אלפרד הנרי מאורר (באנגלית: Alfred Henry Maurer; 21 באפריל 1868 - 4 באוגוסט 1932) היה צייר אמריקני מודרניסטי. הוא הציג את עבודותיו בחוגים אוונגרדיים בעולם ובעיר ניו יורק בתחילת המאה ה-20.
ראשית חייו
מאורר נולד ב-21 באפריל 1868 בניו יורק. אביו, לואי מאורר, היה ליתוגרף ממוצא גרמני שהביע בוז לאמנות המודרנית. בגיל שש עשרה נאלץ מאורר לעזוב את בית הספר כדי לעבוד במשרד הליתוגרפי של אביו. בשנת 1897, לאחר שלמד אצל הפסל ג'ון קווינסי אדמס וורד (אנ') ואצל הצייר ויליאם מריט צ'ייס, נסע מאורר לפריז, שם שהה מספר שנים והצטרף למעגל האמנים אמריקאים וצרפתים.
קריירה
משנוכח שההוראה באקדמיה ז'וליאן מוגבלת מדי, בילה מאורר את רוב זמנו בהעתקות יצירות בלובר. הדיוקן העצמי שלו מאותה תקופה מבטא את 'האופטימיות הצעירה' של אותה תקופת חייו. באותה תקופה מאורר עבד בסגנון ריאליסטי קונבנציונלי אך בטוח.[1]
היצירה של מאורר, שהושוותה ליצירתו של ויסלר במובן הצבעוניות והטיפול בצבע, נתן לו את המוניטין בעולם האמנות האמריקאי. השוואות נערכו עם צ'ייס וסרג'נט.[2] הציור זכה בפרס ראשון בתערוכה הבינלאומית של קרנגי בשנת 1901.הפרס הבטיח לו עתיד מזהיר, ומאורר קיווה שזה ישכנע את אביו שהוא יכול, להיות צייר. בשנת 1905 הוא זכה במדליה השלישית בתערוכת לייז' (בלגיה). ומדליית זהב בתערוכה הבינלאומית במינכן.
עם זאת, בגיל שלושים ושש בפריז, כשהוא חורג ממה שכולם כינו סגנונות ציור "מקובלים", שינה מאורר את שיטותיו בחדות ומנקודה זו צייר רק בסגנון קוביסטי ופוביסטי. הפריצה שלו מריאליזם ומחויבות חדשה למודרניזם, שנוצרה על ידי חשיפה לאמנות עלתה לו לאחר מכן במוניטין הבינלאומי שלו ובתקווה להתייחסות חיובית של אביו. הייתה לו תערוכה עם ג'ון מרין בעיר ניו יורק בגלריה של אלפרד סטיגליץ, וארבעה מציוריו נכללו בתערוכת הארמורי של 1913. הוא זכה להערכה בחוגי האוונגרד. עם זאת, הוא לא מצא פרנסה.
כשעזב את פריז ערב מלחמת העולם הראשונה, חזר לבית אביו רק כי מנע ממנו תמיכה. זו הייתה ההתחלה, כפי שכתב מבקר האמנות רוברט יוז, "גירוש לגיהנום של סכסוך אדיפלי."[3]
בשבע-עשרה השנים הבאות, צייר מאורר בבית אביו בווסט סייד של מנהטן וזכתה לשבחי ביקורת מוגבלים בלבד. הוא התיידד עם אמנים אמריקאים אוונגרדיים מכובדים כמו ארתור דאב, מרסדן הארטלי וג'ון מרין, שכמעט כולם היו ידועים יותר ממנו. הוא השתתף בתערוכות יוקרתיות, כמו "תערוכת הפורום של ציירים אמריקאיים מודרניים" בשנת 1916, מופע בניו יורק שהציג שבע עשרה מהציירים המודרניסטים האמריקאים החשובים ביותר באותה תקופה. הוא גם הציג באופן קבוע באגודת האמנים העצמאיים בניו יורק ונבחר למנהל שלהם בשנת 1919.
בשנת 1924 קנה סוחר אמנות ניו יורקי את תכולת הסטודיו של מאורר וייצג את האמן בהמשך הקריירה שלו. אולם מות אמו בשנת 1917 העצים את נסיגתו ההדרגתית מהעולם.[4]
על גישתו לציור לאחר נטישת הריאליזם, אמר מאורר, "הדאגה העיקרית שלי בציור היא הסידור היפה של משטחי הצבע - כלומר, הרמוניה של הפיגמנטים, טהורים פחות או יותר. מסיבה זו אי אפשר להציג העתק מדויק של הטבע .... יש צורך שהאמנות תהיה שונה מהטבע ... אולי אמנות צריכה להיות העצמה של הטבע. לפחות היא צריכה לבטא תחושה אינהרנטית שלא ניתן להשיג מהטבע אלא באמצעות תהליך של אסוציאציה .... האמן צריך להיות חופשי לצייר את רגשותיו, אסור לטבע לכבול אותו."[4]
כפי שציין היסטוריון האמנות שלדון רייך, אילו מאורר היה נשאר באירופה בשנת 1914, ככל הנראה הוא היה מתפרסם[5] במקום זאת, הוא הפך לאזרח של מדינה עם עניין מוגבל מאוד בניסויים אמנותיים נועזים ותפס את מקומו כחלק מאותה "אחווה טרגית של אמנים אשר במהלך חייהם סבלו מהזנחה וחוסר הכרה." הוא נשאר במעמד שולי ברוב ספרי הלימוד בתולדות האמנות האמריקאית.
מוות
מאורר נטל את חייו בתלייה, בגיל 64, מספר שבועות לאחר מות אביו בגיל 100.[6] הוא נקבר בבית העלמין גרין ווד בברוקלין, ניו יורק.
אלפרד סטיגליץ רצה לארגן תערוכה של פועלו לאחר מותו בגלריה שלו, An American Place, אך לא הצליח לעשות זאת.
חמש שנים לאחר מותו של מאורר כתב מבקר האמנות הנרי מקברייד, שסקר את הצגת עבודתו בגלריה ההדסון ווקר בניו יורק: "הוא חי אך ורק למען אמנותו ובניגוד חריף לרוב הציירים ... היה לו אומץ להאמין בעקרונותיו."
בהווה, ההכרה בתרומתו גבוהה מאוד, ועבודותיו של מאורר נכללות באוספי אמנות רבים ברחבי ארצות הברית.
גלריה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Biographical information for this entry is taken from Elizabeth McCausland, A.H. Maurer (New York: Wyn, 1951).
- ^ Loughery, John. "The Watercolors of Alfred Maurer." Arts Magazine (Summer 1985), pp. 124–125.
- ^ Hughes, Robert. American Visions: The Epic History of Art in America. New York: Knopf, 1997.
- ^ 1 2 Elizabeth McCausland, A.H. Maurer (1968-1932) (Minneapolis: Walker Art Center, exhibition catalogue, November 6-December 11, 1949), p. 15.
- ^ Loughery, John. "The Watercolors of Alfred Maurer." Arts Magazine (Summer 1985), pp. 124–125.p 124
- ^ New York Times, "Artist, Death by Suicide," August 5, 1932.
.jpg)
