PROFILPELAJAR.COM

אליזבת פון ארנים
Elisabeth von Arnim
	פסל של הסופרת בבוק, בפולין. הפסל הוצב בחזית כנסיית העץ שבה נהגה להתפלל
לידה	31 באוגוסט 1866; סידני, האימפריה הבריטית
פטירה	9 בפברואר 1941 (בגיל 74); צ'ארלסטון, ארצות הברית
שם לידה	Mary Annette Beauchamp
מדינה	הממלכה המאוחדת, הרייך הגרמני
מקום קבורה	Tylers Green
שם עט	Elizabeth, Alice Cholmondeley
שפות היצירה	אנגלית
יצירות בולטות	Elizabeth and Her German Garden, Vera, Christine, Princess Priscilla's Fortnight, The Enchanted April
בן או בת זוג	הנינג פון ארנים-שלאגנטין (21 בפברואר 1891–20 באוגוסט 1910); ; פרנק ראסל, הרוזן השני ראסל (1916–1919, 3 במרץ 1931) הרברט ג'ורג' ולס (1910–1913); ; Alexander Stuart Frere (1920–?) ;
מספר צאצאים	5

אליזבת פון ארנים (באנגלית: Elisabeth von Arnim, שמה בלידה: מרי אנט בושאן - Mary Annette Beauchamp, בהמשך רוזנת פון ארנים-שלאגנטין -von Arnim-Schlagenthin-, ובנישואיה השניים - רוזנת ראסל -Countess Russell-‏ 31 באוגוסט 1866 קיריבילי פוינט, אוסטרליה - 9 בפברואר 1941 צ'ארלסטון (קרוליינה הדרומית), ארצות הברית) הייתה סופרת אנגליה, ילידת אוסטרליה. הסופרת נודעה תחילה לקוראיה, ומאוחר יותר גם לבני משפחתה ולידידיה בשם "אליזבת" שבחרה בו, ולפעמים חתמה גם בשם-העט "אליס צ'מלי" (Cholmondley).

ביוגרפיה

אליזבת פון ארנים או בשמה האמיתי מרי אנט בושאן, נולדה בבית הנופש של משפחתה בקיריבילי פוינט, על יד סידני, במדינת ניו סאות' ויילס באוסטרליה. מגיל 3 גדלה באנגליה, לשם חזרה משפחתה. הוריה היו הנרי הרון בושאן (1907-1825), סוחר בעיסוקו, ואליזבת ( "Louey" "לואי") וייס לאסֶטֶר (1919-1836). לאליזבת פון ארנים היו 4 אחים ואחות, וכן בת דודה מאומצת מניו זילנד, קתלין בושאן, נשואה מאוחר יותר עם ג'ון מידלטון מארי ושנודעה כסופרת תחת שם העט קתרין מנספילד.^[1] ארנים, אז עדיין בושאן, למדה במכללה מלכותית למוזיקה וזכתה בה בפרס על נגינתה בעוגב. בשנת 1891 נישאה אליזבת לרוזן הנינג אוגוסט פון ארנים-שלאגנטין, אציל פרוסי, אותו פגשה בעת טיול באיטליה יחד עם אביה. בני הזוג השתקעו בברלין ונהגו לבלות תקופות ארוכות באחוזת בני ארנים בנאסנהיידה, בימינו ז'נדזיני (Rzędziny), בחבל פומרניה. נולדו להם 5 ילדים - 4 בנות ובן. עם מורי ילדיהם בנאסנהיידה נמנו הסופרים א.מ. פורסטר ויו וולפול

בשנת 1908 חזרה ארנים ללונדון. הרוזן ארנים מת בשנת 1910 ומאוחר יותר באותה שנה היא עברה לגור בראנדון, בשווייץ, בה בנתה לעצמה בקתה אלפינית בשם "שאלה סוליי" שם אירחה ידידים ואנשי רוח. בשנים 1913-1910 הייתה ארנים פלגשו של הסופר ה.ג'.ולס. ב-1916 היא התחתנה בשנית, עם הרוזן ג'ון פרנסיס סטנלי ראסל, אחיו הבכור של ברטרנד ראסל. חיי נישואיהם השתבשו מהר ואליזבת ברחה לארצות הברית. היא נפרדה סופית מבעלה בשנת 1919, אך ללא גרושין. בשנת 1920 התאהבה באלכסנדר סטוארט פריר ריווס (1984-1892), מוציא לאור בריטי, צעיר ממנה ב-30 שנה. הוא התחתן מאוחר יותר וקרא לבתו אליזבת לזכר הסופרת. ארנים חילקה את זמנה לסירוגין בין לונדון, צרפת ושווייץ. אחרי פריצת מלחמת העולם השנייה העדיפה לשוב לארצות הברית, בה נפטרה משפעת בגיל 74 בסנטוריום רויירסייד, צ'ארלסון, קרוליינה הדרומית. גופתה נשרפה לפי צוואתה בבית הקברות פורט לינקולן, מרילנד ובשנת 1947 אפר גופה עורבב עם זה של אחיה סידני, בחצר כנסיית סנט מרגרת בטיילרס גרין, שבפן, בקינגהאמשייר. על המצבה נחרת בלטינית האפיטף parva sed apta, כלומר "קטנה אך מוכשרת", רמז לקומתה הנמוכה.

