נולד בשנת 1906 ביקטרינוסלב, רוסיה. אביו מיכאל-דוד היה מהנדס בעל מכרות וגם חובב ציון נלהב, שהיה חתנו של הרב חיים ברלין[2] ואמו אסתר הדסה שהייתה הייתה ציירת ומשוררת, הייתה בתם של יעקב ושרה פחמוצקי . סבתו שרה הייתה ביתו של רבי חיים ברלין אב"ד מוסקבה. בנעוריו למד אבני ב"חדר" וב"ישיבה" ואף קיבל סמיכה להוראה. אבני התייתם בגיל 12 מאמו, הוא למד בגימנסיה העברית בעיר מולדתו אצל המחנך והוגה הדעות פנחס שיפמן (בן-סירה)[3] והעשיר את ידיעותיו בשפה העברית אצל אברהם שלונסקי.
לאחר עלייתו השתקע בירושלים ונרשם אבני ללימודים ב"בצלאל", ירושלים, שם למד בין השנים 1925-1928. בעקבות חילוקי דעות עם מנהל בית הספר בוריס שץ הושעה אבני מלימודיו וב-1928 סולק מבצלאל. בשנת 1929 התיישב בתל אביב. בשנת 1930 נשא לאישה את חיה לבית סנדלרמן, ילידת אוקראינה. בשנה זו ערך תערוכת יחיד ראשונה בתל אביב ב"גמנסיה הרצליה" ובביתו של המהנדס מ.קסלמן.
בין השנים 1930-1932 שהה אבני בפריז, שם השתלם באקדמיה "גראנד שומייר". לאחר שובו, בשנת 1932, החל לעבוד כאדריכל בעיריית יפו, נתן הרצאות באדריכלות בטכניקום והיה למורה למתמטיקה בבית הספר של קיבוץ גבעת השלושה. בשנת 1938 החל ללמד ציור ותולדות האמנות בבית ספר "תיכון חדש" בתל אביב.
עבודותיו של אבני הוצגו בתערוכות במוזיאונים וגלריות ברחבי הארץ. בשנת 1936 נפתחה תערוכת היחיד הראשונה במוזיאון תל אביב, ב-1938 בבית הנכות הלאומי בצלאל, בשנת 1940 בגלריה לאמנות כ"ץ, ב-1944 תערוכת יחיד נוספת במוזיאון תל אביב, וב-1950 בגלריה בנזיט בפריז. אבני זכה בפרס דיזנגוף פעמיים, בשנים 1937 ו-1948.
בשנת 1936 ייסד את ה"סטודיה" ("הסטודיה לציור ופיסול ליד ועדת התרבות של מועצת פועלי תל אביב"), אשר הייתה היה אולפן לציור ופיסול של ההסתדרות. אבני ניהל את הסטודיה עד מותו. לאחר מותו, בשנת 1951, שונה שמו של המוסד ל"מכון אבני"). ה"סטודיה" הייתה ממוקמת במרתף במעונות עובדים ברחוב פרישמן פינת רחוב דב הוז. המרתף היה קטן מאוד והמחלקה לציור עברה לרחוב דב הוז פינת רחוב גורדון. בין המורים הראשונים היו: אבני - מנהל וראש מחלקת הציור שלימד גם תולדות האמנות של תקופת הרנסאנס והעת החדשה. משה שטרנשוס - מנהל מחלקת הפיסול, יעקב שטיינהרדט – תחריט, ירחמיאל שכטר – גרפיקה, פרופ' יהושע שור – היסטוריה של האמנות. יחזקאל שטרייכמן צורף על ידי אבני ב-1943 ולימד ציור (לאחר שנתיים שטרייכמן פרש וחבר לאביגדור סטימצקי בהקמת "סטודיה" נפרדת). בשנת 1946 ייסד אבני בתל אביב, יחד עם המחנך אליהו בילס, גם את המדרשה למורים לציור (שיותר מאוחר פעלה ברמת השרון), שם התכוון ללמד ציור ופדגוגיה אך נפטר זמן מה לאחר-מכן ממחלת הסרטן ונקבר בבית הקברות בנחלת יצחק[4][5]
במשך כל שנות יצירתו הוא תמיד נשאר נאמן לציור הפיגורטיבי. אבני שאב השראה ממגמות באמנות הצרפתית. בהתחלה הושפע מקורו וגוסטב קורבה, ומאוחר יותר ניכרו בעבודותיו השפעות של ציירי אסכולת פריז היהודיים. ציוריו משנות ה-30 של המאה ה-20 מתאפיינים בצבעים כהים ברוח האסכולה היהודית, ואילו בשלהי שנות ה-40 צבעיו מתחילים להתבהר ומשיכות מכחולו נעשות עזות ואקספרסיביות.
מספריו
פרקים בתולדות האמנות הצרפתית במאה הי"א, מוציא לאור : סטודיה לציור ופיסול ליד ועדת התרבות של מועצת פועלי תל אביב, תל אביב, תש"א, 1940.
לקריאה נוספת
'אבני (קמנקוביץ), אהרון', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 20.(הספר בקטלוג ULI)
אליאס ניומן, Art in Palestine, ניו יורק, 1939, הוצאת Siebel Company.
