PROFILPELAJAR.COM

אופת'
**Opeth**
מקום הקמה	שוודיה
מוקד פעילות	סטוקהולם, שוודיה
תקופת הפעילות	מ-1990
סוגה	פרוגרסיב מטאל, פרוגרסיב דת' מטאל, רוק מתקדם
חברת תקליטים	Roadrunner Records
	www.opeth.com
	פרופיל ב-IMDb
חברים
	מיקאל אוקרפלט; פרדריק אקסון; חואקים סוואלברג; מרטין מנדז; מרטין אקסנרוט

אופת' (באנגלית: Opeth) היא להקה שוודית המשלבת בין פרוגרסיב מטאל/רוק לבין דת' מטאל. הלהקה הוקמה בסטוקהולם שבשוודיה בשנת 1990 על ידי פיטר לינדגרן ומיקאֶל אָקֶרְפֵלְדְט.

הלהקה נולדה מן הלהקה Eruption, אותה ייסד אָוקֶרְפֵלְדְט ביחד עם חבר ותיק, דייוויד אייסברג. בשנת 1990 התפרקה הלהקה, וממנה הוקמה "Opeth". בספרו של ווילבור סמית', Sunbird, אופת (Opet) היא עיר הירח, ובמקור, מאוית ללא "H".

היסטוריה

"אופת'" התחילה את דרכה בתור להקת דת' מטאל עם השפעות ניכרות מן הבלאק מטאל ובעיקר מהדום מטאל. בשיר "Eternal Soul Torture", אשר צורף להוצאה המחודשת של "Morningrise", ישנן השפעות עמוקות של בלאק מטאל. החל מהאלבום "My Arms, Your Hearse" פנתה לכיוונים שונים, כגון פרוגרסיב מטאל ורוק אמנותי.

אלבום הבכורה, Orchid, יצא בשנת 1995 והופק על ידי דן סוואנו. בשנת 1996 הוציא הלהקה את "Morningrise", אשר המשיך את אותו קו מוזיקלי של האלבום הקודם אך בצורה אפלה ודיכאונית יותר. שני האלבומים מכילים אלמנטים של בלאק מטאל. במסגרת סיבוב ההופעות של Morningrise הופיעה הלהקה לצד מורביד אנג'ל וקריידל אוף פילת', וזכתה לאהדה בקרב קהילת המטאל המחתרתית.

לאחר שהוציאה הלהקה את שני האלבומים הללו, החליטו חברות התקליטים לקחת אותה הלאה ולפרסם את הלהקה בעולם. שני מייסדי הלהקה, לינדגרן ואקרפלדט, גייסו את הבסיסט מרטין מנדז ואת המתופף מרטין לופז, לאחר שמתופף הלהקה, אנדרס נורדין עבר לברזיל והבסיסט יוהאן דפרפלה עזב גם כן, והוציאו ב-1998 את אלבומם השלישי: "My Arms, Your Hearse". האלבום זכה לביקורות טובות, וקידם את מעמדה של "Opeth" כלהקת פרוג מטאל בעלת שורשי דת' מטאל.

בשנת 1999 הוציאה הלהקה אלבום שקירב אותם עוד יותר לתחום הפרוגרסיב רוק, והוא "Still Life". בשנת 2001 הוציאה הלהקה אלבום שנחשב לבין הטובים ביותר שלהם עד היום ונקרא "Blackwater Park". לאחר מכן הודיעה הלהקה על פרויקט מיוחד, ובו במקביל ליצירת האלבום הכבד ביותר של הלהקה היא תיצור גם אלבום שקט שלא יכלול קטעי דת' מטאל. בסוף החליטה הלהקה לפצל את הפרויקט לשני אלבומים שונים. הראשון והכבד ביותר "Deliverance", והאלבום השקט ביותר שלהם - "Damnation", שהיווה תפנית ללהקה: באלבום הזה לא היה אף לא שיר מטאל אחד, וכולו היה רוק אמנותי/פרוגרסיב רוק. שלושת האלבומים הופקו על ידי סטיבן וילסון, שניגן בגיטרה ושר קולות רקע ב-4 מתוך 8 השירים של Blackwater Park.

