אלברט קאהן (באנגלית: Albert Kahn ;21 במרץ1869 – 8 בדצמבר1942) היה אדריכליהודי-אמריקאי, האדריכל התעשייתי האמריקאי החשוב ביותר בתקופתו. לעיתים הוא מכונה "אדריכל דטרויט". בשנת 1943 הוענקה לו לאחר מותו מדליית פרנק פ. בראון מטעם מכון פרנקלין.[1] רבים ממסמכי העבודה האישיים של אלברט קאהן ותצלומי המבנים שתכנן שוכנים בספרייה ההיסטורית בנטלי של אוניברסיטת מישיגן.[2] הספרייה המקצועית האישית שלו, אוסף ספריית אלברט קאהן, שוכנת באוניברסיטה הטכנולוגית של לורנס בסאות'פילד, מישיגן.[3] הארכיונים לאמנות אמריקאית במכון סמיתסוניאן מכילים את רוב ההתכתבויות של המשפחה וחומרים אחרים.[4]
קורות חיים
קאהן נולד למשפחה יהודית[5] ב־21 במרץ 1869 בראונן, ממלכת פרוסיה. קאהן היגר עם משפחתו לדטרויט בשנת 1880, כשהיה בן 11.[6] אביו יוסף הוכשר כרב; לאמו רוזלי היה כישרון לאומנות חזותית ומוזיקה.
כנער קיבל קאהן משרה במשרד האדריכלים מייסון ורייס .[6] בשנת 1891 הוא זכה במלגה של שנה ללימודים באירופה, ובמסגרת זו סייר בגרמניה, צרפת, איטליה ובלגיה יחד עם הנרי בייקון, סטודנט צעיר נוסף לאדריכלות. בהמשך תכנן בייקון את אנדרטת לינקולן בוושינגטון הבירה .[7]
בשנת 1895 ייסד את משרד האדריכלים אלברט קאהן ושות'.[8] יחד עם אחיו הצעיר ג'וליוס, הוא פיתח סגנון בניה חדש לפיו בטון מזוין החליף עץ בקירות מפעל, גגות וקורות תמיכה. שיטה זו נתנה הגנה טובה יותר מפני שריפות ואיפשרה חללי פנים גדולים מאוד. המפעל של יצרנית הרכב פקארד, שתוכנן בשנת 1903, היה הראשון שנבנה על פי עיקרון זה. [9]
בניין מפעל הרכב פקארד Packard מספר. 10 בבנייה, ג. 1905
ההצלחה של מפעל פקארד הביאה את הנרי פורד להתעניין בעיצובים של קאהן. קאהן תכנן את מפעל היילנד פארק של חברת פורד, שהתחיל להבנות בשנת 1909, שם איחד פורד את הייצור של פורד דגם T ושכלל את פס הייצור.[10][11]
מאוחר יותר, בשנת 1917, תכנן קאהן, את מתחם פורד ריבר רוז' המאסיבי באורך חצי מייל בדיברבורן, מישיגן. הרוז' התפתח כמתחם הייצור הגדול ביותר בארצות הברית ובתקופתו אף בעולם כולו. כוח האדם במתחם הגיע לשיא של 120,000 עובדים.
קאהן היה אחראי על רבים מהבניינים והבתים שנבנו בניהולה של משפחת חירם ווקר בווקרוויל, אונטריו, כולל אחוזת וויליסטד. התעניינותו של קאהן במבנים בסגנון היסטורי נראית גם בבתים שתכנן בכפר האינדיאני של דטרויט, בית קרנברוק, בית אדזל ואלינור פורד, ובפונדק דירבורן, שהוא בית המלון בשדה תעופה הראשון בעולם.
