אדני המשכן הם אדנים ששימשו להעמדת העמודים והקרשים במשכן. במשכן היו בסך הכל 165 אדנים, 100 אדני כסף ו-65 אדני נחושת בגדלים שונים. כל אדן הונח על הקרקע ולתוכו הוכנס קרש או עמוד. משקלם הרב של האדנים (כ-50 ק"ג כל אחד) מנע מהעמודים ליפול. את כל האדנים נשאו בני מררי[1].
אדני הקרשים
במשכן היו בסך הכל 48 קרשים. לכל קרש היו שתי ידות, שהוכנסו לתוך האדנים, כל יד לתוך אדן אחד, כך שהיו שני אדנים לכל קרש - סך הכל 96 אדנים. האדנים היו עשויים מכסף ומשקלם היה כיכר כסף (כ-50 ק"ג). גודל כל אדן היה אמה על 3/4 אמה, בגובה אמה[2]. הם היו חלולים ועובי דופן האדן היה רבע אמה[3], כך שהחלל שנוצר היה בגודל של חצי אמה על רבע אמה[4]. ולדעת הרמב"ן[5], לא היה שיעור לעובי דפנות האדנים, אך היה צריך שכל הדפנות יהיו באותו העובי. אך לדעת הרא"ם, הדפנות הפנימיות של האדנים היו בעובי שני טפחים ואצבע (0.375 אמה), אך החיצוניות היו בעובי מינימלי, כדי שלא נצטרך לחרוץ יותר מדי בצידי הקרש.
האדנים עמדו בצפיפות זה לצד זה, והיו אחד מאמצעי ייצוב הקרשים, חוץ מהבריחים והטבעות. היריעות לא כיסו את האדנים ולכן הם נראו גם במבט מבחוץ[6].
אדני העמודים
בשונה מהקרשים שהיו מחוברים זה לזה ואדניהם היו רק אמצעי אחד מתוך שלושה על מנת לייצב אותם – העמודים היו מרוחקים זה מזה והדבר היחיד שהיה מחזיק אותם שלא יפלו היה האדנים. בנוסף לכך, לכל עמוד היה רק אדן אחד ולא שניים. במקורות לא נמצא כתוב גודלם המדויק של אדני העמודים, אך ניתן לשער שהם היו רחבים יותר מהעמודים עצמם (שהיו אמה על אמה[7] ולא נמצא שהיה להם יתד בתחתיתם בדומה ליתדות הקרשים), על מנת להחזיק אותם.
עמודי החצר
לחצר היו בסך הכל 56 עמודים (לא כולל עמודי המסך)[8]. כל עמוד הוכנס לתוך אדן העשוי מנחושת. גודלם המדויק של האדנים לא נמצא במקורות, אך ניתן לשער שהם היו רחבים מספיק כדי שהעמודים, שהיו אמה על אמה, יכנסו לתוכם. אדנים אלו היו אמצעי ההצבה היחיד שהיה לעמודי החצר. ייתכן כי מיתרי ויתדות החצר אשר בהם מתחו את קלעי החצר סייעו גם כן בייצוב העמודים.
עמודי הפרוכת
הפרוכת נתלתה על גבי ארבעה עמודים[9]. כל עמוד הוכנס לתוך אדן העשוי מכסף, שמשקלו היה כיכר[10]. גם לאדנים אלו לא נמצא גודל מדויק.
עמודי המסכים
במשכן היו שני מסכים ששימשו להפרדה בין האזורים השונים במשכן. מסך פתח אוהל מועד הוצב בכניסה לאוהל מועד ושימש להפרדה בין החצר לאוהל עצמו. הוא נתלה על גבי חמישה עמודי שיטים המצופים בזהב[11]. מסך שער החצר נתלה בכניסה למשכן והפריד בין המחנה למשכן עצמו. הוא נתלה על גבי ארבעה עמודי שיטים המקושטים על ידי חישוקי כסף[12]. אם כן, היו בסך הכל תשעה עמודים למסכים ולכל עמוד היה אדן אחד בלבד. אדנים אלו היו עשויים מנחושת. גם לאדנים אלו לא נמצא גודל מפורש במקורות.
כלומר, העם התנדב והביא את כל החומרים הנצרכים למלאכת המשכן. כמות החומרים שנאספו, מפורטת בפרשת פקודי. משקל כל הנחושת היה 70 כיכר ו-2,400 שקל (סך הכל 212,400 שקל, בערך 3.5 טון)[13]. נחושת זו שימשה לכל כלי הנחושת שהיו במשכן, לכן לא ידועה בדיוק כמות הנחושת ממנה היו עשויים אדני העמודים.
לעומת זאת, על אדני הכסף התורה מפרטת יותר. העם נצטווה לתת מחצית השקל לצורך מימון האדנים ושאר כלי הכסף. כל אדם מעל גיל עשרים היה חייב לתת חצי שקל כסף למשכן[14]. כמות הכסף שנאספה מפורטת גם כן בפרשת פקודי ושם כתוב:
בפסוקים אלו מבואר, שמספר האנשים שנתנו את הכסף הוא 603,550 אנשים. כל אחד נתן חצי שקל, סך הכל 301,775 שקלים. כמות זו שווה למאה כיכרות כסף ו1,775 שקלים, משום שכיכר כסף שווה לשלושת אלפים שקלים[15]. מהכיכרות נעשו כל אדני הכסף שבמשכן - אדני הקרשים ואדני הפרוכת - סך הכל מאה אדנים, כיכר לאדן. ומהכסף הנותר נעשו ווי העמודים והחישוקים המקשטים אותם.