גיוס חובה לצה"ל נעשה בהתאם לחוק שירות ביטחון (נוסח משולב), ה'תשמ"ו–1986. בחוק זה קבועים גם כללים המאפשרים שלא להתגייס לצה"ל, ובהם קבלת פטור משירות ביטחון, ואי-גיוס. כמו כן קיימת השתמטות מגיוס, באמצעות דרכים בלתי-חוקיות, על-מנת שלא לשרת בצה"ל.
פטור משירות ביטחון
ישנם מאפיינים אחדים המאפשרים קבלת פטור משירות ביטחון (כלומר, אי-גיוס לצה"ל, למשטרה או לשב"ס) למי שאחד מהם מתקיים בו, כגון:
פטור עקב הגירה (ירידה) לחו"ל: למי שהיגר מחוץ לישראל כקטין, טרם הגיעו לגיל 16.
פטור מטעמים הקשורים בהיקף הכוחות הסדירים או כוחות המילואים, גם כן במסגרת סעיף 36. כשלושת רבעי מהחיילים המשתחררים משירות סדיר מקבלים פטור משירות על סמך סעיף זה, כדי לא לשבץ אותם במערך המילואים. בכך הצבא חוסך הוצאה תקציבית ניכרת וכן ממלא אחר הוראות חוק שירות המילואים שמתיר לו לקרוא לאנשי מילואים למטרות מסוימות בלבד.
פטור משירות ביטחון יכול להינתן בטרם מועד הגיוס לצה"ל (כמלש"בים), או במהלך השירות הסדיר (כסדירניקים) והוא פוטר הן משירות חובה והן משירות מילואים. לעיתים על משרתי קבע (קצינים ונגדים) המקבלים פטור-זמני משירות ביטחון חלה עליהם חובה להתנדב להשלמת שירותם, על פי סעיפים מסוימים בחוזה בינם לבין צה"ל.
הסדר תורתו אומנותו מאפשר לגברים יהודים ללמוד בישיבה ובכך לדחות את הגיוס כל עוד ממשיך התלמיד את לימודיו או בהגיעו ל"גיל הפטור", כמבוגר בין הגילאים 31 ל-41, על פי ההסדר.
שלט של חופשי בארצינו בעיר אשדוד עם הכיתוב "גיוס שווה לכולם" - צולם במהלך מלחמת חרבות ברזל
הימנעות מגיוס היא שימוש בדרכים חוקיות שלא לשרת בצה"ל, באמצעות פעולה שאחת מיעדיה הוא הימנעות מגיוס. דוגמאות לכך:
נערה שוקלת להתחתן, וגורם משמעותי בשיקוליה הוא הידיעה שכאישה נשואה תהיה פטורה מגיוס.
נער בן 17 מתלבט האם להתגייס לצה"ל או ללמוד בישיבה, ואחד הגורמים בשיקוליו הוא הידיעה שכתלמיד ישיבה יוכל לקבל פטור מגיוס.
להבדיל מנישואין או לימודים בישיבה, שנעשים לעיתים ללא קשר לשירות בצה"ל, בקשת פטור מטעמי מצפון נעשית על ידי אנשים שאינם מאמינים בדרכו של הצבא, ויש המשתמשים בטיעון זה רק על מנת להשיג פטור.
במרבית המקרים, מי שמתקיימים בו המאפיינים המאפשרים הימנעות מגיוס אינו חייב לנצל מאפיינים אלה, ובאפשרותו להתגייס. 32.1% מהצעירות היהודיות לא התגייסו מטעמי דת בשנת 2005. השיעור הכולל של הצעירות היהודיות שלא התגייסו באותה שנה הגיע ל-42.3%[3]. ב-2008 עלה שיעור הצעירות שאינן מתגייסות ל-44%, מהן 34.6% מטעמי דת, מצב שבעקבותיו הוחמרה האכיפה של צה"ל בנושא, בין השאר באמצעות חקירות פרטיות, במטרה לחשוף צעירות שלא דיווחו אמת בהצהרתן כי הן דתיות[4].
השתמטות מגיוס
השתמטות מגיוס היא פעולה בדרכים בלתי חוקיות על-מנת שלא לשרת בצבא. דרך עיקרית לכך היא יצירת מצג שווא, הגורם לקבלת פטור מגיוס. דוגמאות לכך:
נישואים פיקטיביים, שמטרתם היא קבלת הפטור לאישה נשואה, ללא כל כוונה לממש נישואים אלה (וביטולם לאחר קבלת הפטור המבוקש).
הצגת אישורים רפואיים כוזבים ,או התחזות לחולה, לשם קבלת פטור מטעמי בריאות.
הכרזה של נערה שהיא ראויה לפטור מטעמי הכרה דתית, בזמן שהכרתה הדתית אינה כזו.
יציאה מהמדינה בטרם גיל הגיוס, ובאמצעות כך הימנעות משיבה אליה לשירות החובה חרף פניית לשכת הגיוס. דרך של המדינה להילחם בשיטה זו היא הימנעות מהארכת תוקף הדרכון, כאשר זה פג[5].
