סלוצקין נולד למשפחה יהודית אדוקה ממחוז מוהילב ברוסיה, אביו היה[3] אריה ליב סלוצקין (1850-1912), יליד פטרוביץ במחוז מוהילב, ואמו - פרומה גישה (בת יחזקאל באייבסקי) מהעיירה קריצ'ב במחוז מוהילב. משפחת סלוצקין התפרנסה מבית מסחר סיטוני שניהלה האם, האב עסק בלימוד תורה, פעילות ציבורית וצדקה ליהודי קריצ'ב[3][4].
לסלוצקין ולאשתו רוז (רוזה, רוזטה) נולדו שבעה ילדים: נחום שמואל (1898), אולגה (1899), פיליס שרה (1901), דוד ישראל (1905), דורותי ביאטריס (1907), פרידה, קוויני ויוה[2].
ב-1897 עלו הוריו לארץ ישראל והשתקעו בשכונת נווה שלום, מחוץ ליפו. אלעזר סלוצקין שלח בקביעות כספים להוריו לפעילויות צדקה, לתמיכה במוסדות ובנצרכים ביפו וירושלים[3]. הוא אף ביקר בארץ ישראל בתדירות שנתית.
ב-1908 הגיע סלוצקין עם משפחתו לביקור בארץ, התגורר בבית משפחת אחותו וגיסו. הוא רכש חלקה להקמת בית ברחובות וחלקות חקלאיות בצפון רחובות למטעי שקדים[5].
על החלקה שרכש סלוצקין נבנה בית מפואר בהשוואה לבתיה הצנועים של רחובות הצעירה באותה עת. בית סלוצקין, הממוקם ברחוב מנוחה ונחלה 60 ברחובות, נחשב בעיני הרחובותיים כאחד מ"ארמונות המיליונרים"[5][6], לצד בתיהם של אפרים זק"ש ושל יעקב ברוידא. הבית שימש בית קיט למשפחת סלוצקין, ששהו לסירוגין ברחובות ובאוסטרליה.
אלעזר סלוצקין היה ידוע במושבה הצעירה בנדיבותו, בין השאר היה זה סוד גלוי כי בהגיעו להתפלל בבית הכנסת - נהג להותיר אחריו מטבעות כנדבת "מתן בסתר"[5].
ב-1910 ניסה לייסד מפעל רקמה בגבעת שאול בירושלים, יחד עם שמואל הכהן קוק, אח גיסו שאול חנא קוק[7].
עם תחילת מלחמת העולם הראשונה, יהודים בארץ ישראל בעלי נתינות זרה נאלצו להתעת'מן או לעזוב את הארץ. אלפים עזבו או גורשו לאלכסנדריה. סלוצקין תמך בגולים בדרכים שונות, בין השאר עזר לרב ד"ר אברהם מיכל לבסקי להקים בית ספר עברי באלכסנדריה[8].
לאחר שעבר מארץ ישראל למצרים והתיישב באלכסנדריה הקים מפעל טקסטיל, במהלך שהותו פנה אליו מר סיקורל שהיה מנכבדי הקהילה היהודית בעיר וביקש ממנו להכין עבור החיילים היהודים בכוחות האנזא"ק דגל כחול ולבן בעל מגן דוד במרכזו, סלוצקין יצר את הדגל והעבירו לרב"ט לואי סָאלֶק חייל יהודי מחייל הפרשים האוסטרלי אשר תלה אותו במגדל דוד כאשר נכבשה ירושלים[9]
במהלך המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, שוחררה רחובות ב-14 בנובמבר1917 על ידי כוחות אנזא"ק בפיקודו של קולונלהנרי שובל. חיילי אנזא"ק, יגעים אחרי שלוש שנות לחימה במדבר, התפעמו מהחזות האירופאית של רחובות על בתיה אדומי הגגות וגינותיה הנאות, ונהנו מקבלת הפנים החמה של התושבים ומהמזון הטרי, בפרט התפוזים והענבים מפרדסי וכרמי המושבה.
כאשר שב סלוצקין לאוסטרליה פגש בקולונל שובל מסר לו את מפתחות הבית ברחובות ואמר לו ”כשתגיע לפלשתינה, התיישב שם.” הקולונל שובל הגיע עם מפתח הבית והשתכן בבית סלוצקין שם קבע את מפקדתו. שובל טיפח קשרים חמים עם אנשי המושבה, ארגן תחרויות ספורט ומרוצים ואף נהנה לעבוד בגינת הבית. חיילי אנזא"ק השתתפו במסיבות עם צעירי המושבה ובאירועי חגים. שובל שהה עם חייליו במושבה עד סוף אפריל 1918, השהות הרצופה הארוכה ביותר של המפקדה במקום אחד במהלך כל המערכה[10].
משפחת סלוצקין שהתה לסירוגין בבית סלוצקין מספר שנים לאחר מלחמת העולם הראשונה[11].
ביום א' י"ב בסיוון תרפ"ג (27.5.1923) נתכבד לשמש כיושב ראש בטקס חנוכת "בית הרב קוק" בירושלים[12].
בית סלוצקין נבנה במהלך השנים 1908-1910 על ידי אפרים צבי חרל"פ, מבוני המושבה. הבית נבנה כורכר כמקובל באותה תקופה, עוטר באלמנטים יצוקים ורצפות מצוירות. לבית הייתה גינה מרשימה, שנחשבה היפה בגינות המושבה. במרכזה הייתה בריכת דגי זהב. דפנות שבילי הגן ודפנות הבריכה שובצו צדפים[5][17].
בעיצוב הבית נכללו אלמנטים סמליים רבים בהשראת רעיונותיה של אשת אלעזר, רוז (רוזה), ביניהם:
בכניסה לבית - חמש עשרה מדרגות המסמלות את חמישה עשר מזמורי שיר המעלות בתהילים.
במאורעות תרפ"א, ב-6 במאי1921, הותקפה רחובות על ידי פורעים שהתאספו ברמלה לרגל חגיגות נבי צלאח. רחובות נערכה למתקפה בראשות מפקד ההגנה ברחובות, משה סמילנסקי, והוקמו חמש עמדות הגנה במבואות המושבה. אחת מעמדות התצפית וההגנה הייתה בבית סלוצקין, שהיה הבית הקיצוני בצפון המושבה, ניצב על גבעה המשקיפה על הדרך לרמלה. הפורעים הגיעו מצפון והוכרעו על ידי מגיני רחובות למרגלות בית סלוצקין[5].
ב-1922 הוכנה תוכנית הגנה בריטית על רחובות, בשרטוט הנלווה סומנו בין השאר בתים בהם הופקדו רובים, אחד מהם היה בית סלוצקין[18][19].
הבית שימש עמדת הגנה ותצפית גם במאורעות תרפ"ט (1929) ובמאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1936-1939). במאורעות תרפ"ט הייתה על גג הבית תחנת איתות ששירתה את כל יישובי הסביבה. בשנות ה-40 שימש הבית מק"ל (מקום לימוד, שם כיסוי למקום אימון) של הגדנ"ע - נוער ההגנה[5].
ב-1937 נוסדה ברחובות גימנסיה שפעלה תחילה בספרית המושבה ועברה בהמשך לבית סלוצקין. ב-1947 התאחדו כיתות התיכון של "בית החינוך" עם הגימנסיה, ויצרו את "התיכון המאוחד רחובות" (תמ"ר) ששירת שנים רבות את כל יישובי האזור. שם המוסד שונה בהמשך ל"קריית החינוך ע"ש עמוס דה-שליט". בית סלוצקין משמש בנין המנהלה של קריית החינוך[20][5].
