אנדרה ואטס (באנגלית: André Watts; 20 ביוני 1946 – 12 ביולי 2023) היה פסנתרן ופרופסור בבית הספר ג'ייקובס למוזיקה של אוניברסיטת אינדיאנה בבלומינגטון.
ביוגרפיה
חייו וראשית הופעותיו
ואטס נולד בנירנברג, גרמניה, בן לאם הונגרייה, מריה אלכסנדרה גושמיטס, פסנתרנית, ואב אפרו-אמריקאי, הרמן ואטס, מש"ק בצבא ארצות הברית. שנות ילדותו הראשונות של ואטס עברו עליו באירופה, בעיקר סמוך לבסיסי צבא שם הוצב אביו.[1][2] הוא החל לנגן בכינור בגיל ארבע, אך בגיל שש החליט שפסנתר הוא הכלי הנבחר שלו. כשאנדרה היה בן שמונה, נשלח הרמן ואטס עם משפחתו לארצות הברית. המשפחה השתקעה בפילדלפיה, פנסילבניה. אמו הייתה מורתו הראשונה לפסנתר. כדי להתגבר על סלידתו של הילד, כמוהו כרוב הילדים, מן התרגול הממושך בכלי, עודדה אותו אמו בסיפורים על הפסנתרן והמלחין הדגול פרנץ ליסט, שהדגישו את מסירותו של ליסט לתרגול יום-יומי. ואטס הציב לו את ליסט כמודל השראה ואימץ את סגנון נגינתו התיאטרלי. אחרי שהוריו התגרשו בשנת 1962, נשאר ואטס עם אמו.[3] שפרנסה את שניהם בעבודתה כמזכירה ואחר כפקידת קבלה.
ואטס נרשם לאקדמיה למוזיקה של פילדלפיה (כיום חלק מן האוניברסיטה לאמנויות של פילדלפיה), שם למד עם ג'ניה רובינור, דוריס בודן וקלמנט פטרילו. את לימודיו סיים ביוני 1963. בתחרות הראשונה שלו השתתף בגיל תשע, עם עוד ארבעים ילדים, על ההזדמנות לנגן עם תזמורת פילדלפיה ב"קונצרטים לילדים". ואטס זכה בתחרות בנגינת קונצ'רטו של יוזף היידן.[4]
בגיל עשר ביצע ואטס את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 1 בסול מינור של פליקס מנדלסון עם תזמורת רובין הוד דל ובגיל ארבע-עשרה את הווריאציות הסימפוניות של סזר פרנק, שוב עם תזמורת פילדלפיה. בגיל שש-עשרה נבחן באולם הרסיטלים של קרנגי הול בתחרות להופעה בסדרת הטלוויזיה "קונצרט לצעירים" של ליאונרד ברנשטיין עם הפילהרמונית של ניו יורק.
קריירה
הופעתו של ואטס בנגינת הקונצ'רטו לפסנתר מס' 1 של ליסט במי במול מז'ור, בקונצרט לצעירים ב-12 בינואר 1963, צולם ושודר בטלוויזיה הארצית ברשת CBS ב-15 בינואר 1963.[5][6][4] לפני הקונצרט הציג ברנשטיין את ואטס לפני צופי הטלוויזיה הארצית והודיע, כי "נדלק" כששמע לראשונה את נגינתו של ואטס.
ב-31 בינואר 1963 ביקש ברנשטיין מוואטס להחליף את גלן גולד, הסולן המיועד לקונצרט בסדרת המנויים בפילהרמונית של ניו יורק, שחלה פתאום. ואטס ניגן שוב את הקונצ'רטו במי במול של ליסט. כשסיים את נגינת הקדנצה האחרונה שלו, קמה כל התזמורת על רגליה והצטרפה לקהל בתשואות סוערות. התקליט אריך הנגן הראשון של ואטס, "הבכורה המרגשת של אנדרה ואטס", יצא זמן קצר לאחר מכן בקולומביה רקורדס וכלל את הקונצ'רטו של ליסט עם ברנשטיין והפילהרמונית.
לאחר סיום לימודיו בתיכון, נרשם ואטס למכון פיבודי בבולטימור, מרילנד, שם למד באופן חלקי לתואר ראשון במוזיקה אצל הפסנתרן לאון פליישר. כעבור שנה הופיע באצטדיון לואיסון שבניו יורק עם המנצח סייג'י אוזאווה והפילרמונית של ניו יורק, בנגינת הקונצ'רטו מס' 2 בסול מינור של קאמי סן-סנס. בספטמבר 1963 ניגן שוב את הקונצ'רטו של ליסט בהוליווד בול בלוס אנג'לס. הוא פתח את עונת 1964–1965 של התזמורת הסימפונית הלאומית של ארצות הברית בוושינגטון הבירה, שוב בנגינת הקונצ'רטו של סן-סנס. בינואר 1965 חזר לניו יורק לבצע את הקונצ'רטו מס' 2 בפה מינור של שופן. הופעת הבכורה שלו באירופה הייתה עם התזמורת הסימפונית של לונדון ביוני 1966.[4]
בשנת 1969 כבר הייתה לוואטס תוכנית קונצרטים מלאה, שלוש שנים מראש. הופעתו הראשונה בבוסטון הייתה בשנת 1969 לסדרת הקונצרטים של פיבודי מייסון. הוא סיים את לימודיו במכון פיבודי בשנת 1972.
בפברואר 1973 נבחר ואטס למוזיקאי החודש של "מיוזיקל אמריקה".[7] עוד תוארי כבוד שקיבל ואטס הם דוקטור לשם כבוד מקולג' אלברייט ואוניברסיטת יל, אות מסדר זאיר, מדליה מן האוניברסיטה לאמנויות בפילדלפיה[8] ואת המדליה הלאומית לאמנויות.[9]
באמצע שנות ה-70' הופיע ואטס ב-150 קונצרטים, רסיטלים ומופעי מוזיקה קאמרית בעונה, שכללה כשמונה חודשים בכל שנה. בשנת 1976, בן 30, חגג את הופעתו העשירית ברציפות ב"סדרת גדולי המבצעים" באולם אייברי פישר במרכז לינקולן.
בשנים 2002 לקה ואטס בדימום סאב-דורלי ועבר ניתוח חירום. ב-2004 עבר ניתוח נוסף לפריצת דיסק, שפגעה ביכולת השימוש בידו השמאלית. לאחר שהחלים משני הניתוחים חזר לנגן כרגיל.[10]
בשנת 2004 הצטרף ואטס לסגל המורים באוניברסיטת אינדיאנה, בקתדרת ג'ק ודורה האמלין למוזיקה.[11]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
.svg){kind=logo}