בדרך נוספת להשתמטות מגיוס עוסק סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי[6] – השתמטות הנובעת מעריקות מיום הגיוס, כלומר מצב שבו מי שנקבע מועד לגיוסו לא התייצב לגיוס[7][8][9][10]. כאשר יום הגיוס של חייל חלף וזה לא הגיע ללשכת גיוס ושם עבר את תהליך הגיוס, החייל מוגדר כמשתמט גיוס. לאחר הכרזתו כמשתמט גיוס, פקודת מעצר מוצאת כנגדו ועל המשטרה הצבאית והאזרחית מוטלת האחריות למצוא אותו. כאשר נתפס, יחליטו האם לשפוט אותו בדין משמעתי, דבר שברוב המקרים יביא לעונש מוגבל ואי-רישום פלילי, או לשפוט אותו בבית דין צבאי, שם העונש אינו מוגבל וההרשעה נרשמת במרשם הפלילי[11].
הליכי שילוב של עריקים ומשתמטים
תוכנית הליכי שילוב היא מיזם של צה"ל בשיתוף משרד הרווחה, בו מתמודד צה"ל עם בעיית ההיעדרות מן השירות של חיילים בעלי קשיים כלכליים באמצעות סיוע כלכלי, ולא באמצעות מאסרם בפועל ופיטוריהם מן השירות. הצבא מכנה את ההליכים הללו "הליכים שיקומיים", שכן הטיפול בבעיות העומדות בבסיס היעדרות החיילים מן השירות נתפסת על-ידו "שיקומי", משהיעדרות מן השירות היא עבירה פלילית. במסגרת המיזם, הושקעו תקציבים ממשרד הרווחה לטיפול בבעיות השורש המונעות מחיילים להשלים שירות תקין.
חרף אופיו הסוציאלי של ההליך, מדובר בהליך המתבצע בצל המשפט הפלילי, ובמסמך בו הציג הצבא את התוכנית נוקטים בכפל לשון, כאשר לעיתים מכונה ההליך "הליך שילוב", מונח המדגיש את אופיו הסוציאלי, ולעיתים "הסדר שילוב", מונח המדגיש את אופיו המשפטי-פלילי. החיילים בתוכנית השילוב נדרשים להתייצב לדיוני מעקב תקופתיים בבית הדין הצבאי, בכובעו כ"בית הדין המשלב".
קבלת ההחלטה על פתיחת בית הדין המשלב
בין השנים 2018–2020, בוצעה בצה"ל תוכנית הרצה (פיילוט) במסגרתה יושמו מנגנונים לשילוב עריקים ומשתמטים בשירות תקין באמצעים שאינם עונשיים, תוך מתן סיוע כלכלי. הצבא הגדיר את התוכנית כמוצלחת, כאשר מתוך כ-200 חיילים ששולבו בתוכניות השונות, כ-70 השלימו שירות מלא והשתחררו מבלי לרצות עונש מאסר ממושך וללא רישום פלילי (כ-80 חיילים אחרים עדיין נמצאים בשירות תחת פיקוח במסגרת תוכנית ההרצה). היות שהתוכנית נמצאה מוצלחת, ב-20 ביולי 2020 צה"ל מצא לנכון להרחיב את המיזם כך שיכלול חיילים המתאימים לכך מכלל הזרועות והגופים במערכת הצבאית.
אופי הליכי השילוב
במסגרת הליכי השילוב, עריק או משתמט שנעצר או הסגיר את עצמו, ותקופת היעדרותו מצדיקה ככלל העמדה לדין פלילי – יוכל לבקש להשתלב ב"הליך שילוב". התוכנית מותנית במוטיבציה לשירות, ובית הדין הצבאי יפנה את החייל לבחינת התאמתו להליך על ידי מערך גחל"ת[12].
חרף אופיו הסוציאלי של ההליך, הפרוצדורה ההליכית עודנה מתרחשת בצל המשפט הפלילי. כך, בכל שלבי ההליך, החייל זכאי לייצוג מטעם הסנגוריה הצבאית או של עורך דין פרטי, וכן תנאי להתחלה של הליך השיקום הוא ישיבה במעצר ראשוני במתקן כליאה, שיכול להגיע עד ל-48 שעות. עוד עולה כי התחייבות החייל נושאת אופי של הסדר הקפאה, כנהוג במשפט הפלילי, שכן החייל מתחייב להימנע מביצוע עבירות פליליות וכן נדרש להתייצב לדיוני מעקב תקופתיים בבית הדין הצבאי, בכובעו כ"בית הדין המשלב". תוצאת ההליך, אף היא, נושאת אופי משמעתי-פלילי, כאשר חייל העומד בהסדר ומשלים את הליך השילוב בהצלחה, מורשע בבית הדין בעבירה שאינה נושאת רישום פלילי, ומושת עליו מאסר על תנאי.
חייל שנמצא מתאים להליך שילוב, חותם על הסדר שילוב ומקבל על עצמו את התנאים הקבועים בו, ומשוחרר ממעצרו לצורך התחלת שירותו ביחידה בה הוא משתלב. עם שובו ליחידתו, ממונה לחייל מפקד מלווה, שהוא קצין או נגד בדרגת רס"ל ומעלה. ככלל, הליך השילוב נמשך כשנה, ובמקרים המורכבים, מכוננת ביחידה ועדה בהשתתפות גורמים שונים הבוחנת את הדרך הראויה לשילובו של חייל בשירות צבאי.
