהור שמו של אלפרד דרייפוס.
אנרי דה מונטרלאן ניתח את הפסיכולוגיה של האישה בסדרה בת ארבעה רומנים בשם "הנערות" (1936 - 1939), שנמכרה במליוני עותקים. ברומנים אלה ניתח את היחסים שבין גבר ואישה בפתיחות רבה. יש כאלה הרואים בגישתו לנושא האישה אגואיזם ושנאת נשים.
אחרי מלחמת העולם השנייה הקדיש את זמנו לכתיבת מחזות שבהם הצביע על אומללותם של גברים ונשים הנקרעים על ידי תשוקותיהם ולעיתים קרובות הופכים לנבגדים ולאבודים. במחזה "המלכה מתה" (1942) על סיפורה הטרגי של אינש דה קסטרו העמיד את האהבה נגד הכבוד. ב-1960 נבחר לחבר האקדמיה הצרפתית.
ב-1968 הותקף והוכה ברחובות פריז, נפצע קשה ואיבד את הראיה באחת מעיניו. פייר ספיריו - עיתונאי צרפתי שהיה ביוגרף של אנרי דה מונטרלאן, כתב כי מונטרלאן ניהל חיים כפולים, הסתיר את חייו הפרטיים ואת הסיבות האמיתיות לפציעתו. פייר ספיריו הוסיף כי בחודשים האחרונים לחייו מונטרלאן נהג לקיים יחסי מין עם נערים בני 9 עד 14 שנה. ב-1972, אנרי דה מונטרלאן, שאיבד את הראיה גם בעינו השנייה, התאבד באמצעות יריית אקדח בפיו, אחרי שבלע גלולה של ציאניד. הסופר ז'וליאן גרין כתב על אודותיו: "הוא המציא את הטיפוס של הגיבור הזוהר וסיים את חייו ככזה." ידידיו פיזרו את אפרו במקדש פורטונוס ברומא, בפורום של רומא ועל פני הנהר טיבר.
כתביו שתורגמו לעברית
- הרווקים - רומן, תרגם: יהושע קנז, עם עובד, 1980
- המלכה מתה - מחזה, תרגמה: אביב ברק, בית צבי, 1988.
- המצורעות - שני קטעים מתוך הרומן, תרגמה: שולי ספיר, דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך א, 2011.
קישורים חיצוניים
