אלמה מריה מאהלר גרופיוס ורפל (נולדה כאלמה מרגרטה מריה שינדלר, 31 באוגוסט1879- 11 בדצמבר1964) הייתה מלחינה, סופרת, עורכת, ואשת חברה וינאית. בגיל 15 היא הפכה לבת טיפוחיו של הבמאי מקס בורקהרד. למדה מוזיקה מגיל צעיר, והלחינה לפחות 17 שירים לקול ולפסנתר. היא נישאה שלוש פעמים, לגוסטב מאהלר, מגדולי המלחינים במאה ה-20, לארכיטקט ולטר גרופיוס, ולסופר פרנץ ורפל.
ביוגרפיה
פסל אביה של אלמה הצייר אמיל יעקב שינדלר מאת אדמונד פון הלמר בווינה
נולדה כאלמה שינדלר בווינה שבאוסטריה לצייר אמיל יעקב שינדלר ולאשתו אנה פון ברגן, וגדלה בסביבה מיוחסת. כאשר הייתה בת שלוש עשרה התייתמה מאביה, שנפטר מחסימת מעיים בעת מסע עם בני משפחתו. בחלוף זמן סביר נישאה אמה לקארל מול, תלמידו ועוזרו של שינדלר, שהיה גם מאהבה. אלמה המתבגרת נפגעה קשות. הוא עצמו היה צייר שמילא תפקיד חשוב בחיי האמנות בווינה ובסחר ביצירות אמנות.
עד שמלאו לה שבע עשרה לא למדה אלמה בבית הספר, מלבד חודשים אחדים, אך כדברי כותבת הביוגרפיה שלה, פרנסואז ז'ירו "ידעה את וגנר בעל פה". היא למדה קונטרפונקט, קראה פרטיטורות בלהט, התנסתה בפיסול והרבתה לקרוא.[1] אחד מחבריו של אביה היה גוסטב קלימט, שלו נתנה את "נשיקתה הראשונה". כעלמה צעירה הייתה מעורבת בסדרה של פרשיות אהבים, בהן עם קלימט, מקס בורקהארד, והמלחין אלכסנדר פון זמלינסקי.
ב-1902 נישאה לגוסטב מאהלר, שהיה מבוגר ממנה ב-20 שנה. כתנאי לנישואיהם דרש מאהלר במכתב בן עשרים עמודים שתוותר על כל עיסוקיה: "מכאן ואילך אין לך אלא משלוח יד אחד - לעשות אותי מאושר-- -עלייך להתמסר לי בלי תנאים, עלייך לשעבד את חייך העתידיים על כל פרטיהם לצרכיי שלי ולא לחשוק אלא באהבתי בלבד!". מנישואים אלו נולדו להם שתי בנות: מאריה אנה (1902 - 1907), שנפטרה משנית (סקרלטינה) או מדיפתריה, ואנה יוסטינה (1904 - 1988), שהייתה לפסלת.
חיי האהבה של הזוג לא הצטיינו בלהט מיני מספק, ואלמה המשועממת והמתוסכלת הרגישה שהיא הולכת לאיבוד. חייה העקרים החליאו אותה, הוויתור שבו חייתה היה בלתי אפשרי מבחינתה, וכאשר פגשה את ארכיטקט הבאוהאוסולטר גרופיוס, פצחה איתו בפרשיית אהבים שלא נפסקה גם לאחר שנפל אחד מהמכתבים שהחליפו ביניהם לידיו של מאהלר, שבאותה תקופה פנה לטיפולו של פרויד ששהה בחופשה בהולנד. כאשר נפטר מאהלר ב-1911, הצטננו יחסיה עם גרופיוס.
במשך שלוש שנים ניהלה פרשיית אהבים סוערת עם הצייר האקספרסיוניסטיאוסקר קוקושקה, שצייר את ציורו "Bride of the Wind" כדי לסמל את אהבתם. קוקושה קינא לעברה עם המלחין המפורסם; העביר בווינה שמועה שהם עומדים להינשא - אלמה הרתה לקוקושקה פעמיים. בפעם הראשונה הפסיקה את היריונה ביוזמתה, אך חפצה בהיריון השני, שהסתיים בהפלה. היחסים ביניהם היו מלאי מריבות. במקביל המשיכה אלמה לנהל את חליפת המכתבים עם גרופיוס. הם נפרדו כאשר התגייס למלחמת העולם הראשונה, אך מדי פעם במשך השנים היה צץ ומופיע בחייה.
היא חידשה שוב את קשריה עם גרופיוס, ונישאה לו בזמן מלחמת העולם הראשונה. באוקטובר 1916 נולדה בתם מאנון. היא לא הרבתה להתראות עם בעלה, שקיבל חופשות לעיתים רחוקות. "שבעתי את חיי הארעי" כתבה ביומנה, "לפעמים אני מרגישה רדופת תשוקה לעשות משהו רע ... יש פשעים רבים כל כך הראויים שיבצעו אותם! הו, רק קצת רוע! אהבתי לוולטר גרופיוס הפכה לרגש משפחתי מעורפל ופושר, אי אפשר לקיים נישואים מרחוק".
בסוף 1917 החלה את קשריה הרומנטיים עם הסופר הצעיר ממנה בעשר שנים, פרנץ ורפל. היא הרתה לו, הריון שהסתיים בלידת פג, בן. פרנסואז ז'ירו מספרת על פגישת גרופיוס וורפל בנובמבר 1918, שבה עדיין התחנן גרופיוס בפני אשתו שתחזור אליו.
היא התגרשה מגרופיוס ונישאה לוורפל ב-1929. בנה, מרטין קרל יוהנס, נולד בטרם עת ונפטר בגיל 10 חודשים.
בתם של אלמה וגרופיוס, מאנון (1916 - 1935), נפטרה מפוליו ב-1935 בגיל 18. המלחין אלבן ברג כתב לזכרה את הקונצ'רטו שלו לכינור, "לזכרו של מלאך" (Dem Andenken eines Engels).
ב-1938 נאלצו אלמה ופרנץ ורפל, שהיה יהודי, להימלט מאוסטריה לצרפת מפני האנשלוס הנאצי. עם הפלישה הגרמנית לצרפת, כיבושה במהלך מלחמת העולם השנייה, ושליחת היהודים למחנות ההשמדה, ברחו היא ובעלה מצרפת. בסיוע העיתונאי האמריקני וריאן פריי (הוועד לסיוע לשעת חירום) במרסיי, נמלטו במסע דרך הפירנאים לספרד, ומשם, דרך פורטוגל, לניו יורק. בסופו של דבר התיישבו בלוס אנג'לס, שם זכה ורפל להצלחה כאשר הרומן שלו "The Song of Bernadette" הפך לסרט ב-1943 בכיכובה של ג'ניפר ג'ונס. לאחר מותו של ורפל ב-1945 חזרה אלמה לניו יורק, בה הייתה אשת חברה מוכרת, עד מותה ב-1964 בגיל 85. על פי משאלתה נקברה בבית העלמין שבו הייתה קבורה בתה מאנון.
