אייזיק יעקלס נולד בסוף המאה ה-16 ברובע היהודי קז'ימייז' שבקרקוב, פולין, לאביו יעקב, שהיה מעשירי ומנהיגי הקהילה. יעקב מוזכר כמלווה כספים למלךזיגמונט השני, וכן כאחד ממייסדי תקנות הקהילה בשנת 1595 (ה'שנ"ה). יש המייחסים את יעקב כגיסו של הרב יוסף כץ.
אייזיק נישא לבריינדל, בתו של הרב ישראל יחיאל רפפורט, מדייני קרקוב, ואחותו של הרב אברהם רפפורט (מחבר השו"ת "איתן האזרחי" ורב העיר לבוב).[1]
עסקיו ומעמדו
אייזיק יעקלס עסק אף הוא כאביו במסחר והיה לאחר מעשירי ונכבדי הקהילה היהודית בקז'ימייז'. אייזיק הרחיב את עסקי אביו ועסק במסחר, בנקאות והלוואה בריבית. מלבד ההון העצמי שהשתמש בו להלוואותיו, הלווה גם כן כספי פיקדונות של אצילים, כמרים או סתם נוצרים שהיה בידם סכומים גדולים של כסף. על פי רשימות בתי המשפט הפולניים, סך הפיקדונות שהיו בידו הגיעו ל-250,000 זהובים.
משנת 1608 (ה'שס"ח) כיהן כראש הקהילה היהודית בקז'ימייז' עד 1647 (ה'ת"ז), עת שהוריש בחייו את המשרה לבנו משה. בשנת 1616 סולקו הסוחרים היהודיים מהעיר גדנסק, ואייזיק דרש את העמדת מועצת העיר לבירור. ב-10 בדצמבר 1616 (ב' בטבתה'שע"ז) זימן זיגמונט השלישי את מועצת העיר גדנסק אל בית דינו ופסק להשיב את זכויות יהודי העיר עד לקיום משפט בעניין.
פרסומו העיקרי של אייזיק הוא מבית הכנסת אייזיק שול שבנה. רעיון הבנייה נהגה על ידי בריינדל אשתו.[1] אישורי הבנייה הושגו מידי המלך ולדיסלב הרביעי בשנת 1638 (ה'שצ"ח), אך בעקבות התנגדות הכמורה התעכבה קצת הבנייה והסתיימה רק בשנת 1644 (ה'ת"ד). בית הכנסת היה אחד מהיפים ומפוארים בפולין כולה, והיה עורק ראשי בחיי הקהילה היהודית עד שלהי המאה ה-19, עת התרחבו גבולות מגורי היהודים מחוץ לרובע קז'ימייז'.
האגדה רוקמת את שמו של אייזיק יעקלס כגיבור המעשייה של האוצר מתחת לגשר. לפיה יהודי ושמו אייזיק מהעיר קרקובחולם כמה פעמים שאם ייסע לעיר הרחוקה פראג, ימצא שם אוצר מתחת לאחד הגשרים הראשיים. אייזיק זה מחליט על הנסיעה לפראג הרחוקה, אך בבואו אל פראג הוא נוחל אכזבה, שכן הוא מגלה כי השמירה המלכותית האדוקה על המקום לא מאפשרת כל תנאי חפירה מתחת לגשר. הוא מתהלך לצד הגשר אנה ואנה כשהוא מהורהר בעצב. אחד השומרים שם לב ליהודי המסתובב שוב ושוב סביבות הגשר, ושואל אותו לפשר מעשיו. אייזיק מספר לו על חלומו, וכתגובה השומר לועג לו, ואומר לו שגם הוא חלם חלום, שמתחת לתנור בביתו של יהודי ושמו אייזיק, בקרקוב, (הוא אייזיק מושא הסיפור) מסתתר אוצר! הוא מוסיף את דעתו והמלצתו כי אין להאמין ולהתייחס לחלומות, ושהיהודי עשה שטות בבואו עד לפראג רק מכוח חלום. אז הבין אייזיק שמטרת בואו לפראג הייתה רק כדי לשמוע זאת, שבעצם האוצר נמצא ממש מתחת לאפו. חזר לביתו, חפר מתחת לתנור, מצא את האוצר והתעשר, ובנה בחלק מסכום האוצר בית כנסת על שמו.
אגדה נוספת נקשרה אל בית הכנסת, לפיה עם סיום בניית הבית הכנסת בשנת 1644 (ה'ת"ד), תכננו גויים מתושבי המקום לערוך פוגרום ביהודי העיר ביום חגיגת חנוכת הבית. אייזיק קיבל דיווח על כך מנער גוי ששמע על כך, וזה הראשון מיהר להודיע על כך לרביום-טוב ליפמן הלר, שהיה באותה עת אב בית דין של קרקוב. הרב הלר תכנן אמצעי הרתעה מבוים. בתחילת הלילה ננעלו שערי הרובע קז'ימייז', וקבוצת יהודים עמדה היכון על המשמר. לקראת חצות הלילה התקרבו הפורעים על שערי הרובע בניסיון לפרוץ אליו. בשלב זה הגיחו היהודים מתוך הרובע כשהם לבושים בתכריכים לבנים ובידיהם נרות דולקים. הדמויות היו נראות לפורעים כרוחות רפאים או כמתים שיצאו מקבריהם, והם החלו לנוס במהירות מהמקום. היהודים רדפו אחריהם עד לנהר הוויסלה, שם התפזרו הפורעים לכל עבר, וחלק מהם אף קפצו אל הנהר, כשכמה מתוכם טבעו אל מותם. המאורע הותיר את רשמו על גויי הסביבה לאורך זמן ממושך.
פ"נ ראש וזקן ומנהיג נשוא פנים איש צדיק שומר אמונים יושר מליץ למלכים וסגנים יגע ללכת בחרבות וסכינים זהב רב הוציא ורב פנינים[2] קדש ה' בנה פאר זמנים זכרון צדקתו לבני בנים
יצאה נשמתו בטהרה ביום השבת כ"ו סיון תי"ג לפ"ק בה"כ שלו קודש לפ"ק
על עברה השני של המצבה נכתב:
פ"נ הנגיד המנושא המיוחס
נזר ותפארת הזמן
רועה נאמן
האלוף כמהר"ר אייזק ר"י
אשר בנה בית הכנסת
מעשי ידי אומן
לגן עדן ש"י הוא מזומן
משפחתו
אחיו משה, נישא לאישה מבית נחמנוביץ'. משה הקים מול אייזיק שול מבנה בשם "הצלת נפשות" עם ארכיטקטורה של מצודה, מנהרות ויציאות חבויות, למקרה של פוגרום ביהודים. בתו נישאה לרב המקובל רבי נתן נטע שפירא, מחבר הספר "מגלה עמוקות".