הקריירה הספרותית

בדיעבד כינתה ארנים בספריה את בעלה הראשון השתלטן בכינוי התנ"כי "איש התוכחות" והכתיבה הפכה בשבילה למקלט מפני הנישואים שנתגלו כבלתי מתאימים. בעלה צבר חובות גדולים ונשלח בסופו של דבר לבית הסוהר. באותה תקופה היא בחרה לעצמה את שם העט "אליזבת" וסללה לעצמה קריירה ספרותית עם פרסום ספרה החצי-אוטוביוגרפיה המהורהר ובאותו זמן סאטירי Elizabeth and Her German Garden ("אליזבת והגָן הגרמני שלה") (1898). יצירה זו, בה פירטה את מאמציה לטפח גן באחוזתה ולהשתלב בחברה היונקרית הגבוהה, זיכתה אותה בהצלחה רבה. הספר ידע עשרים הדפסות חוזרות בשנתו הראשונה. בעקבותיו באו The Solitary Summer ‏ (1899), The Benefactress ‏ (1902) Vera ‏ (1921), Love ‏ (1925), כולם חצי-אוטוביוגרפיים. יצירות אחרות ביטאו מחאה נגד שלטון היונקרים וכללו הסתכלויות שנונות על החיים בפרובינציה הגרמנית: The Princess Priscilla's Fortnight ‏ (1905), Fraulein Schmidt and Mr Anstruther ‏ (1907). ארנים נהגה תחילה לחתום על ספריה "מאת הסופרת אליזבת והגן הגרמני שלה'"ובהמשך דרכה חתמה פשוט "אליזבת". היא לא כתבה מעולם אוטוביוגרפיה קונבנציונלית, ספרה 'All the Dogs of My Life' (כל הכלבים של חיי) המוקדש לכלבי המחמד שלה, כולל הצצות אל חיי החוגים החברתיים הנוצצים שבהם חיה.

מורשתה

הרומן "ורה" משנת 1921, טרגי-קומדיה אפלה ששאבה השראה מנישואיה השניים הכושלים עם הרוזן ראסל, היה הספר שזכה במירב שבחי המבקרים. ג'ון מידלטון מארי תיאר אותו כמעין "אנקת גבהים" אך בסגנון ג'יין אוסטן. ספרה משנת 1922 "אפריל קסום" שנכתב בהשפעת נופש בן חודש בריביירה האיטלקית, נחשב לקליל ולתוסס שברומנים שלה ועובד פעמים חוזרות לבמה ולמסך: למחזה בברודוויי בשנת 1925, לסרטים אמריקאיים ב-1935 וב-1992 (האחרון מועמד לאוסקר, עם ליהוק שחקנים כמו ג'וזי לורנס, ג'ים ברודבנט וג'ואן פלורייט), מחזה מאת מתיו ברבר בשנת 2000 שהיה מועמד לפרס טוני, מחזמר בשנת 2010 וסדרת טלוויזיה בערוץ רדיו 4 של BBC בשנת 2015. הספר, טוען טרנס דה ויר וייט, תרם לעלייה בפופולריות של אתר הקיט האיטלקי פורטופינו. הוא כנראה הספר הפופולרי ביותר של ארנים, ונבחר עם פרסומו לספר החודש על ידי המועדון בעל אותו שם "Book-of-the-Month club" בארצות הברית. יצירה אחרת שלה, הרומן "מר סקפינגטון" עמד בבסיס סרט בהפקת האחים וורנר בשנת 1944, היה גם מועמד לאוסקר. שיחקו בו בטי דייוויס וקלוד ריינס. ב-1945 הספר עובד למחזה רדיופוני בתוכנית Lux Radio Theater ששודרה ב-1 באוקטובר באותה שנה.

אחרי 1983 ההוצאה לאור "ויראגו" הדפיסה מחדש את יצירותיה עם דברי מבוא חדשים מאת סופרים מודרניים, שאחדים מהם ניסו לנכס אותה בתור סוג של פמיניסטית. ההומור הנשכני שלה וגישתה החריגה כלפי החיים באו לידי ביטוי בהערה כמו זו המופיעה באחד ממכתביה: "אני כל כך שמחה שלא מתתי בהזדמנויות השונות שבהן בכנות רציתי בכך, מכיוון שאחרת הייתי מחמיצה כל כך הרבה מזג אוויר נאה".