קאהן תכנן גם את בניין פישר בן 28 הקומות בדטרויט המוכר בסגנון האר דקו שלו, ונחשב כיום לנקודת ציון ולאחד האלמנטים היפים ביותר בקו הרקיע של דטרויט. בשנת 1928 נבחר בניין פישר על ידי הליגה האדריכלית של ניו יורק כמבנה המסחרי היפה ביותר לאותה שנה. בין 1917 ל־1929 עיצב קאהן את בנין המטה לכל שלושת העיתונים היומיים הגדולים בדטרויט. עבודתו הוצגה גם באירוע האדריכלות במסגרת תחרות האומנות שהתקיימה באולימפיאדת הקיץ ב--1928 .[12]
ב־8 במאי 1929, בעקבות הסכם שנחתם בין קאהן לנשיא חברת הסחר הסובייטית אמטורג שאול ג. ברון, הזמינה ממשלת ברית המועצות את משרד אלברט קאהן לתכנן את מפעל הטרקטורים (וולגוגרד), הראשון מסוגו בברית המועצות. ב־9 בינואר 1930 נחתם חוזה שני עם משרדו של קאהן שמינה אותם לאדריכלים יועצים לכל הבנייה התעשייתית בברית המועצות .[13]
במסגרת חוזים אלה, פעל משרד קאהן בין השנים 1929–1932 ממטה החברה בדטרויט ומהלשכה המעוצבת החדשה שהוקמה במוסקבה במטרה להכשיר ולפקח על אדריכלים ומהנדסים סובייטים. בראש לשכת העיצוב והבנייה הממלכתית ((Gosproektstroi עמד אחיו הצעיר של אלברט קאהן, מוריץ קאהן, ו-25 אנשי צוות נוספים שהיו מעורבים במוסקבה בפרויקט זה. הם הכשירו למעלה מ־4,000 אדריכלים ומהנדסים סובייטים; ותכננו 521 מפעלים ומפעלים[6] במסגרת תוכנית החומש של ברית המועצות.[13][14]
קאהן תכנן גם רבים מאלה מהמבנים שנחשבים לקלאסיקה באוניברסיטת מישיגן באן ארבור. אלה כוללים את מגדל הזיכרון של ברטון, אודיטוריום היל, ספריית הבוגרים של האצ'ר וספריית ויליאם ל. קלמנס. בשלב מאוחר יותר בחייו קאהן אמר כי מכל הבניינים שתכנן הוא רצה להיזכר בזכות עבודתו בספריית ויליאם ל. קלמנס.
קאהן שיתף פעולה לעיתים קרובות עם האדריכל הפיסולי קוראדו פרדוצ'י. פרדוצ'י עבד על כ־50 פרויקטים של קאהן, ובכלל זה בנקים, בנייני משרדים, מבני מערכות עיתונים, מבני מוזוליאום, בתי חולים ומגורים פרטיים.
משרדו של קאהן הצליח להסתגל לצרכים המשתנים של מלחמת העולם הראשונה, ותכנן מספר שדות תעופה ובסיסים צבאיים עבור ממשלת ארצות הברית במהלך המלחמה. עד מלחמת העולם השנייה, המשרד של קאהן בו עבדו כ־600 איש, היה מעורב בהפיכתה של תעשיית דטרויט לחלק מארסנל הדמוקרטיה של אמריקה (מטבע הלשון שטבע הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט בנאומו המפורסם מסוף שנת 1940). המשרד תכנן, בין היתר, את מפעל הטנקים של מאגר הציוד הצבאי של דטרויט, ואת מפעל המפציץ האווירי של ווילו רן, הבניין האחרון של קאהן שנמצא ביפסילנטי, מישיגן. חברת המנועים של פורד יצרה שם בהיקף המוני את הקונסולידייטד B-24 ליברייטור.[15][16]
בשנת 1937, היה אלברט קאהן אחראי ל־19 אחוזים מכלל המפעלים המעוצבים ארכיטקטונית בארצות הברית.[6] בשנת 1941 קיבל קאהן את חבילת השכר והפיצוי השמינית בגובהה בארצות הברית, 486,936 דולר, עליהם שילם 72% מס.[17]
אלברט קאהן עבד על יותר מאלף פרויקטים של הנרי פורד[6] ומאות נוספים עבור יצרניות רכב אחרות. הוא עיצב אולמות תצוגה עבור חברת פורד מוטור בכמה ערים כולל ניו יורק, וושינגטון הבירה ובוסטון. הוא נפטר בדטרויט ב־8 בדצמבר 1942.
