איוואנו-פרנקיבסק או איוואנו-פרנקובסק, שעד 1962 נקראה סטניסלב (באוקראינית: Івано-Франківськ, ברוסית: Ивано-Франковск, בפולנית: Stanisławów), היא עיר במערב אוקראינה, בחבל גליציה המזרחית ההיסטורי. משמשת כמרכז אדמיניסטרטיבי של מחוז איוואנו-פרנקיבסק. אוכלוסיית העיר מונה כ־240,000 נפשות (אמדן 2022). העיר נמצאת במורדות הרי הקרפטים ליד שני נחלים בשם בוסטריצה, יובליו של נהר הדניסטר. היא משמשת כמרכז תעשייתי ותרבותי באוקראינה המערבית. בין התעשיות בעיר: מכונות, עיבוד עצים, כימיה, תעשייה קלה.
ב־1962, בחגיגות 300 שנה לעיר, שמה שונה לאיוואנו-פרנקיבסק (איוואנו-פרנקובסק ברוסית) על-שם הסופר האוקראיני איוואן פרנקו, שביקר רבות בעיר, וכתב עליה. במאה ה-21 מתקיים בעיר מדי שנה פסטיבל נפחים, ובתומו מעניקים הנפחים לעיר פסל מתכת אשר מוצב ברחבות ציבוריות שונות במרכז העיר.
הקהילה היהודית המקומית מוזכרת בסיפורו של ש"י עגנון "סיפור פשוט". סיפורה של הקהילה בימי השואה מסופר בספר "על חורבותייך, סטניסלבוב" ובסרט "בשבילך יפתחו השמים".
בעיירה פעל בשנות ה-30' קן של תנועת 'הנוער הציוני'. וכן ישב בה הסופר וחוקר הקראיםראובן פאהן.
טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמנו בעיר כ-25,000 יהודים, למעלה משליש מתושביה, והתקיימה בה פעילות ציבורית יהודית ענפה. פעילות זו נאסרה עם הכיבוש הסובייטי של האזור בספטמבר 1939.
בשואה
עם נסיגת הצבא האדום מהאזור במהלך מבצע ברברוסה, ביצעו אוקראינים מקומיים פוגרום ביהודי העיר. בשל נהירת פליטים יהודים מרחבי פולין הסובייטית שנמלטו מפני הגרמנים, הגיע מספר יהודי העיר ללמעלה מ-40,000.
ב-20 ביולי 1941 נכנסו לעיר הגרמנים, ואלו רצחו תוך זמן קצר מאות מיהודיה ביער פוולצה הסמוך. בתחילת אוגוסט הוטלו על יהודי העיר גזירות שונות, ובהן חובת ענידת סרט זרוע, הגבלות תנועה, החרמת רכוש וגיוס לעבודות כפייה.
ב-12 באוקטובר 1941 רצחו שוטרים גרמנים כ-10,000 עד 12,000 מיהודי העיר בשטח בית העלמין היהודי הישן בעיר, בטבח שכונה "יום ראשון העקוב מדם".
בדצמבר 1941 רוכזו כ-30,000 היהודים שנותרו בעיר בגטו שהוקם ברובע מוזנח וקטן בה, אשר הוקף בחומת עץ ובגדר תיל. בשל הגעת פליטים יהודים נוספים לגטו, וקיצוץ אספקת המזון אליו, מתו רבים מיושביו מרעב וממגפות. מעת לעת רצחו הגרמנים תושבים בגטו, ובתחילת 1942 החלו לשלוח רבים מיושביו למחנה ההשמדהבלז'ץ. ב-31 במרץ 1942 רצחו גרמנים ואוקראינים כ-5,000 מיהודי העיר, תוך העלאת בתיהם באש.
בד בבד לקיום הגטו, הקימו הגרמנים בעיר מחנה ריכוז בשטחה של טחנת קמח, שכונתה "טחנת רודולף". במחנה זה הועברו אלפים רבים של יהודים מסביבת העיר, בצפיפות רבה, בדרכם לבלז'ץ או לבורות ירי. חלק גדול מיהודי המחנה נרצחו בתוכו, בסיוע שוטרים אוקראינים. בקיץ 1942 חוסל מחנה זה.
לאחר אקציה שבוצעה בגטו שבעיר בסוף יולי 1942, בה נרצחו כ-1,000 יהודים במקום, לרבות ראש היודנרט, נותרו בגטו כ-11,000 יהודים, ושטחו צומצם. ב-12 בספטמבר 1942 שולחו לבלז'ץ בין 3,000 ל-4,000 יהודים נוספים מהגטו, תוך רצח החולים היהודים בשטח הגטו. בד בבד, הובאו לשטח בית העלמין היהודי בעיר אלפי יהודים מיישובי הסביבה, ונטבחו בו, לרבות אלפי יהודי גטו קאלוש ויהודים שהובאו ממריאמפיל.
מינואר עד אפריל 1943 חוסל גטו סטניסלבוב, כאשר בין ה-24 ל-25 בינואר 1943 בלבד נורו למוות כ-1,000 מיהודי הגטו, ושולחו למחנה ינובסקה קרוב ל-2,000 נוספים. לאחר מכן נורו יתר יושבי הגטו, ונערך מצוד אחר יהודים מסתתרים בעיר.
עד 25 ביוני 1943 נרצחו גם כל היהודים שהוחזקו במחנות עבודה בסביבת העיר. מ-40,000 יהודי העיר שרדו את השואה כ-100 איש.
