המושג "אמריקה הלטינית" נולד בעת ניסיונו של קיסר צרפת, נפוליאון השלישי, להתערב בענייניה של מקסיקו, ולהשליט את הארכידוכס מקסימיליאן על מדינה זו, בשנות השישים של המאה ה-19. הצרפתים קיוו כי ההתייחסות ליבשת זו כ"לטינית" תסייע לעניינם. האירוניה היא כי הצרפתים גורשו ממקסיקו, בעוד שהמושג נשאר בתוקפו.
המונח המתחרה "איברואמריקה"[2] משמש לעיתים כדי להתייחס למדינות שהיו בעבר מושבות של ספרד ושל פורטוגל, המהוות את חצי האי האיברי. הארגון של המדינות האיברו אמריקניות "OEI" לוקח הגדרה זו צעד אחד קדימה, וכולל בתוכו את ספרד ופורטוגל (אליהם מתייחסים לעיתים באמריקה הלטינית כ"מדינות האם"), בנוסף למדינות אמריקה הלטינית החברות בו. מונח נוסף ומצומצם יותר הוא "אמריקה הספרדית", הכולל את מושבותיה לשעבר של ספרד בלבד.
אמריקה הלטינית מגוונת מאוד מבחינה דמוגרפית. חלק ניכר מאוכלוסיית אמריקה הלטינית ממוצא מעורב, המערב מתיישבים אירופים, עבדים אפריקנים, ואת תושביה המקוריים של היבשת, האינדיאנים. תערובת זו של תרבויות אשר שמרה על חלק מהמנהגים של תרבויות המקור, היא שמייחדת את תרבות אמל"ט. תערובת זו של תרבויות אינה מתבטאת רק בתחום השפה והדת, אלא גם במוזיקה, בספרות ובשאר תחומי התרבות.
שפות
ספרדית היא השפה המדוברת ברוב המכריע של ארצות אמריקה הלטינית. ברזיל היא היחידה מבין הארצות האלה שבה השפה המדוברת היא פורטוגזית, אולם זוהי המדינה הגדולה ביותר באזור הן מבחינת שטחה והן מבחינת מספר תושביה, כך שהיא מהווה חלק משמעותי מאמריקה הלטינית. שטחה של ברזיל הוא כ-40% משטחה הכולל של אמריקה הלטינית. צרפתית מדוברת בהאיטי, בגוואדלופ, במרטיניק, ובגיאנה הצרפתית. מחוז קוויבק שבקנדה אינו כלול באמריקה הלטינית, אף שהשפה המדוברת בו היא צרפתית. זאת משום שמעמדו התרבותי והפוליטי, וההיסטוריה שלו, שונים במידה ניכרת מאלה של ארצות אמריקה הלטינית.
על אף הדומיננטיות של השפות הרומאניות באמריקה הלטינית, למעשה מדוברות באזור זה שפות רבות נוספות, בעיקר שפות אינדיאניות, כגון קצ'ואה, נאוואחו, או מאפודונגון, או ניבים שמוצאם במערב אפריקה, ואשר הגיעו לאמריקה בתקופת הסחר בעבדים. באזור זה מדוברות גם שפות קריאוליות המשלבות אלמנטים של צרפתית, ספרדית, פורטוגזית, והולנדית עם אלמנטים משפות אינדיאניות ושפות אפריקניות. אחת השפות הקריאוליות הידועות ביותר היא השפה הקריאולית של האיטי שיש לה מעמד של שפה רשמית בהאיטי.
דתות
הדת הדומיננטית באמריקה הלטינית היא הנצרות הקתולית, אך ישנו גם שיעור ניכר של בני דתות אחרות בקרב תושביה.
ישנם נוצרים השייכים לכנסיות פרוטסטנטיות ולכנסיות אחרות כגון כנסיות פנטקוסטליות ואוונגליסטיות. השפעתן של הכנסיות האלה גוברת ככל שגוברת השפעת ארצות הברית על אמריקה הלטינית. בנוסף ישנן קהילות גדולות של מוסלמים ובודהיסטים.
על אף התנצרותם של רוב האינדיאנים הילידיים והעבדים האפריקנים המשוחררים, עדיין נותרו קהילות קטנות של בני דתות אינדיאניות ומערב-אפריקניות. אחת הנפוצות והידועות ביותר באזור זה היא וודו.
בקרב קהילות האינדיאנים והאפריקנים שהתנצרו נפוצה התופעה של שילוב טקסים ואלמנטים מהדתות המקוריות שלהן בפולחן הנוצרי הקתולי. התופעה הזו המכונה סינקרטיזם נתפסת כשלילית בעיני הממסד הקתולי, אך יכולתו למנוע את התופעה מוגבלת. דוגמה מובהקת לסינקרטיזם מסוג זה הוא הפולחן הדתי המכונה קנדומבלה הנפוץ בבאהיה שבצפון ברזיל.
יהודים
רבות נכתב אודות יהודי אמריקה הלטינית.[3][4][5][4] תולדות הקהילות החלו מגירוש ספרד. ממסעו הראשון של קולומבוס ועד למאה ה-18 השתתפו בגילוי אמריקה הלטינית, בכיבושה ובקידומה יהודים אנוסים במספרים בלתי מבוטלים.[6]
נכון ל-2023 קיימות קהילות יהודיות גדולות, בפרט בארגנטינה ובברזיל.[7] באוגוסט באותה שנה הוקמה בבואנוס איירס שבארגנטינה, 'ועידת הרבנים של אמריקה הלטינית' לחיזוק הקהילות, בנוכחות הרב הראשי לישראל הרב דוד לאו ובנוכחותם של 30 רבנים מקהילות היהודיות, שהגיעו מ: אורוגוואי ואקוודור, ארגנטינה, ברזיל, ונצואלה, מקסיקו, פנמה, פרו, צ'ילה וקולומביה.[8]
תרבות
מקורן של הטלנובלות[9] הוא באמריקה הלטינית וסדרות טלוויזיה לטיניות פופולריות ברחבי העולם. עקב כך נוצרת משיכה במקומות רבים לשפה הספרדית, כמו כן אמריקה הלטינית ידועה גם בתרבות המוזיקה והריקוד ובתחרויות היופי הנערכות במדינות אלו.
.svg)
