מספר שנים לאחר שסיימה את לימודיה במכללת סמית' (תואר ראשון ב-1920 ותואר שני ב-1922), היא החלה לעבוד ב-Springfield Sunday Union וב-The Springfield Republican, עיתונים שראו אור בספרינגפילד, מסצ'וסטס. היא הייתה מעורבת מאוד בתיק סאקו וונצטי ובסופו של דבר כתבה סדרת מאמרים בחוברת בשם "האיום הכחול".[2]
היא לימדה במכללת ברנרד (1956), בבית הספר החדש למחקר חברתי (1946), במעבדת עיצוב (1939) ובקולג' שרה לורנס (תולדות האמנות, 1942-1944).[1]
ברניס אבוט, שנות ה-30
מק'קוזלנד עברה לניו יורק ב-1935. לאורך כל התקופה הזו היא גרה עם בת זוגה ברניס אבוט במנהטן. הן עבדו בשיתוף פעולה על פרסום הסדרה "ניו יורק המשתנה" ב-1939. הפרויקט נתמך על ידי פרויקט האמנות הפדרלי ומק'קוזלנד חיברה את הטקסט שליווה את הצילומים של אבוט.[1]
חלק ניכר מהעניין שלה בלימודי אמנות נעוץ בשאיפות לדמוקרטיה ולצדק חברתי.[2]
החל מאמצע שנות ה-30, היא עבדה כמבקרת אמנות וסופרת עצמאית, תרמה ל"פרנסוס", "רפובליקה החדשה" ו"מגזין האמנות".[1]
היא כתבה בעיקר על ציור וצילום סוציאל-ריאליסטים, יחסה של מק'קוזלנד לנטייתו של עולם האמנות להפשטה בשנות ה-50 היה קודר; היא ציינה כי היא חשה שזו "בריחה של האמן מהמציאות ומאחריות". רגשותיה התרככו במקצת בשנים שלאחר מכן, והיא כתבה כי במחויבותה ההוליסטית להיבטים החברתיים של האמנות, היא חשה שהזניחה את הצדדים הרגשיים והפואטיים שלה עצמה.[2]
מק'קוזלנד כתבה עבודה לאמנים ב-1947, שהתווה את תנאי המחיה והמעמד הכלכלי של האמן האמריקאי.[2]
היא גם חיברה יצירות על אמנים פרטניים, ביניהםמרסדן הארטלי, אלפרד הנרי מאורר, אדוארד למסון הנרי, צ'ארלס ובסטר הות'ורן וג'ורג' איננס.[1]
בין הספרים הנוספים שחיברה: קריירה באמנויות, Fine and Applied (1950) ומקצועות אמנות בארצות הברית.
היא גם כתבה שירה ועיצבה פרסומים במהדורות מוגבלות אותם הדפיסה במדפסה הפרטית שלה.[1]
בשנת 1939 אצרה מק'קוזלנד את התערוכה הרטרוספקטיבית Lewis Hine במוזיאון ריברסייד. תערוכות נוספות שאצרה כוללות את העולם של היום (מוזיאון ברקשייר, 1939), תערוכה של הדפסי משי עבור מוזיאון ספרינגפילד לאמנויות יפות ומוזיאון מדינת ניו יורק (1940), וצילום היום (גלריית ACA, 1944).[1]
ב-1950 עבדה כיועצת מיוחדת בגלריה קורקורן וערכה את הקטלוג הנלווה לתערוכה.[1]
המחקר הנרחב של מק'קוזלנד התמקד במיוחד בא"ל הנרי, לואיס היין, ג'ורג' אינס ואלפרד מאורר. את חמש עשרה השנים האחרונות לחייה הקדישה למחקר על אודות הצייר מרסדן הארטלי.[1]
מק'קוזלנד נפטרה ב-14 במאי 1965. היא קבורה בבית הקברות מייפל גרוב, וויצ'יטה.[1]
מורשת
כתביה של אליזבת מק'קוזלנד שמורים בארכיון לאמנות אמריקאית, בסמית'סוניאן.[1]
