אליזבט גארט נולדה בוייטצ'אפל, לונדון, כשנייה מתוך שנים עשר ילדים. אחיה הצעיר ממנה נפטר בגיל חצי שנה. כאשר הייתה גארט בת שלוש, המשפחה עברה לסאפוק, במזרח אנגליה, שם אביה הקים מבשלה. עם הזמן, המבשלה הצליחה ואביה הפך לאיש עסקים עשיר, והמשפחה עברה לגור באחוזה. אחותה הצעירה מיליסנט, לימים מיליסנט פוסט, הייתה ממובילות התנועה הסופרג'יסטית בבריטניה.
לימודי רפואה
גארט לא למדה בבית ספר ציבורי, היא למדה בביתה ובבית ספר פרטי. בשנת 1860 היא החליטה ללמוד רפואה, דבר שלא היה מקובל עבור אישה באותם הזמנים, ואף היה עשוי להתפרש כמעשה לא ראוי. גארט הצליחה לקבל ידע בסיסי ביותר ברפואה בבית החולים הלימודי "מידלסקס", בלונדון, אבל בית החולים סירב לקבל אותה בתור סטודנטית מן המניין, כמו בתי חולים לימודיים רבים אחרים אליהם היא ניסתה להתקבל[2]. גארט השלימה לימודי סיעוד ועבדה כאחות בזמן שלקחה חלק בקורסים שונים בלימודי רפואה. לבסוף, גארט הצליחה ללמוד אנטומיה בבית חולים פרטי בלונדון בסיוע חוקרים מאוניברסיטת סנט אנדרוז ובבית ספר לרפואה באדינבורו. עם סיום הלימודים הערימו על גארט קשיים בקבלת אישור לעיסוק ברפואה. מוסדות רבים כגון, אוניברסיטת לונדון, הקולג' המלכותי לרופאים ומנתחים, ומוסדות נוספים לא אפשרו לה לגשת למבחנים. אך לבסוף בשנת 1865 היא קיבלה את האישור לעסוק ברפואה מאגודת הרוקחים של לונדון. גארט פתחה מרפאה בסוף שנת 1865, בתחילה מעט חולים הגיעו אל המרפאה. היא ביקשה לפתוח מרפאת חוץ לנשים עניות שלא יכלו לקבל טיפול רפואי. גארט שאפה שצוות המרפאה יהיה מורכב מנשים בלבד. ב־1866 התפרצה הכולרה וגארט טיפלה במרפאת החוץ שלה בכ-3,000 חולים. מרפאת החוץ התרחבה לבית חולים חדש (New Hospital) לנשים בלבד ובו אנדרסון עבדה יותר מעשרים שנים.
גארט שמעה כי הדיקן של הפקולטה לרפואה בסורבון מעודד השתלבותן של סטודנטיות בלימודי הרפואה, היא למדה במאמץ צרפתית ובשנת 1870 היא קיבלה את התואר דוקטור לרפואה בפריזמהסורבון. באותה שנה היא גם נבחרה למועצה הראשונה של בתי הספר בלונדון (London School Board), הגוף שהיה אחראי על מדיניות החינוך בלונדון רבתי. גארט הייתה עמוסה מידי והחליטה להתפטר מהתפקיד במועצה.
עבודתה כרופאה
בשנת 1871 היא התחתנה עם ג'יימס ג'ורג' סקלטון אנדרסון (נפטר בשנת 1907) אך היא לא הפסיקה לעסוק ברפואה. בשנת 1874 היא ייסדה יחד עם סופיה ג'קס-בלייק בית ספר לרפואה לנשים בלונדון. היא המשיכה לעבוד שם כל שנות הקריירה שלה והייתה דיקאן בית הספר בין השנים 1883 ל-1902.
בשנת 1873 גארט התקבלה כחברה באיגוד הרפואה הבריטי ונשארה החברה האישה היחידה במשך 19 שנה, בשל ההצבעה של חברי האגודה נגד קבלת נשים נוספות.
מאמציה להגדלת מספר הנשים העוסקות ברפואה נשאו פרי, צוות העובדים בבית החולים החדש (באיסט רואד) כלל נשים בלבד, ובבית הספר ללימודי רפואה לנשים למדו יותר מ-200 סטודנטיות, שרובן התכוננו לקבלה ללימודים בפקולטה לרפואה באוניברסיטת לונדון, אשר החלה לקבל נשים בשנת 1877. בשנת 1874, בבית החולים החדש, היו 26 מיטות חולים בלבד. על פי החוק באותה תקופה, בית חולים לימודי היה חייב להכיל לכל הפחות 150 מיטות חולים, ולכן הייתה התנגדות רבה לכך שבית החולים יקבל מעמד של בית חולים לימודי. אך לאחר שלוש שנים גארט הצליחה לשכנע את המועצה הראשית לרפואה בלונדון לבטל את התקנות הללו.
פעילות ציבורית
ב-9 בנובמבר1908, גארט נבחרה לראש עיריית אלדבורו ובכך הפכה לראשת העיר האישה הראשונה בבריטניה. גארט גם הייתה פעילה בתנועה למען זכות ההצבעה לנשים בבריטניה וב-1866 היא הציגה עצומה שנחתמה על ידי 1,500 נשים. העצומה דרשה לתת לנשים שהן בעלות משפחה להצביע.
אליזבט גארט אנדרסון נפטרה בשנת 1917 ונקברה באלדבורו.
.jpg)