השתמטות מגיוס, כמעשה פלילי, נחשבת בדרך כלל כמעשה שלילי בקרב יהדות ישראל. בין המתנגדים החריפים למדיניות הממשלה יש התומכים בהשתמטות מגיוס, אך הם בגדר מיעוט.
בישראל, כמדינה הנתונה במצב לוחמה, נחשבה גם הימנעות מגיוס כמעשה שלילי, אם כי בשנות התשעים ואילך פחתה ההסתייגות מנמנעים מגיוס, אך הסתייגות זו חזרה וגברה בעקבות מלחמת לבנון השנייה שניכר כי ערערה את מעמדו של צה"ל בחברה הישראלית ופגעה בנתוני הגיוס לצה"ל. לאחר המלחמה נוהלו קמפיינים נגד השתמטות ובעד הגיוס לצה"ל ולמערך הקרבי בפרט. בין המסתייגים בחריפות מהימנעות מגיוס בלטו ראש אגף משאבי אנושאלעזר שטרן ושר הביטחוןאהוד ברק, שאמר: "צה"ל הופך בהדרגה מצבא העם לצבא של חצי עם. חייל לא צריך להרגיש שהוא יוצא לקרב כשבעיני חלק מהחברה שלנו הוא פראייר."[13]
השפעת הימנעות מגיוס על החיים האזרחיים
נושא השרות הצבאי עולה בראיונות עבודה רבים כחלק מטופס קורות החיים הנמסר למראיין. אולם, מאז חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה[14] שתוקן באמצע שנות ה-90 – נאסר באופן מוחלט לשאול מועמד לעבודה בנוגע לשירות בצה"ל[15]. בשנת 2003 קבע בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – כי הדרישה לשירות צבאי כתנאי לקבלה לעבודה, כאשר תנאי זה אינו רלוונטי למשרה המוצעת – מהווה אפליה אסורה[16]. אין איסור להביא שאלות אחרות על שירות או אי שירות במכלול השיקולים של המראיין, כל עוד מיוחס להן ההקשר הראוי.
בשנים שחלפו מאז תוקן חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, ולמרות שינויים ביחס החברה הישראלית לשירות בצבא, נראה שכיום עדיין יש יחס שלילי למי שלא-שירת בצה"ל. כדוגמה ניתן לציין את איש ההייטק ראובן אגסי, שהצהיר בפומבי כי יסרב לקבל לחברות אשר בבעלותו, עובדים שהשתמטו מצה"ל. במהלך סיור "יום בעקבות לוחמים" התבטא השר לשעבר, אביגדור קהלני מול תלמידי תיכון: "מי שלא ישרת לא ישלם מיסים, יביא את הפשע, את הסמים"[17].
על אף האמור בתחום העבודה, בג"ץ קבע כי קריטריון השירות הצבאי עשוי להשפיע על תחומים אחרים, כגון מתן סיוע לשכירת דירה, או סיוע להלוואות לרכישת דירה ממשרד הבינוי והשיכון של מדינת ישראל - כל אלה לאחר השחרור הצבאי. כך קבעו גם כי משך השירות משפיע על מידת הטבות הזכאות, בהתאם לזמן בו לא יכול היה להשתכר אדם ששירת בצבא בתקופה הרלוונטית.
ארגונים ישראליים הפועלים למען ביטול גיוסם של אזרחים לצה"ל
^סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי: "חייל שנעדר משירותו בצבא, או מהמקום שהוא חייב כדין להימצא בו אותה שעה, דינו – מאסר שלוש שנים, אלא אם הוכח כי היה לו היתר או הצדק סביר אחר לכך."
^התובע הצבאי נ' נסים ביטון, 189/02 (15/01/07) – "המדובר, למעשה, בהשתמטות מגיוס, שכן הנאשם לא הגיע לבקו"ם במועד גיוסו, ומאז חלפו… חמש וחצי שנים עד לאיתורו ומעצרו במקום עבודתו."
^ע 98/07 התובע הצבאי הראשי נ' טור' דניס אלכסייב (11/09/07) – סעיף 1: "המשיב, טוראי דניס אלכסייב, הורשע בבית הדין המחוזי, על פי הודאתו, בעבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו–1955." סעיף 8: "המשיב השתמט מגיוס משך תקופה ארוכה מאוד"
^ערעור 15/09 הצבאי הראשי נ' טור' אורן וורם (28/01/09) – "המשיב הורשע בבית הדין המחוזי, על פי הודאתו, בעבֵרה של העדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו–1955, שעניינה השתמטותו מגיוס במשך 495 ימים"
^ע 113/07 התובע הצבאי הראשי נ' טור' סבלי אלחזוב (23/09/07) – "המשיב הורשע בבית הדין המחוזי, על פי הודאתו, בעבירה של העדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו–1955. עניינה של העבירה בהשתמטותו של המשיב מגיוס במשך כשבע שנים."
