PROFILPELAJAR.COM

אמיל לחוד
إميل لحود
לידה	12 בינואר 1936 (בן 88); ביירות, הרפובליקה הלבנונית תחת המנדט הצרפתי
מדינה	לבנון
השכלה	האקדמיה המלכותית הימית הבריטית; מכללת המלחמה של הצי; בית ספר ברומאנא ;
מפלגה	פוליטיקאי עצמאי
	24 בנובמבר 1998 – 24 בנובמבר 2007; (9 שנים)
	→ אליאס הראווי מישאל סולימאן ←
פרסים והוקרה
	צלב גדול של לגיון הכבוד (2001); מפקד בלגיון הכבוד (1996); הצלב הגדול של מסדר ההערכה של הרפובליקה של פולין (5 ביולי 2004); הצלב הגדול של מסדר גרימלדי (13 ביולי 2001); הצלב הגדול של מסדר הצלב הכפול הלבן (2 באפריל 2001, רודולף שוסטר, נשיא סלובקיה); מסדר ה-7 בנובמבר 1987 (1987); מסדר סטארה פלנינה; מסדר הנסיך יארוסלאב הנבון, דרגה 1; מסדר ההצטיינות של הרפובליקה ההונגרית; מסדר העצמאות הקטרי; מסדר אומיה; מסדר הכבוד וההצטיינות הלאומי של האיטי; מסדר חוסיין בן עלי; המסדר האולימפי; קצין בכיר במסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית; מסדר ההצטיינות; עיטור הכוכב של רומניה; מסדר הצלב הדרומי; מסדר המושיע; מסדר ההצטיינות הלאומי האלג'ירי; מסדר הארז; מסדר הקדוש מסרוב משדוץ; אזרח כבוד של ירבאן; מסדר הנילוס; Emblem of the Republic; מסדר אבן סעוד ;

הגנרל אמיל ג'מיל לחוד (בערבית: اميل جميل لحود; נולד ב-12 בינואר 1936) הוא איש ציבור לבנוני. בשנים 1998–2007 כיהן כנשיא לבנון. לפני שנבחר לנשיא ב-1998, שימש כמפקד צבא לבנון. לחוד נולד בבעבדה, התגייס לאקדמיה של צבא לבנון בשנת 1956, ועשה את מרבית שירותו כקצין בחיל הים. בשנים 1972 ו-1979 נשלח ללימודים צבאיים בארצות הברית.

חיים פרטיים

לחוד הוא נוצרי מרוני. בנו של הגנרל ג'מיל לחוד, אחד ממנהיגי תנועת העצמאות הלבנונית. אימו ממוצא ארמני.

לחוד נשוי לאנדריאה עמדוני משנת 1967, ואב לשלושה ילדים - קארין (נולדה בשנת 1969, נשואה לשר אליאס אלמר), אמיל (נולד בשנת 1975, היה חבר בפרלמנט של לבנון בשנים 2000-2005) ורלף (נולד בשנת 1977).

חייו הפוליטיים

לחוד שירת תחת פיקודו של הגנרל מישל עאון, בשנים האחרונות של מלחמת האזרחים הלבנונית. לאחר שהפסקת האש שהושגה בתיווכה של הליגה הערבית נכנסה לתוקפה, עבר לחוד למערב ביירות, שהייתה בשליטת סוריה. בשל קשריו הטובים של לחוד עם קצין סורי בכיר, עלי חמוד, הוצע לו, כנוצרי-מרוני, להתמנות למפקד הצבא של ממשלת לבנון שהוקמה במערב ביירות, על פי הסכם טאיף. לחוד קיבל את המינוי ושירת במספר תפקידים במסגרת צבא לבנון עד שהגיע לדרגת מפקד צבא לבנון בשנים 1989-1998. ב-1998 יזם לחוד את תיקון החוקה הלבנונית, שקבעה כי למפקד הצבא דרושה תקופת צינון של שלוש שנים בטרם יוכל להתמודד לנשיאות. ב-15 באוקטובר 1998 הוא נבחר לנשיא לבנון, לתקופה של שש שנים. בלחצה של סוריה, הצביע הפרלמנט הלבנוני על הארכת כהונתו ב-2004, לשלוש שנים נוספות. מהלך דומה נעשה גם במהלך כהונתו של קודמו בתפקיד אליאס הראווי. צעד זה של הפרלמנט הלבנוני, שההשפעה הסורית ניכרת בו בבירור, היה אחד הגורמים לקבלת החלטה 1559 של האו"ם, הקוראת לנסיגת כל הכוחות הזרים מלבנון.

מתנגדים מבית

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. הסיבה היא: עכשוויזציה לפני שנתיים.

הקרדינל המרוני נסראללה בוטרוס ספיר והמנהיג הדרוזי וליד ג'ונבלאט היו ממתנגדיו הבולטים של לחוד. ראש ממשלתה לשעבר של לבנון רפיק אלחרירי, שנרצח בהתנקשות, פעל שנים ארוכות תחת חסות סורית, אך התעמת עם השלטון בדמשק על רקע הארכת כהונתו של לחוד, והתפטר מתפקידו במחאה. מתנגדיו של לחוד טענו כי היה שליט בובה שנשלט על ידי סוריה. עם תחילת הקדנציה של פואד סניורה כראש ממשלת לבנון חל פיחות רב במעמדו של לחוד, גורמים זרים ודיפלומטים מערביים נהגו להחרים אותו, ויכולתו לשלוט על תהליך קבלת ההחלטות בלבנון הצטמצמה מאוד, אף על פי שהחוקה הלבנונית מעמידה את תפקיד הנשיא המרוני מעל לתפקיד ראש הממשלה.

על פי "הניו יורק טיימס" אמיל לחוד נהג "להשתרע אחר הצהריים בבגד ים לצד הבריכה במועדון יארזה, כשהוא שקוע בקריאת המגזין פארי מאץ' ומחזיק מראת שיזוף". העיתון דיווח כי לחוד הכחיש האשמות לפיהן העדיף ללכת לשחות בזמן הלווייתו של אל-חרירי.

לאחר בחירות 2005 לפרלמנט ולראשות הממשלה בלבנון, זכו לרוב תומכיו של בנו של אל-חרירי, סעד אל-חרירי. הקואליציה ניסתה לקיים בחירות לנשיאות, כדי להדיח את לחוד הפרו-סורי. לחוד סירב לפנות את כסאו. לאחר משבר פוליטי סביב הקמת בין הדין הבינלאומי לשיפוט החשודים ברצח חרירי, פרשו השרים השיעים מהממשלה. לאחר קיפאון פוליטי של מספר חודשים הגיעו הצדדים להסכמה על כינוס הפרלמנט לשם עריכת בחירות לנשיאות ב-25 בספטמבר 2007, אולם בחירות אלה נדחו שוב ושוב בשל המשבר הפוליטי בלבנון. בסופו של דבר סיים לחוד את תקופת כהונתו ב-23 בנובמבר 2007, בלא שנבחר לו יורש. רק לאחר שישה חודשים נבחר להחליפו מפקד צבא לבנון, הגנרל מישל סולימאן.