אף על פי שהאלבום היווה תפנית מבחינה מוזיקלית, הלהקה שמרה על הסגנון המלנכולי-הדיכאוני בשיריהם. לאחר העבודה עם סטיבן וילסון באולפנים - מייסד הלהקה אקרפלדט התלהב מן הרעיון של וילסון - נגינת קלידים בלהקה - וכך צורף ללהקה פר וילברג הקלידן שעשה עם הלהקה את סיבוב ההופעות של Deliverance ו-Damnation.

באוגוסט 2005 הוציאה הלהקה את אלבומה "Ghost Reveries". האלבום החזיר את הלהקה לשורשי הדת' שלה, וחזרה ליצור בעיקר קטעי דת' מטאל פרוגרסיביים המשולבים עם שירים אחדים בסגנון פרוגרסיב רוק 'טהור', מה שהוכיח את Damnation כאלבום נסיוני בלבד, ולא כתפנית בסגנון.

ב-1 באפריל 2006 הופיעה הלהקה בישראל, במועדון התיאטרון שבעיר יפו.^[1]

בשנת 2006 הודיע מתופף הלהקה, מרטין לופז, על פרישתו מהלהקה, משום שהוא שסובל מבעיית דם הגורמת לו להתקפי חרדה. המתופף החדש של הלהקה הוא מרטין אקסנרוט - מתופף להקת Bloodbath. בשנת 2007 נפרד הגיטריסט, פיטר לינדגרן, מהלהקה. לטענתו, הסיבה לעזיבה היא רוויה מיצירה במסגרת הלהקה ואי יכולת למצוא השראה. הלהקה צירפה את פרדריק אקסן (לשעבר מ-Arch Enemy) כחבר הלהקה החדש.

ב-3 ביוני 2008 יצא האלבום התשיעי של הלהקה, "Watershed". האלבום שונה מקודמיו ומציג צד חדש של הלהקה. בשיר "The Lotus Eater" ניתן לשמוע שירה מהירה, אלמנט שלא היה שכיח בשירי הלהקה בעבר. בשיר "Coil" מופיע קול נשי (של הזמרת נטלי לוריקס), מה שלא הופיע כלל באלבומים הקודמים. רוב האלבום אינו עונה להגדרה "דת' מטאל", ולמעשה מדובר באחד האלבומים ה"נקיים" שהלהקה הוציאה עד עתה.

ב-10 בנובמבר 2009 הופיעה הלהקה בישראל פעם נוספת, בהאנגר 11 בתל אביב.

בספטמבר 2011 הוציאה הלהקה את האלבום "Heritage" אשר היווה שינוי כיוון מבחינת הלהקה. האלבום הוא בסגנון פרוגרסיב רוק ו/או פסיכדלי בשילוב אלמנטים של ג'אז, ועבר עיבוד ממוחשב מינימלי ביותר, לדברי סולן הלהקה מיקאל אקרפלדט. האלבום איננו מכיל שירת גראולינג, ובאופן כללי איננו כבד כמו שאר האלבומים. כמו כן, השימוש בקלידים דומיננטי יותר מבעבר. את האלבום הפיק סטיבן וילסון, שכבר הפיק עבור הלהקה מספר אלבומים. לאחר הקלטת האלבום, עזב קלידן הלהקה, פר וויברג, בעקבות "חילוקי דעות מוזיקליים". הוא הוחלף בקלידן חואקים סוואלברג.

ב-10 במרץ 2012 הופיעה הלהקה עוד פעם בישראל, בהאנגר 11 בתל אביב.

ב-2014, הוציאה אופת' את האלבום "Pale Communion" אשר המשיך את הקו של קודמו, ולא כלל שום שיר כבד וללא שירת גראולינג. כמו קודמו, האלבום מאופיין בצליל פרוגרסיבי/פסיכדלי עם השפעות של ג'אז פיוז'ן.

סולן הלהקה, אקרפלדט, מצטט להקות כמו קאמל, יס ופינק פלויד בתור השפעותיו העיקריות, לצד להקות כמו איירון מיידן, בלאק סבאת' ודיפ פרפל. אקרפלדט גם חבר בפרויקטים אחרים, ביניהם Bloodbath, להקת דת' מטאל מסורתית שהוציאה עד כה שני אלבומי אולפן, פורקיופיין טרי, להקתו של המפיק סטיבן וילסון, שבה תרם אקרפלדט מספר סולואים וקטעי שירה, וקטטוניה, להקת דום מטאל שבה תרם אקרפלדט קולות לאלבום שלם ול-EP.