זיו נולד בקיבוץ גבעות זייד ( גבעותשייח' אבריק ) בעמק יזרעאל ובגיל צעיר עבר לבת ים. אביו יעקב זיו עבר לעיר בשנת 1944, לאחר שכספורטאי מצטיין, התבקש על-ידי מרכז "הפועל" ומזכירות תנועת "הנוער העובד" להגיע לבת-ים ולהקים בה את תנועות הנוער העובד ואת אגודת הספורט "הפועל". אמו, יהודית לבית שפרבר, הייתה ממשפחות מייסדי אגודת "בית-וגן", שהקימה את בת-ים[1].
מגיל צעיר עוסק זיו באמנות ומוזיקה. בגיל 12 החל לצייר בצבעי שמן. בגיל 15 ניגן בגיטרה ובגיל 16 הקים להקה עם חברו אלון אולארצ'יק, "הצבר הדוקרני". לאחר מכן חזר לתחום האמנות הפלסטית ולמד ציור ב"מכון לאמנות בבת ים" ובביה”ס הגבוה לציור בתל אביב. אחר כך עבר לגור בניו יורק יחד עם אשתו שולמית זיו-אסולין, שלמדה שם לתואר שני[2]. בניו יורק למד בבית הספר לאמנות של מוזיאון ברוקלין והשלים תואר ראשון באמנות באוניברסיטת המדינה של ניו יורק. הם התגוררו בשכונת גריניץ' וילג' וזיו המשיך לעסוק באמנות פלסטית ומיצגים. בשנת 1984, העלה מופע אוונגרדי, יחד עם אולארצ'יק (שגם עבר לגור בניו יורק באותן השנים), בו השתתפו 40 צבים, אותם צבע בצבעים זרחניים, שברקע נשמעת מוזיקה שכתב אולארצ'יק[3]. המופע זכה להצלחה בסצנת האמנות הניו-יורקית ובאוקטובר אותה שנה עלה המופע גם בפסטיבל עכו בשם "מוציא את הראש ומכניס חזרה"[4].
בשנות ה-80 וה-90
ב-1986 שב לישראל והציג תערוכה מעבודותיו בגלריה "מבט", שזכתה לביקורות חיוביות[5], והשתתף במיצג בשם "חגיגה של פחחד" על גג בית ספר לאמנות קמרה אובסקורה[6]. ב-1987 עיצב את עטיפת האלבום "שעשועי כאילו" של אלון אולארצ'יק. באותה שנה העלה בפסטיבל ישראל, במסגרת אירועי תיאטרון רחוב את המופע ”אין זו בן זו" יחד עם אשתו שולי זיו ועתי ציטרון. המופע היה שילוב של מחזמר, תיאטרון סאטירי, ומופע רוק והוצג על מרפסות מלון הנשיא בירושלים. המופע זכה במקום הראשון בתחרות תיאטרון הרחוב. בעקבותיו העלו גרסה חדשה שלו בשם "ינתי פרזי" בתיאטרון החאן, שאת המוזיקה למחזה כתב אולארצ'יק[7]. המחזה זכה לביקורות שליליות וירד מהבמה אחרי כשלושה חודשים[8]. לא לפני שעלה פעמיים גם במוזיאון תל אביב[9].
בשנים 1992 עד 1995 הגיש זיו את תוכנית האמנות "כרטיס ל-2" בערוץ 2, בה נהג לחזור על משפט שהגה, והפך מזוהה עמו: "באמנות כמו באמנות, אין דבר כזה שאין דבר כזה"[17]. במקביל באותן השנים השתתף זיו בפאנל התוכנית "אין עם מי לדבר". בשנת 1996 כתב והלחין את השיר "אוכלת מהצד" שהקליטה להקת השוונג של הפיתה[18].
בשנת 1997 זיו כתב וביים את המחזה "על החיים ועל המוות", שהוצג בתיאטרון הבימה, ואת המחזה "קפריסין" של יהונתן גפן בתיאטרון הקאמרי.
שנה אחר כך ביים מחזה נוסף של יהונתן גפן בקאמרי "פטרה".
בשנות ה-2000
בקיץ 2000 ביים את הצגת היחיד של אבי קושניר, "להציל את איש המערות"[19]. הצגת בידור שזכתה להצלחה רבה ועלתה 850 פעמים במשך 5 שנים[20].
על הצגה זו זכה בפרס הבמאי המצטיין ע"ש הבמאי ומייסד הקאמרי יוסף (פפו) מילוא ז"ל. ב-2004 הגיש פינה וערך את תוכנית הבוקר של רשת "הבוקר השביעי"[23]. בנוסף ביים בתיאטרון חיפה את "האישה שבישלה את בעלה", קומדיה מאת המחזאית הבריטית דבי איסיט, שאותה גם תרגם ועיבד לעברית[24].
ביולי 2005 החל לערוך בערוץ אגו את התוכנית "אגו באגו". תוכנית בידור ואירוח, שבה התארח בכל שבוע מומחה לנושא אחר, שודרו בה פינות על עולם הרכב, אלכוהול, סקס, גאדג'טים, רוקנרול, ונערכו דיונים בנושאים גבריים מנקודת מבט הומוריסטית[25].
בשנת 2006 ביים את "מקום אחר ועיר זרה", מחזמר בתיאטרון הקאמרי בהשראת ספרה של מאיה ערד באותו שם[26]. את המוזיקה למחזה הלחין אלון אולארצ'יק ואת התפאורה עיצב דני קרמן[27]. באותה שנה גם שימש חבר בצוות השופטים של תוכנית המציאות "דה שואו"[28].
החל מסוף שנת 2007 ועד 2009 הגיש לצידו של גיא מרוז את תוכנית הרדיו ציפורי לילה המשודרת בגלי צה"ל. התוכנית עוסקת מדי שבוע בשנה מסוימת, באירועים שקרו בה ובמוזיקה של אותה שנה. ב-2007 היה שופט בתוכנית הטלוויזיה "גריז"[29]. בנוסף כתב תסריט לסדרת הדרמה "מסכים", עבור הפרק "לורנצו ואוזי".
בשנת 2008 הנחה את התוכנית "דיוקן" בערוץ הראשון, בה שלושה ציירים מציירים ידוען כשבסוף התוכנית הוא בוחר בציור החביב עליו[30].
בשנת 2009 ביים את המחזה של יהונתן גפן "ג'וני הלך" בקאמרי[31].
בקיץ 2010 הציג תערוכת יחיד ב"גלריה טובה אוסמן", ברחוב בן יהודה בתל אביב[32].