החל משנת 2006, בערך 60 מהמבנים שתכנן קאהן נרשמו במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים. לא כל העבודות של קאהן נשמרו. בית הספר התיכון הטכני קאס בדטרויט, שתוכנן על ידי מלקמסון והיגינבתם והוקם על ידי משרדו של אלברט קאהן בשנת 1922, נהרס בשנת 2011 לאחר שוונדלים רוקנו אותו ממרבית אביזריו וחפציו.[18] בניין דונובן, שבו התמקמה לימים חברת התקליטים רשומות מוטאון, ננטש במשך עשרות שנים ומצבו התדרדר. העירייה הרסה אותו כחלק מתוכנית שיפור החזות העירונית שיישמה לפני הסופרבול XL 2006.
חמישה עשר מהמבנים של אלברט קאהן מוכרים רשמית על ידי סמני זיהוי היסטוריים במישיגן.[19]
בית כנסת בית אל (כיום תיאטרון בונסטלה), 1903 דירות פאלמס, 1903 קונסרבטוריון האי בל 1904 ביתו של אלברט קאהן, 1906 מפעל ההרכבה של פורד, 1914, קליבלנד, אוהיו (כיום מכון קליבלנד לאמנות )בניין ג'נרל מוטורס (כיום קדילאק פלייס), 1919בניין פישר, 1927 המטה העולמי של SS Kresge, 1927
מבני הקמפוס שנבנו במהלך הקריירה שלו (מקור רשימה זו: שרייבר, פני. "הקמפוס של אלברט קאהן."עיתון אן ארבור אובסרבר" (The Ann Arbor Observer), ינואר, 2002, עמודים 27–33):
אודיטוריום היל, ברקע מגדל הזיכרון של ברטון הקמפוס המרכזי של אוניברסיטת מישיגן : אולם המלאכים, אחד הבניינים המרכזיים של המכללה לספרות, מדע ואמנויות
בית אלפא אפסילון פי (1912), רחוב היל 1205 (לשעבר דלתא גמא)[26]
בית פסי אפסילון (1924), רחוב היל 1000
לקריאה נוספת
Bridenstine, James (1989). Edsel and Eleanor Ford House. Wayne State University Press. ISBN0-8143-2161-5. Bridenstine, James (1989). Edsel and Eleanor Ford House. Wayne State University Press. ISBN0-8143-2161-5. Bridenstine, James (1989). Edsel and Eleanor Ford House. Wayne State University Press. ISBN0-8143-2161-5.
Sobocinski, Melanie Grunow (2005). Detroit and Rome: building on the past. Regents of the University of Michigan. ISBN0-933691-09-2. Sobocinski, Melanie Grunow (2005). Detroit and Rome: building on the past. Regents of the University of Michigan. ISBN0-933691-09-2. Sobocinski, Melanie Grunow (2005). Detroit and Rome: building on the past. Regents of the University of Michigan. ISBN0-933691-09-2.
^ 12345Johnson, Donald L. and Donald Langmead (1997). Makers of 20th Century Modern Architecture: A Bio-Critical Sourcebook. Fitzroy Dearborn Publishers. ISBN1136640568. Pp. 161-164.
^Borth, Christy. Masters of Mass Production, Indianapolis, IN: Bobbs-Merrill Co., 1945, pp. 97-100.
^Borth, Christy. Masters of Mass Production, pp. 107-8, Bobbs-Merrill Co., Indianapolis, IN, 1945.
^Herman, Arthur. Freedom's Forge: How American Business Produced Victory in World War II, pp. 22, Random House, New York, NY, 2012. ISBN 978-1-4000-6964-4.
^"Industry's Architect". Time. 29 ביוני 1942. נבדק ב-2008-04-04. In 1928 the Soviet Government, after combing the U.S. for a man who could furnish the building brains for Russia's industrialization, offered the job to Kahn. Twenty-five Kahn engineers and architects went to Moscow. They had to start from scratch.{{cite news}}: (עזרה)
^Borth, Christy. Masters of Mass Production, pp. 109-10, 120-28, Bobbs-Merrill Co., Indianapolis, IN, 1945.
^Herman, Arthur. Freedom's Forge: How American Business Produced Victory in World War II, pp. 51-2, 96-8, 148, 200, 227-9, 242, Random House, New York, NY, 2012. ISBN 978-1-4000-6964-4.
.jpg)
